Раздел (сэдер) З’раим
א,א מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (נחמיה ד) וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
א,ב רבי שמעון אומר פעמים שאדם קורא אותה שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת משיעלה עמוד השחר ונמצא יוצא [בה] ידי חובה של יום ושל לילה.
א,ג רבי אומר ארבע משמרות הוי הלילה עונה אחת מעשרים וארבע לשעה והעת אחת מעשרים וארבע לעונה והרגע אחת מעשרים וארבע בעת ר' נתן אומר ג' אשמורות בלילה שנא' (שופטים ד) ראש האשמורת התיכונה אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה.
א,ד מאימתי קורין את שמע בשחרית אחרים אומרי' כדי שיהא <ממנו> [רואה] חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום אמר רבי יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר"ע ואחר ר"א בן עזריה הגיע זמן קריאת שמע כמדומה אני שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי צבור קריתי ושניתי ואח"כ התחילו הן וכבר נראתה חמה על ראשי ההרים.
א,ה החתנים וכל העוסקין במצות פטורין מק"ש ומן התפלה ומן התפילין שנאמר (דברים ו) בשבתך בביתך פרט לחתנים ובלכתך בדרך פרט לעסוקין במצות.
א,ו מעשה בר' ישמעאל ובר' אלעזר בן עזריה שהיו שרוין במקום אחד והיה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר זקוף והגיע זמן ק"ש ונזקף ר' ישמעאל והטה רבי אלעזר אמר לו רבי ישמעאל מה זה אלעזר אמר לו ישמעאל אחי אומרים לאחד מפני מה זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתים אני שהייתי זקוף הטיתי אתה שהיית מוטה זקפת אמר לו אתה הטיתה [לקיים] כדברי בית שמאי אני נזקפתי לקיים דברי בית הלל ד"א שלא יראו התלמידים ויקבעו כדבריך הלכה לדורות.
א,ז למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח בברוך שלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח בברוך לשוח אינו רשאי שלא לשוח שלא לשוח אינו רשאי לשוח.
א,ח אלו ברכות שמקצרין בהן המברך על הפירות ועל מצות ברכת הזמן וברכה אחרונה [שבק"ש] ושבבהמ"ז אלו ברכות שמאריכין בהן ברכת תענית וברכות של ראש השנה וברכות יוה"כ מברכות של אדם ניכר אם בור הוא אם תלמיד חכם הוא.
א,ט אלו ברכות שאין חותמין בהן [בברוך] המברך על הפירות ועל המצות ברכת <המזון> [הזימון] וברכה אחרונה שבברכת המזון ר"י הגלילי היה חותם בברכה אחרונה שבבהמ"ז ומאריך בה.
א,י אלו ברכות שפותחין בהן בברוך כל הברכות כולן פותחין בברוך חוץ מן הברכה הסמוכה לשמע וברכה הסמוכה לברכה אחרת שאין פותחין בהן בברוך.
א,יא אלו ברכות ששוחין בהן ברכה ראשונה תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף והשוחה בכל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה ואין עונים עם המברך רבי יהודה היה עונה עם המברך (ישעיהו ו) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל [הארץ כבודו] (יחזקאל ג) וברוך כבוד ה' ממקומו כל אלו היה ר' יהודה אומר עם המברך.
א,יב מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר ר' אלעזר בן עזריה הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר (דברים טז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות אלו דברי בן זומא וחכ"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח הרי הוא אומר (ירמיהו כג) לכן הנה ימים באים נאם ה' וגו' אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתאמר יציאת מצרים מוסף על המלכיות ומלכיות עיקר ויציאת מצרים טפילה כיוצא בו (בראשית לה) ולא יקרא שמך עוד יעקב וגו' לא שתעקר שם יעקב ממנו אלא שתהא שם יעקב מוסף על ישראל ישראל עיקר ויעקב טפילה.
א,יג כיוצא בו (ישעיהו מג) אל תזכרו ראשונות אל תזכרו ראשונות אלו עול מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו אלו עול מצרים הנני עושה חדשה עתה תצמח הלא תדעוה אלו מלחמת גוג משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר מעשה הזאב חזר ופגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר מעשה ארי ופגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר מעשה נחש כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
א,יד כיוצא בו (בראשית יז) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה בתחלה היא שרי לאומתה עכשיו היתה שרה לכל האומות שנאמר כי שרה שמה כיוצא בו (שם) לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם בתחלה הרי אתה אב לכל אדם ולבסוף הרי אתה אב לכל העולם שנאמר (שם) כי אב המון גוים נתתיך.
א,טו אע"פ שחוזר וקרא אברהם אברם אינו לגנאי אלא לשבח ליהושע הושע אינו לגנאי אלא לשבח הוא אברם עד שלא נדבר עמו הוא אברם משנדבר עמו הוא הושע עד שלא נכנס לגדולה הוא הושע משנכנס לגדולה משה משה אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל כולן לשון חבה לשון זרוז. הן הן עד שלא נדבר עמהן והן הן משנדבר עמהן הן הן עד שלא נכנסו לגדולה והן הן משנכנסו לגדולה.
א,טז כיוצא בו (תהילים עו) ויהי בשלם סכו וכי מה ראה הקב"ה להחזיר לה שם הראשון לפי שהוא אומר (ירמיהו לב) על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני יכול אף עכשיו הרי היא בחמה תלמוד לומר (תהילים סח) ההר חמד אלהים לשבתו הרי היא בחמדה ובתאוה מלמד שכפר לה חורבתה שאין שכינה חוזרת עד שתעשה הר שנאמר (דברים ט) ההר הטוב הזה והלבנון. ויהי בשלם סכו מצינו כשהיא שלם קרויה הר שנאמר (בראשית כב) ויקרא אברהם שם המקום ה' יראה וגו' ואומר (תהילים קלט) זכור ה' לבני אדום מאימתי משנעקרו יסודותיה ממנה האומרים ערו ערו עד היסוד בה.
ב,א הקורא את שמע צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב רבי אומר צריך להזכיר בה מלכות אחרים אומרים צריך להזכיר בה מכת בכורות וקריעת ים סוף.
ב,ב הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו רבי אחאי אומר משום רבי יהודה אם כוון לבו בפרק ראשון אע"פ שלא כוון את לבו בפרק אחרון יצא.
ב,ג הקורא את שמע למפרע לא יצא וכן בהלל וכן בתפלה וכן במגלה.
ב,ד הקורא את שמע וטעה והשמיט בה פסוק אחד לא יחזור ויקרא את הפסוק בפני עצמו אלא מתחיל באותו פסוק וגומר עד סוף וכן בהלל וכן במגלה וכן בתפלה. הנכנס לבית הכנסת ומצאן שקראו חצייה וגמר עמהן לא יחזור ויקרא מראשה עד אותו מקום אלא מתחיל מראש וגומר עד סוף וכן בהלל וכן בתפלה וכן במגלה.
ב,ה הקורא את שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לראשה טעה באמצע הפרק חוזר לראש הפרק טעה בין כתיבה ראשונה לאחרונה חוזר לכתיבה ראשונה.
ב,ו כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרות שמע ואין מפסיקין לתפלה ר' אומר כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש ר' חנינא בן עקיבה אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה א"ר אלעזר ברבי צדוק כשהיה רבן גמליאל ובית דינו ביבנה היו עסוקים בצרכי צבור לא היו מפסיקין שלא להסיע מלבן.
ב,ז הכתף אע"פ שמשאו על כתפו הרי זה קורא אבל בשעה שפורק וטוען לא יקרא לפי שאין לבו מתכוין בין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרק.
ב,ח פועלין קורין בראש האילן ומתפללין בראש הזית או בראש התאנה ושאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין בעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל פועלין קורין את שמע ומברכין לפניה ולאחריה אוכלין את פתן ומברכין לפניה ולאחריה ומתפללין שלש פעמים שמונה עשרה אבל אין <יורדין> [מורידין] לפני התיבה.
ב,ט השושבינין וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין כל שבעת הימים וחייבין בק"ש רבי שילא אומר חתן פטור וכל בני החבורה חייבין.
ב,י קברו את המת ועמדו בשורה שורה הרואה את הפנימית פטורה ושאינה רואה את הפנימית חייבת רבי יהודה אומר אם אין שם אלא שורה אחת העומדים שם לשם כבוד חייבין לשם אבל פטורין ירדו להספד הרואין את הפנימית פטורין וי"א ושניים להם ושאין רואין את הפנימית חייבין הסופד וכל העוסקים בהספד מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה מעשה שהפסיקו רבותינו לקריאת שמע ולתפלה.
ב,יא בעל קרי חולה שנתן עליו תשעה קבין מים הרי זה קורא אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבא בארבעים סאה רבי יהודה אומר ארבעים סאה מכל מקום.
ב,יב הזבין והזבות והנדות והיולדות מותרין לקרות בתורה ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות ובעלי קריין אסורין בכולן ר' יהודה אומר <אבל> שונה הוא בהלכות הרגילות ובלבד שלא יציע את המשנה.
ב,יג בעל קרי שאין לו מים לטבול הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לפניה ולא לאחריה דברי רבי מאיר וחכ"א קורא את שמע ומשמיע לאזנו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיבה בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמר לו אין שעת הסכנה ראיה.
ב,יד הרי שהיה עומד בשדה ערום או [שהיה] עושה מלאכתו ערום הרי זה מכסה את עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא אף על פי שאמרו אין שבחו של אדם להיות יושב ערום זה מכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא אע"פ שאמרו כשברא הקב"ה את האדם לא בראו ערום שנא' (איוב לח) בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו ענן לבושו זה השפיר וערפל [תחולתו] זה השליא הרי שהיתה מטפחת של בגד ושל עור חגורה לו על מתניו הרי זה קורא בין כך ובין כך לא יתפלל עד שיכסה לבו.
ב,טו לא יכניס אדם את ראשו לתוך קובו ויקרא את שמע ואם היתה אפורוסתו חגורה לו מבפנים הרי זה מותר.
ב,טז שנים [שהיו] ישנים בטלית אחת אינן רשאין לקרות את שמע אלא זה מתכסה בכסותו וקורא וזה מתכסה בכסותו וקורא ואם היו בניו ובני ביתו קטנים הרי זה מותר.
ב,יז קטן שיכול לאכול כזית פורשים מצואתו וממי רגליו ד' אמות אין פורשין אלא משל אדם ומשל כלבים בזמן שנתן לתוכן עורות.
ב,יח גרף של רעי ועביט של מי רגלים עמו בבית הרי זה מרחיק ארבע אמות וקורין שלפני המטה נותן לתוכו מים כל שהוא וקורא ואם לאו לא יקרא ר' זכאי אומר אם נתן לתוכו רביעית מים יקרא ואם לאו לא יקרא רשב"ג אומר שלפני המטה לא יקרא שלאחר המטה יקרא ר' שמעון בן אלעזר אומר אפילו כל הבית כולו כעשר אמות וגרף של רעי מונח לתוכו לא יקרא עד שיכניסנו או יניחנו תחת המטה.
ב,יט לא יכנס אדם במבואות המטונפות ויקרא את שמע ולא עוד אלא כשהוא קורא הרי זה מפסיק עד שיצא מרשות כל אותו מקום ויקרא לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו שנאמר (עמוס ד) הכון לקראת אלהיך ישראל.
ב,כ לא יטול את המים במקום שמתפלל אלא א"כ מרחיק ד' אמות יבשו או נבלעו הרי זה מותר.
ב,כא הנכנס לבית המרחץ במקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם מקרא ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום נותן את תפיליו ואינו צריך לומר שאינו חולץ את תפיליו מקום שבני אדם עומדין לבושין וערומין יש שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה ואינו חולץ את תפיליו ואינו נותן לכתחלה מקום שבני אדם עומדין ערומין אין שם שאילת שלום וא"צ לומר מקרא ותפלה וחולץ את תפיליו ואינו צריך לומר שאינו נותן <לכתחלה>.
ב,כב הלל הזקן אומר אל תראה ערום אל תראה לבוש אל תראה עומד אל תראה יושב אל תראה שוחק אל תראה בוכה שנאמר (קוהלת ג) עת לבכות ועת לשחוק.
ג,א כשם שנתנה תורה קבע לקרות שמע כך נתנו חכמים קבע לתפלה מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שכן תמיד של שחר [היה] קרב עד חצות רבי יהודה אומר עד ד' שעות שכן תמיד של שחר קרב והולך עד ד' שעות ומפני מה אמרו תפלת מנחה עד הערב שכן תמיד של בין הערבים [היה] קרב עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברין ופדרין קרבין והולכין כל הלילה ומפני מה אמרו תפלת מוספין כל היום שהרי קרבן מוספין קרב והולך כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן של מוסף קרב והולך עד שבע שעות.
ג,ב ואיזה היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה וכמה הוא פלג המנחה אחת עשרה שעות חסר רביע תפלת הערב אין לה קבע רבי יוסי אומר עת נעילת שערים אמר ר"א בר יוסי אבא היה מתפלל עם נעילת שערים המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין עד שלא קרב תמיד של שחר יצא.
ג,ג ר' יהודה אומר אם שגורה תפלתו בפיו סימן יפה הוא לו ואם לאו סימן רע הוא לו.
ג,ד הוא אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו כל שרוח עצמו נוחה <הימנו> בשלו סימן יפה לו אין רוח עצמו נוחה בשלו סימן רע לו.
ג,ה בן עזאי אומר כל שלקה בגופו מפני חכמתו סימן יפה לו כל שלקה בחכמתו מפני גופו סימן רע לו הוא היה אומר כל שנטרפה דעתו מפני חכמתו סימן יפה לו וכל שנטרפה חכמתו מפני דעתו סימן רע לו.
ג,ו המתפלל צריך שיכוין את לבו אבא שאול אומר סימן לדבר (תהילים י) תכין לבם תקשיב אזנך.
ג,ז א"ר יהודה כשהיה רבי עקיבה מתפלל עם הצבור היה מקצר בפני כולן כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו היה אדם מניחו בצד זה ובא ומצאו בצד אחר מפני הכריעות והשתחויות שהיה עושה.
ג,ח יכול יתפלל כל היום כולו כבר פירש דניאל (דנייאל ו) וזמנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהי יכול יתפלל לכל רוח שירצה ת"ל (שם) וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם יכול משבא לגולה הוחל ת"ל (שם) כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא.
ג,ט יכול יהא משמיע קולו בתפלתו פירש בחנה (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה יכול יהא כוללן בבת אחת פירש דוד (תהילים נה) ערב ובקר וצהרים ערב זו תפלת ערבית בוקר זו תפלת שחרית וצהרים זו תפלת מנחה יכול שואל הוא צרכיו ואח"כ מתפלל ויסתלק פירש שלמה (מלכים א ח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו רנה וכן הוא אומר (תהילים לג) רננו צדיקים בה' תפלה זו בקשה.
ג,י אין אומרין ד"א אמת ויציב אבל אומרין ד"א תפלה אפילו כסדר וידוי יוה"כ.
ג,יא היה מהלך במקום סכנה ולסטים מתפלל תפלה קצרה איזו היא תפלה קצרה רבי אלעזר אומר עשה רצונך בשמים ותן נחת ליראיך בארץ והטוב בעיניך עשה ברוך שומע תפלה ר' אלעזר בר צדוק אומר שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתן ברוך שומע תפלה אחרים אומרים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ברוך שומע תפלה אמר רבי אלעזר בר צדוק אבא היה מתפלל תפלה קצרה בערבי שבתות ומאהבתך ה' אלהינו ועל הכוס אומר אשר קדש את יום השבת ואינו חותם.
ג,יב כבוד יום כבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד יום ולכבוד לילה לילי שבתות ולילי ימים טובים יש להם קדושת היום על הכוס ויש להם הזכרת היום בברכת המזון שבת ור"ח וחולו של מועד ויו"ט יש בהם הזכרת היום בברכת המזון ואין להם קדושת היום על הכוס.
ג,יג לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ולא שאלה בברכת השנים מחזירין אותו לא אמר הבדלה בחונן הדעת אומרה על הכוס ואם לא אמר מחזירין אותו רבי יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בברכת הארץ מחזירין אותו.
ג,יד כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר מעין המאורע <אין> מחזירין אותו וכל שיש בו מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר קדושת היום בעבודה רבי אליעזר אומר בהודאה ואם לאו מחזירין אותו ובמוספין מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע שבת ויום הכפורים מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע רבן שמעון ב"ג ורבי יוחנן בן ברוקא אומרים כל מקום שמתפלל שבע אומרים קדושת היום באמצע.
ג,טו ויו"ט של ראש השנה שחל בשבת ב"ש אומרים מתפלל עשר ובית הלל אומרים מתפלל תשע יום טוב שחל להיות בשבת ב"ש אומרים מתפלל שמונה ואומר של שבת בפני עצמו ושל יום טוב בפני עצמו ומתחיל בשל שבת וב"ה אומרים מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ר' נתן אומר אף חותם ברוך מקדש את השבת וישראל והזמנים.
ג,טז סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות מכוונים לבן לפני המקום ומתפללין שנא' (מלכים א ח) והתפללו אל ה' היה עומד בחו"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנא' (שם) והתפללו אל ה' דרך ארצם היה עומד בא"י יכוין את לבו כנגד ירושלים שנא' (שם) והתפללו אל העיר הזאת העומדים בירושלים מתפללין כנגד בית המקדש שנא' (שם) והתפללו אל הבית הזה העומדים במקדש יכונו את לבן כנגד בית קדשי הקדשים שנא' (שם) והתפללו אל המקום הזה נמצאו העומדין לצפון פניהם לדרום העומדים בדרום פניהם לצפון העומדים במזרח פניהם למערב העומדים למערב פניהם למזרח ונמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד.
ג,יז לא יעמוד [אדם] לא ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל ולא ע"ג מקום גבוה ויתפלל שאין גבהות לפני המקום שנא' (תהילים קל) ממעמקים קראתיך ה' אם היה זקן או חולה הרי זה מותר.
ג,יח היה רוכב על גבי החמור אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל ר' אומר בין כך ובין כך יתפלל במקומו ובלבד שיהא לבו מכוון.
ג,יט היה משכים לצאת לדרך נוטל שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בהן [ומתפלל] ולכשיגיע זמן קריאת שמע קורא וכן מי שהיה משכים לישב בקרון או בספינה מביאין לו לולב ומנענע מגילה וקורא בה ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל.
ג,כ היה עומד בסרטיא ובפלטיא הרי זה עובר פני חמור ופני חמר ופני קדר אינו מפסיק אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל נשכו ערוד ולא הפסיק הלכו תלמידיו ומצאו מת ע"פ חורו אמרו אוי לו לאדם שנשכו ערוד אוי לו לערוד שנשכו לבן דוסא.
ג,כא אין עומדין להתפלל [לא] מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר של חכמה וכן לא יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך דברים בטלים ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך דבור של חכמה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו את דבריהם בדברי שבח ותנחומין.
ג,כב הכותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב חמשה שמות או ששה כיון שגמר אחד מהם משיב שאלת שלום.
ג,כג מקום שנהגו לומר ברכת אבלים בשלש אומרי' בשלש בשתים אומרים בשתים אחת אומרים אחת מקום שנהגו לומר ברכת אבלים בשלש כולל את הראשונה בתחיית המתים וחותם בה מחיה המתים שניה בתנחומי אבלים וחותם [בה] מנחם עמו בעירו שלישית בגמילות חסדים ואינו חותם.
ג,כד המפטיר בבית עולמים אינו חותם.
ג,כה שמונה עשרה שאמרו חכמים כנגד שמונה עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים וכולל של מינים בשל פרושין ושל גרים בשל זקנים ושל דוד בירושלים ואם אמר אלו לעצמן ואלו לעצמן יצא.
ג,כו עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה.
ד,א לא יטעום אדם כלום עד שיברך שנא' (תהילים כד) לה' הארץ ומלואה הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל עד שיתירו לו כל המצות לא ישתמש אדם בפניו ידיו ורגליו אלא לכבוד קונהו שנא' (משלי טז) כל פעל ה' למענהו.
ד,ב דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות מברכין עליהם כדרך שמברכין על המורייס.
ד,ג יין חי מברכין עליו בורא פרי העץ [ונוטלין] הימנו לידים נתן לתוכו מים מברכין עליו ב"פ הגפן [ואין נוטלין] הימנו לידים דברי ר' אליעזר וחכ"א אחד זה ואחד זה מברכין עליו ב"פ הגפן ואין נוטלין הימנו לידים.
ד,ד הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני כיסנין.
ד,ה על הזרעים הוא אומר בורא מיני זרעים על הדשאים הוא אומר בורא מיני דשאים ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר ברוך מצמיח האדמה בדברו ר"מ אומר אפי' ראה את הפת ואמר ברוך שברא את הפת זו כמה נאה פת זו הרי זו ברכתה אפילו ראה תאנים ואמר ברוך [מי] שברא תאנים הללו כמה [הן] נאות זו היא ברכתן ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא רבי יהודה אומר כל שנשתנה מברייתו [ושנה ברכתו] יצא.
ד,ו הכוסס [את החיטים] מברך עליהן בורא מיני זרעים אפאן ובשלן בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ וג' ברכות אין הפרוסות קיימות מברך עליהן בורא מיני מזונות ומברך ברכה אחת מעין שלש אחריהן.
ד,ז הכוסס [את] האורז מברך עליהן בורא פרי האדמה אפאן ובשלן אע"פ שהפרוסות קיימות מברך עליהן בורא מיני מזונות ואין מברך עליהן כלום אחריו זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות.
ד,ח כיצד סדר הסעודה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלים וע"ג קתדראות עד שיכנסו כולן נכנסו כולן ונתנו להם לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת מזגו להם את הכוס אחד ואחד מברך לעצמו הביאו להם פרפריות כל אחד ואחד מברך לעצמו עלו והסיבו נתנו להם לידים אע"פ שנוטל ידו אחת נותן לשתי ידיו מזגו להם את הכוס אע"פ שבירך על הראשונה מברך על השניה הביאו לפניהם פרפריות אע"פ שבירך על הראשונה מברך על השניה ואחד מברך לכולן [הביאו לאחד] שלש פרפריות אין [לו] רשות ליכנס רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים פורסין מטפחות על גבי פתח בזמן שהמטפחות פרוסים אורחין נכנסין נסתלקו אין רשות לאורחין ליכנס ועוד מנהג אחר היה בירושלים מוסר סעודה לטבח נתקלקל דבר בסעודה עונשין את הטבח הכל לפי כבוד בעה"ב והכל לפי האורחין.
ד,ט הלכה בסעודה יוצא [להסך את רגליו] נוטל ידו אחת יצא לרצות את חבירו והפליג נוטל ב' ידיו להיכן הוא נוטל בא ומיסב במקומו ונוטל [והטפיח] ומחזר על האורחין.
ד,י שאלו את בן זומא מפני מה בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אמר להם מפני שאין בית הבליעה פנוי הביאו לו אורז ויין מברך על האורז ופוטר את היין צנון ונובלות מברך על הצנון ופוטר את הנובלות מליח ופרוסה מברך על המליח ופוטר את הפרוסה ר' חנינא בן גמליאל אומר מליח הבא בתחלה לפני המזון ופת הבא עם המליח לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה רבן שמעון בן גמליאל אומר פרוסות סימן גדול לאורחין כל זמן שהאורחין רואין את הפרוסות יודעין שדבר אחר בא [אחריהם ככר שלם] יודעין שאין דבר אחר [בא להם] בסעודה אחריהם.
ד,יא [דגן וקטניות] מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיצד שלמה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על שלמה של גלוסקין פרוסה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על השלמה של בעל הבית פת חטין ופת שעורין מברך על של חטין פרוסה של חטין ושלמה של שעורים מברך על פרוסה של חטין פת כוסמין ופת שעורין מברך על שעורים והלא כוסמין יפין מן [השעורין] אלא שהשעורין ממין שבעה והכוסמין אינם ממין שבעה זה הכלל כל שהוא מין שבעה ומין דגן רבן גמליאל אומר מברך אחריו שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת מעין שלש.
ד,יב מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ביריחו הביאו לפניהם כותבות ואכלום ונתן רבן גמליאל רשות לברך קפץ רבי עקיבה וברך ברכה אחת מעין שלש אמר לו רבן גמליאל עקיבה מה לך אתה מכניס ראשך בין המחלוקת אמר לו למדתנו רבינו אחרי רבים להטות אע"פ שאתה אומר כך וחביריך אומרים כך הלכה כדברי המרובין.
ד,יג רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל כל שהוא מין שבעה ואינו מין דגן [ודגן שלא] עשאן פת רבן גמליאל אומר מברך אחריו שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת מעין שלש. כל שאינו [משבעת המינין] ולא ממין דגן כגון פת אורז ופת דוחן רבן גמליאל אומר ברכה אחת מעין שלש וחכ"א אין מברכין [כלום].
ד,יד מעשה ברבי טרפון שהיה יושב בצילו של שובך בשבת במנחה הביאו לפניו דלי של צונן אמר להן רבי טרפון לתלמידיו השותה מים לצמאו כיצד מברך אמרו לו [למדנו] רבינו אמר להם בורא נפשות וחסרונן אמר להן אשאל אמרו לו [למדנו] רבינו אמר להן הרי הוא אומר (בראשית לז) וישבו לאכל לחם וגו' והלא [הלין דרכן של ערביים] להיות נושאין אלא עורות ריח רע ועטרן אלא שנתנו את הצדיק ההוא בין דברים החביבין והלא דברים ק"ו ומה אם בשעת כעסן של צדיקים [מרחמין] עליהן בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה.
ד,טו כיוצא בו (ויקרא י) ויקרבו וישאום בכתנותם והלא דברים ק"ו ומה בשעת כעס של צדיקים מרחמין עליהן בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה כיוצא בו (מלכים א יג) לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור ומה אם בשעת כעסן וכו'.
ד,טז אמר להם אשאל אמרו לו [למדנו] רבינו אמר להם מפני מה זכה יהודה למלכות אמרו לו מפני שהודה בתמר מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע אלעזר בן מתיא חנינא בן חכינאי ושמעון בן עזאי ושמעון התימני והיו עסוקין במה ששנה להן ר"ט אמר להן ר"ע מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה בתמר הוסיפו הן מעצמן (איוב טו) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ אמר להם וכי נותנין שכר על העבירה אמרו לו אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהציל את אחיו מן המיתה שנא' (בראשית לז) ויאמר יהודה [אל אחיו] מה בצע [כי נהרוג] וכתיב (שם) לכו ונמכרנו לישמעאלים אמר להן דיה להצלה שתכפר על המכירה אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני הענוה שנא' (בראשית מד) ועתה ישב נא עבדך [וגו' אף] שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שנא' (שמואל א ט) פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו שקל עבדו בו אבל שמואל אינו כן אלא (שמואל א י) נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני [וכשהוא] בורח מן השררה [מה הוא אומר] (שמואל א יא) וישאלו [עוד] בה' [הבא עוד הלום איש] ויאמרו הנה הוא נחבא אל הכלים אמר להם ולא ערב הוא וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות [אמרו להם] למדנו רבינו אמר להם מפני שקידש שמו של הקב"ה שכשעלו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד קפץ שבטו של יהודה [וירד בתחלה וקדש] שמו של הקב"ה ועל אותה השעה הוא אומר (תהילים סט) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וגו' וכן הוא אומר (תהילים קיד) בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו יהודה קדש שמו של הקב"ה על הים [ולפיכך] ישראל ממשלותיו.
ד,יז עקרו להביא את החתן ואת הכלה הניחו שם זקן או חולה אין צריכין לברך למפרע וכשהן חוזרין אין צריכין לברך לכתחלה לא הניחו שם זקן או חולה צריכין לברך למפרע וכשהן חוזרין צריכין לברך לכתחלה.
ד,יח בעל הבית שהיה מיסב ואוכל קראו חבירו לדבר עמו אין צריך לברך למפרע וכשהוא חוזר א"צ לברך לכתחלה הפליג צריך לברך למפרע וכשהוא חוזר צריך לברך לכתחלה.
ד,יט פועלין שהיו עודרין בתאנים וגודרין בתמרים ומוסקין בזיתים אף על פי שמפסיקין ואוכלין מפסיקין ואוכלין אין צריך לברך למפרע וכשהן חוזרין אין צריכין לברך לכתחלה הפליגו צריכין לברך למפרע וכשהן חוזרין צריכין לברך לכתחלה.
ה,א לא יאכל אדם ערב שבת מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת בתאוה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אדם אוכל והולך עד שתחשך מפסיקין לשבתות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מפסיקין.
ה,ב מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לר' יוסי ברבי רצונך [נפסוק] לשבת אמר לו בכל יום אתה מחבב דברי בפני יהודה עכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפני (אסתר ז) הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו א"כ לא נפסוק שמא תקבע הלכה לדורות אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי.
ה,ג [אורחין שהיו מסובין אצל בעה"ב וקדש עליהם היום עקרו עם חשיכה לבית המדרש חזרו ומזגו להם את הכוס אומרים עליו קדושת היום] דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך.
ה,ד [מזגו לו] כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון ומזכיר של שבת בבהמ"ז ובשני אומר עליו קדושת היום.
ה,ה כיצד סדר ההסיבה בזמן שהן שתי מטות גדול מיסב בראש [של ראשונה] ושני לו למטה הימנו ובזמן שהן שלש מטות גדול מיסב [בראש של אמצעית] שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימנו כך היו מסודרין והולכין.
ה,ו כיצד סדר [נטילת ידים] עד חמשה מתחילין מן הגדול מחמשה ואילך מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול ולמקום שמים אחרונים חוזרין שם ברכה חוזרת.
ה,ז סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול אחר המזון מתחילין מן המברך רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו.
ה,ח ב' ממתינין זה את זה בקערה ג' אין ממתינין המברך פושט ידו ראשון רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו.
ה,ט לא ישוך אדם מן הפרוסה ויחזירנה בקערה מפני סכנת נפשות.
ה,י לא ישתה אדם מן הכוס ויתננו לחבירו לפי שאין דעת הבריות שוות.
ה,יא א' משמש את השנים ה"ז אוכל עמהן ג' אינו אוכל עמהן עד שיתנו לו רשות.
ה,יב בא להם מתיקה בתוך המזון מברך על המזון ופוטר את המתיקה.
ה,יג ר' מונא אומר משום רבי יהודה פת הבאה בכסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחרי'.
ה,יד מים ראשונים רשות אחרונים חובה מים ראשונים רצה להפסיק מפסיק אחרונים [רצה להפסיק] אינו מפסיק.
ה,טו הכל חייבין בברכת המזון כהנים לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררין חללין וממזרין נתינין סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
ה,טז אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא [מינו ולא] שאינו מינו.
ה,יז מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא [את] מינו ולא [את] שאינו מינו.
ה,יח נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. באמת אמרו אשה מברכת לבעלה [בן] לאביו עבד לרבו.
ה,יט [קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית] אין מזמנין עליו [אין] מדקדקין בקטן.
ה,כ בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך הנקדנין תופסין על כך בעשרים נחלקו ובלבד שלא יהא בהן אחד שמפטירין [אותו] מן הזמון.
ה,כא [רבן שמעון בן גמליאל אומר] עלו והסיבו [טובל עמהן אע"פ שלא אכל עמהן כזית דגן הרי] אלו מזמנין עליו.
ה,כב עובד כוכבים המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן עד שישמע את הברכה כולה.
ה,כג היה מקריב זבחים בירושלים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה כשהוא מקריבם אומר בא"י אקב"ו להקריב זבחים כשהוא אוכלם אומר בא"י אקב"ו לאכול זבחים.
ה,כד עשרה שהיו אוכלין אע"פ שכולן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ישבו לאכול אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אחד מברך לכולן.
ה,כה פועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית הרי אלו מברכין לאחריה שתים כיצד מברך ברכה ראשונה כתקנה [וכולל] שניה של ירושלים בשל ארץ וחותם בשל ארץ בד"א בעושין בשכרן אבל אם היו עושין עמו בסעודה או שהיה בעל הבית [מברך עליהן] הרי אלו מברכין כתקנן. ארבעה דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין לא בא ובית הלל אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר דבר אחר ברכת היין תדיר וברכת היום אינו תדיר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כב"ה.
ה,כו ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין תחלה [את הכוס] שמא נטמאו משקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס וב"ה אומרים אחורי הכוס לעולם טמאין [דבר אחר אין נטילת ידים אלא סמוך לסעודה].
ה,כז מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין תחלה שמא יטמאו משקין של ידים מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים אלא מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים.
ה,כח ב"ש אומרים מקנח ידו במפה ומניחה על השולחן שאם אתה אומר על הכסת שמא נטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת ויחזרו ויטמאו את הידים ובית הלל אומרים ספק משקים לידים טהור דבר אחר אין נטילה לחולין מן התורה אלא מקנח ידו במפה ומניחה על הכסת שאם אתה אומר על השולחן שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת השולחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין.
ה,כט ב"ש אומרים מכבדין את הבית מפני אבוד אוכלין ואח"כ נוטלין לידים ובה"א [היה] שמש תלמיד חכם ומלקט פירורין שיש בהן כזית נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית.
ה,ל הביאו לפניו שמן ויין ב"ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואחר כך [מברך] על היין ובית הלל אומרים אוחז היין בימינו [ושמן] בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן וטוחה בראש השמש אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל לפי שאין שבח לתלמיד חכם שיצא מבושם.
ה,לא א"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על ברהמ"ז שבתחלה ועל הבדלה שבסוף ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים על המאור ואח"כ [בשמים] ובית הלל אומרים בשמים ואח"כ מאור.
ה,לב הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו אחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ואומר הבדלה במוצאי שבת ובמוצאי יו"ט ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי שבת ליו"ט ובמוצאי יו"ט לחולו של מועד הרגיל אומר הבדלות הרבה ושאינו רגיל אומר אחת או שתים.
ה,לג בית המדרש ב"ש אומרים אחד מברך לכולן וב"ה אומרי' כל אחד ואח' מברך [בפני עצמו].
ה,לד היה לו נר טמון בחיקו או בפנס או שראה את השלהבת ולא נשתמש [לאורה אינו מברך עליה עד שיהא רואה את] השלהבת ומשתמש לאורה.
ה,לה עששית שלא כבתה מברך עליה נר של נכרי אינו מברך עליה ישראל שהדליק מנכרי ונכרי שהדליק מישראל מברך עליה מאימתי מברך משתחשך לא בירך משתחשך יברך כל הלילה לא בירך כל הלילה לא יברך מעתה.
ה,לו האש והכלאים אינן מששת ימי בראשית אבל [חשובין] מששת ימי בראשית ר' יוסי אומר אש גיהנם שנבראת ביום שני אינה כבתה לעולם שנא' (ישעיהו סו) ואשם לא תכבה האש והבשמים שבמרחץ אינו מברך עליהן.
ה,לז היה עומד בחנות של בשמים כל היום אינו מברך אלא פעם אחת היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם.
ו,א ברכת הזימון [נ"א המזון] מן התורה שנא' (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון וברכת את ה' אלהיך זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו ירושלים וכה"א (דברים ג) ההר הטוב הזה אשר נתן לך זה הטוב והמטיב.
ו,ב ומנין שכשם שאתה מברך לאחריו כך אתה מברך לפניו ת"ל (דברים ח) אשר נתן לך משעה שנתן לך ומנין שאף על ההרים ועל הגבעות תלמוד לומר על הארץ ומנין שאף על התורה ועל המצות ת"ל אשר נתן לך ולהלן הוא אומר (שמות כד) ואתנה לך את לוחות האבן.
ו,ג רבי אומר מנין שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה ת"ל אשר נתן ה' אלהיך [אשר נתן לך] דיינך בכל דין שדנך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות.
ו,ד הרואה ע"ז בארץ ישראל אומר ברוך ארך אפים מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך שעקר ע"ז מארצנו יהי רצון מלפני ה' שתעקר ע"ז בכל מקומות ישראל ותשיב לב עובדיה [לעובדיך] ובחוצה לארץ אין צריך לומר כן מפני שרובה נכרים ר"ש אומר אף בחו"ל צריך לומר כן מפני שעתידין להתגייר שנא' (צפניה ג) אז אהפוך וגו'.
ו,ה הרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים שאין פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתם [דומה זו לזו] בן זומא ראה אוכלוסין בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני כמה יגע אדם הראשון ולא טעם מלוגמא אחת עד שחרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה ובירר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל ואני עומד שחרית ומוצא כל אלו לפני. [כמה יגע אדם הראשון ולא לבש חלוק אחד עד שגזז וליבן וניפץ וצבע וטווה וארג ותפר ואח"כ לבש ואני עומד שחרית ומוצא כל אלו לפני] כמה אומניות שוקדות ומשכימות ואני עומד שחרית ומוצא כל אלו לפני וכן היה בן זומא אומר אורח טוב מה הוא אומר זכור בעל הבית לטוב כמה מיני יינות הביא לפנינו כמה [מיני] גלוסקאות הביא לפנינו כמה מיני חשובות הביא לפנינו כל מה שעשה לא עשה אלא בשבילי אורח רע מה הוא אומר וכי מה אכלתי לא פת אחת אכלתי ולא חתיכה אחת אכלתי לא כוס אחד שתיתי כל מה שעשה לא עשה אלא בשביל אשתו ובניו על אורח טוב מהו אומר (איוב לו) זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים.
ו,ו הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקיפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה הבריות את החגר ואת הקיטע ואת הסומא ומוכי שחין ואת פתויי ראש ואת הבהקנין אומר ברוך דיין האמת.
ו,ז ראה בני אדם נאין ואילנות נאין אומר ברוך שברא בריות נאות.
ו,ח הרואה את הקשת בענן אומר נאמן בבריתו ברוך זוכר הברית.
ו,ט היה הולך בבית הקברות אומר ברוך יודע מספר כולכם הוא יודע הוא עתיד לדון הוא עתיד להקימכם ברוך מחיה מתים במאמרו.
ו,י את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ר' יהודה אומר המברך על החמה זו דרך אחרת וכן היה רבי יהודה אומר הרואה את הים תדיר ונשתנה בו דבר צריך לברך.
ו,יא היה ר"מ אומר הרי הוא אומר (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' בשני יצריך ביצר טוב וביצה"ר בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך וכה"א (תהילים מד) עליך הורגנו כל היום ד"א בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך שנאמר (תהילים קיט) תחי נפשי ותהללך ואומר (תהילים לה) כל עצמותי [תאמרנה] בן עזאי אומר תן נפשך על מצותיו.
ו,יב יש דברים שהן תפלות שוא כיצד כונס מאה כורין ואומר יהי רצון שיהו מאתים כונס מאה חביות ואומר יהי רצון שיהיו מאתים הרי זו תפלת שוא אבל מתפלל הוא שתכנס בהן ברכה ולא שתכנס בהן מארה.
ו,יג דוסתאי ברבי ינאי אמר משום ר"מ הרי הוא אומר ביצחק (בראשית כו) וברכתיך והרבתי את זרעך דרש יצחק הואיל ואין ברכה שורה אלא במעשה ידיו עמד וזרע שנא' (שם) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא [וגו' מאה מנין מאה שערים מאה דגנים ומאה דגנים ששערום מאה פעמים ונמצא על אחת מאה במה ששיערו].
ו,יד העושה כל המצות צריך לברך העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה אומר ברוך לישב בסוכה ומשברך עליה יום ראשון שוב לא יברך.
ו,טו העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה וכשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב וצריך לברך עליו כל שבעה. העושה ציצית [לעצמו] אומר ברוך שהגיענו וכשהוא מתעטף אומר להתעטף [בציצית] העושה תפילין [לעצמו] אומר ברוך שהגיענו וכשהוא מניחן אומר [אשר קדשנו] להניח תפילין. מאימתי מניחן בשחרית לא הניחן בשחרית מניחן כל היום.
ו,טז השוחט צריך ברכה לעצמו ברוך על השחיטה המכסה דם צריך ברכה לעצמו על כסוי הדם.
ו,יז המל צריך ברכה לעצמו על המילה אבי הבן צריך ברכה לעצמו ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והעומדין אומרים כשם [שהכנסיתו לברית כן תכניסהו] לתורה לחופה ולמעשים טובים המברך אומר אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך כורת הברית.
ו,יח המל [גרים אומר] במצותיו וצונו למול את הגרים להטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיים שמים וארץ שנא' (ירמיהו לג) אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ברוך כורת הברית. המל את העבדים אומר ברוך על המילה המברך אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית וכו'.
ו,יט היה [מהלך להפריש תרומה ומעשרות אומר [ברוך אשר קדשנו] להפריש תרומה ומעשר מאימתי מברך עליהן משעה שמפרישן.
ו,כ עשרה שהיו עושין עשר מצות כל א' [ואחד] מברך לעצמו היו עושין כולן מצוה אחת אחד מברך לכולן יחיד שהיה עושה עשר מצות מברך על כל אחת ואחת היה עושה מצוה כל היום אינו מברך אלא אחת היה מפסיק ועושה מפסיק ועושה [מברך] על כל אחת ואחת.
ו,כא הנכנס לכרך [מברך] שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאכנס בשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני בשלום כן יהי רצון מלפניך שתוציאני לשלום יצא לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני לשלום כך יהי רצון מלפניך שאגיע למקומי [בשלום].
ו,כב הנכנס לבית המרחץ מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ואל יארע בי דבר קלקלה ואם יארע בי דבר קלקלה יהא מיתתי כפרתי עלי והצילני מזה ומכיוצא בזה לעתיד לבוא יצא לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שיצאתי לשלום כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאגיע לביתי לשלום.
ו,כג ר' יהודה אומר שלש ברכות צריך לברך בכל יום ברוך שלא עשני גוי ברוך שלא עשני אשה [ברוך] שלא עשני בור. גוי (ישעיהו מ) כל הגוים כאין נגדו אשה אין אשה חייבת במצות בור שאין ירא חטא ולא עם הארץ חסיד משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדו לבשל לו תבשיל הוא לא בשל לו תבשיל מימיו סוף שמקדיח את התבשיל ומקניט את רבו לחפות לו חלוק והוא לא חיפת לו חלוק מימיו סוף שמלכלך את החלוק ומקניט את רבו.
ו,כד לא יכנס אדם [בהר הבית במעות הצרורות לו בסדינו ובאבק שעל רגליו באפונדתו החגורה לו] מבחוץ שנאמר (קוהלת ד) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים.
ו,כה ולא יעשה קפנדריא ורקיקה מק"ו שאין [בו] דרך בזיון אמרה תורה כך על אחת כמה וכמה [וקל וחומר שיש בו דרך בזיון ר' יהודה בר' יוסי] אומר אינו צריך הרי הוא אומר כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק בא וראה על אחת כמה וכמה קלין וחמורין בדבר אם לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לא כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
ו,כו הפותח ביו"ד וה"א וחותם ביו"ד וה"א הרי זה חכם באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד וה"א ה"ז בינוני באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד הרי זה בור ביו"ד וה"א וחותם באל"ף למ"ד הרי זו דרך אחרת.
ו,כז כל חותמי הברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם. ומודיעין שהעולם הזה בפני העוה"ב כפרוזדור לפני החדר.
ו,כח אין עונין אמן במקדש שנאמר (נחמיה ט) קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם [ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה] מנין על כל ברכה [וברכה] תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.
ו,כט בראשונה [שהיתה תורה משתכחת מישראל היו זקנים מבלעין אותה שנא' (רות ב) והנה בועז בא [ואומר (שופטים ו) ה' עמך גבור החיל].
ו,ל הלל הזקן אומר [בעת] מכניסין פזר [בעת] מפזרין כנס [בשעה] שאתה רואה תורה חביבה [על ישראל] והכל שמחין בה הוי את מפזר שנא' (משלי יא) יש מפזר ונוסף עוד ובשעה שאתה רואה תורה שכוחה מישראל ואין הכל משגיחין [עליה הרי] את מכנס שנא' (תהילים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך.
ו,לא ר"מ אומר אין לך אדם מישראל שאינו עושה מצות בכל יום קורא שמע מברך לפניה ולאחריה אוכל את פתו מברך לפניה ולאחריה מתפלל שלש פעמים של שמונה עשרה ועושה שאר מצות מברך עליהן [וכן היה] ר' מאיר אומר אין לך אדם מישראל שאין שבע מצות מקיפות אותו תפילין בראשו ותפילין בזרועו מזוזה [לפתחו] ארבע ציציות מקיפות אותו ועליהן אמר דוד (תהילים קיט) שבע ביום הללתיך נכנס למרחץ מילה בבשרו שנאמר (תהילים ח) למנצח על השמינית מזמור לדוד ואומר (תהילים לד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם.
א,א אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה פאה יש לה שיעור מלמטה ואין לה שיעור מלמעלה. העושה כל שדהו פאה אינה פאה.
א,ב אלו הדברים נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא על ע"ז ועל ג"ע ועל שפיכת דמים ועל לשה"ר כנגד כולם.
א,ג זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנא' (ישעיהו ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנא' (שם) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו ומה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם אלא עבירה שעושה פירות יש לה פירות ושאינה עושה פירות אין לה פירות.
א,ד מחשבה טובה [מצרפה למעשה] מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה שנא' (תהילים סו) און אם ראיתי בלבי [לא ישמע ה'] ומה אני מקיים (ירמיהו ו) הנה אנכי מביא רעה פרי מחשבותכם אלא מחשבה טובה שעושה טובה המקום מצרפה למעשה ושאינה עושה טובה] אין הקב"ה מצרפה למעשה.
א,ה נותן אדם פאה בתחילת השדה ובאמצע ובסוף ואם נתן בין בתחלה [בין באמצע] [בין בסוף] יצא ר"ש אומר אם נתן בין בתחלה בין באמצע בין בסוף הרי זו פאה וצריך שיתן בסוף כשיעור ר' יהודה אומר אם שייר [לו] קלח אחד סומך [לו] משום פאה ואם לאו אינו נותן אלא משום הפקר בד"א בזמן שנתן את הפאה ומבקש להוסיף.
א,ו לא נתן מן הקמה [יתן מן העמרים לא נתן מן העמרים [יתן] מן הגדיש לא נתן מן הגדיש [יתן] מן הכרי עד שלא מירח ואם מירח מעשר ונותן.
א,ז אר"ש מפני ארבעה דברים אמרה תורה לא יתן אדם פאה אלא בסוף [שדהו] מפני גזל עניים ומפני ביטול עניים ומפני מראית העין מפני הרמאים מפני גזל עניים כיצד שלא יראה שעה שאין [שם] אדם ויאמר [לעני בא וקח] לך פאה מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום [ואומרים] [עכשיו נותן פאה] אלא מתוך [שנתנה] בסוף הולך ועושה מלאכתו בא ונוטלה באחרונה מפני מראית העין שלא יהו עוברין ושבין אומרין ראו [פלוני שקצר שדה] ולא נתן [ממנה] פאה [שהרי אמרה] תורה (ויקרא יט) לא תכלה פאת שדך מפני הרמאין כיצד שלא [יהו אומרין] כבר נתננו ד"א שלא יניח [מן] היפה ויתן הרע.
א,ח הירק אע"פ שלקיטתו כאחת אין מכניסו לקיום התאנין אע"פ שמכניסן לקיום אין לקיטתן כאחת.
א,ט ר' יוסי בר יהודה אומר רטיבות תמרה פטורין מן הפאה שאין ראשון ממתין לאחרון. ר"א בר צדוק אומר [השיזפין חייבין בפאה] אחרים אומרים אף בנות שוח.
א,י אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל היחיד ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים הבור והניר והזרע אחר וקוצר לשחת [ושלשה] תלמים של פתיח ואמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת א"ר יהודה אם עומד באמצע [וקוצר] מכאן ומכאן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק אכלה חגב אכלה גובאי קרסמוה נמלים ושברתה הרוח או בהמה הכל מודים שאם חרש מפסיק ואם לאו אינו מפסיק.
א,יא קצר חציה ומכר את הקציר קצר חציה והקדיש את הקציר נותן מן המשויר על הכל.
א,יב מדרגות שגבהן עשרה טפחים נותן פאה מכל אחת ואחת ואם היו ראשי שורות מעורבין נותנין פאה מאחת על הכל.
א,יג המארג חייב בתחלתו חייב בסופו היו לו ארבע וחמש גפנים בוצרן ומכניסן נתן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בעוללות ואם שייר נותן מן המשויר על מה ששייר המודל נותן מן המשויר על מה ששייר א"ר יהודה בד"א במודל בשוק אבל במודל בתוך ביתו נותן מן המשויר על הכל.
א,יד היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופאה וחייב במעשרות.
א,טו הכותב נכסיו לבניו והניח לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה א"ר יוסי בד"א בזמן שקבלה עליה לשם כתובתה אבל לא קבלה עליה לשם כתובתה מה שנתן נתן וגובה כתובתה משאר נכסין.
א,טז הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר"ש אומר האומר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד [מרבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אף על פי שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה עבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר (משלי כד) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.
ב,א נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לו בה כלום ר' מאיר אומר קונסין אותו ונוטלין הימנו זו וזו.
ב,ב בעל הבית שנתן פאה לעניים ובא עני אחד ונטלה מאחוריהן הרי זה זכה [שני עניים שהיו מכתשין על העמוד ובא עני אחד ונטלו מאחוריהן ה"ז זכה] שאין עני זוכה בלקט בשכחה ובפאה ובסלע של מציאה עד שתפול לתוך ידו.
ב,ג פועלין שהיו קוצרין בתוך קופותיהן הרי אלו מעבירין אותן.
ב,ד לא יטול בעל הבית לקט מן העניים על מנת ללקט מן העמרים ר"י אומר שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה [שלקטו] העניים מן העמרים הרי זה הפקר ר' דוסא אומר לעתותי ערב [וחכ"א הפקר אונסין הפקר שאין אחריות לרמאין].
ב,ה בעל הבית [שנתן פאה לעניים אמרו לו תן לנו מצד זה ונתן להם זה וזה הרי זה פאה].
ב,ו פועלין שהיו עושין אצל בעל הבית אינן רשאין לגמור את כל השדה אלא משיירין כדי פאה ואינה פאה עד שיפרשנה בעל הבית לשם פאה.
ב,ז עני שראה כדי פאה בין בתבואה בין באילן אינו רשאי ליגע בה ואסורה משום גזל עד שתוודע לו שהיא פאה.
ב,ח נכרי [שמסר] קמתו לישראל ליקצר חייב בפאה ישראל [שמסר] קמתו לנכרי פטור מן הפאה.
ב,ט ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישראל חייב וחלקו של נכרי פטור רבי ישמעאל אומר ישראל ונכרי שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהנכרי ממחה אבל אין הנכרי ממחה חייב בפאה.
ב,י [נכרי] שמת ובזבזו ישראל את נכסיו המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל בתלוש מן הקרקע פטור מן הכל החזיק בקמה פטור [מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב] במעשרות.
ב,יא הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב במעשרות אימתי בזמן שהנכרי ממחה אבל אין הנכרי ממחה הפקר נכרי הפקר ופטור מן המעשרות.
ב,יב בעל הבית שנתן פאה לעניים אין רשאי שיאמר להן טלו זרע ותנו פשתן טלו תמרים ותנו מכבדות נשרו ואח"כ הפרישן אינו חייב משום פאה אלא זרע בלבד.
ב,יג ארבע מתנות בכרם פרט שכחה ופאה ועוללת שלש בתבואה לקט שכחה ופאה שתים באילן שכחה ופאה כל אלו אין בהן משום טובה ואפילו עני שבישראל מוציאין את שלו מידו ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקיבה יש בהן משום טובה וניתנין לכל כהן שירצה.
ב,יד אין מוציאין לא משל כהן לכהן ולא משל לוי ללוי.
ב,טו איזהו לקט זה הנושר בשעת הקציר ובשעת התלישה רבי יוסי אומר אין לקט אלא הנושר בשעת הקצירה בלבד שנאמר (ויקרא יט) ולקט קצירך לא תלקט.
ב,טז שבולת שבקמה הרי היא של בעל הבית שבקציר הרי היא של עניים חציה בקמה וחציה בקציר נוטל ומשליכה [לאחוריו] שספק לקט לקט.
ב,יז חורי נמלים אסורין משום גזל ואם הפקירן בעל הבית מותרין משום גזל [רבי שמעון בן אלעזר אומר אם היו פקדון אסורין משום גזל].
ב,יח בעל הבית שנתן [כליבה] לעני למלאות לו מים אין בו משום לקט שכחה ופאה וחייב במעשרות.
ב,יט עניים המחזרין בין הגרנות מעשרין ונותנין להם הצנועים מוציאין בידם מעות [בדברים הנאכלים] ונותנים דבר מועט כדי שיאכלנו עד שלא יגיע לעיר ושאר כל מתנות עניים שבשדות שאין העני מקפיד עליהן הרי אלו של בעה"ב.
ב,כ מאימתי שורפין קשין שבשדות בשדה האילן עד עצרת בשדה הלבן עד ראש השנה בשדה בית השלחין מיד דברי רבי יהודה וחכמים אומרים בשדה לבן עד העצרת בשדה אילן עד ראש השנה מפני גזל אדם ובהמה בשדה בית השלחין מיד.
ב,כא המרביץ את שדהו עד שלא נכנסו עניים לתוכו אם היה היזקו מרובה על של עניים מותר ואם היזק עניים מרובה על שלו אסור. רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מלקט ומניח על גבי הגדר והעני בא ונוטל את שלו.
ב,כב השיבלין שבקשין ושבשדות הרי אלו של בעה"ב אמר ר"ע בזו נהגו בעלי בתים עין יפה.
ג,א [המקבל שדה לקצור לא ילקט בנו אחריו ר' יוסי אומר] ילקט בנו אחריו האריסין והחכירות והמוכר קמתו לקצור [מלקט בנו אחריו] היו שם עניים שאין ראוין אם יכול בעל הבית למחות בידם ממחה ואם לאו מניחן מפני דרכי שלום.
ג,ב אין שוכרין פועלי נכרים לפי שאינן בקיאין בלקט.
ג,ג אין נותנין מעשר עני לעניי נכרים אבל נותנין להן חולין מתוקנין לשם טובה.
ג,ד בעל הבית שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלין שוכחים את העומר [במקום פלוני] ושכחוהו הרי זו שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחים את העומר ושכחוהו אין זה שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון אפילו אחרים עוברין בדרך וראו [את] העומר ששכחוהו פועלין אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם.
ג,ה רבי יהודה אומר העושה כל שדהו עומרין [ומעמר] בהן [כמעמר] לגדיש לחררה [לגדיש] מודים ב"ש ובית הלל שאם הפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים שזה הפקר.
ג,ו אמר ר' אליעזר שאלתי את ר' יהושע על אלו עומרים נחלקו בית שמאי וב"ה אמר לי התורה הזאת על אלו העומר הסמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלים ושכחו וכשבאתי שאלתי את ר' אליעזר ואמר לי מודים באלו [שאין] שכחה ועל מה נחלקו על העומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ונתנו בצד גפה או בצד גדר שב"ש אומרים אינה שכחה מפני שזכה בו וב"ה אומרים שכחה וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר' אלעזר בן עזריה אמר לי אלו הדברים שנאמרו למשה מסיני.
ג,ז העומר [שהחזיק בו] להוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח [שניהם התחתון שכחה והעליון אינו שכחה ר' שמעון אומר] שניהם אין שכחה התחתון מפני שמכוסה והעליון מפני שזכה בו.
ג,ח שדה שעומריה מעורבבין ועמר ושכח אחד מהם אין שכחה עד שיעמר [את] כל [סביביו].
ג,ט העומר שכנגדו מוכיח כיצד מי שהיו לו עשר שורות של עשרה עשרה עמרים ועמר אחד מהם לצפון ולדרום ושכח אין שכחה מפני שנידון כמזרח וכמערב.
ג,י שתי כריכות המובדלות זו מזו שכחה שלש אין שכחה [שני עמרין המובדלין זה מזה שכחה שלשה אין שכחה] שתי גפנים המובדלות זו מזו שכחה שלש אין שכחה שני גרגרין פרט שלשה אינן פרט שתי שבלים המובדלות כדרכן לקט שלש אינן לקט אלו דברי בית הלל [ר' יוסי אומר חנינא בן אחי רבי יהושע אומר כל שבאת רשות עני לאמצע כגון התבואה והכרם אין מצטרפין וכל שלא באת רשות עני לאמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין].
ג,יא אימתי אמרו קמה מצלת את העומר בזמן שלא נטלה מבינתים הא אם נטלה מבינתים הרי זו אינה מצלת קמת חבירו מצלת על שלו של חיטין על של שעורין של נכרי על של ישראל דר"מ וחכמים אומרים אין מצלת אלא על שלו וממין על מינו רבן שמעון בן גמליאל אומר כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה ודין הוא ומה אם קמה [שהורע] כח עני בה הרי היא מצלת את העומר עומר [שיפה] כח עני בו אינו דין שיציל את הקמה אמר לו רבי מה [לקמה שמצלת את העומר שהרי יפה כח עני בו יציל עומר את הקמה שהרי הורע כח עני בה].
ג,יב יפה כח עני בקמה יתר מבעומר ובעומר יתר מבקמה [הקמה] יש בה לקט שכחה ופאה מה שאין כן בעומר [העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה הקמה אינו שכחה] עד שיהא בו סאתים.
ג,יג החותך כריכות ועתיד לעמרן וכן אגודי השום והבצלין אין להם שכחה. המעמר מפני הדליקה ומפני אמת המים אין להם שכחה מפני [שעתיד] לאבדן מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו ואמר לבנו צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים אמר לו אבא מה ראית לשמוח בשמחת מצוה זו [יותר] מכל מצות שבתורה אמר לו כל מצות שבתורה נתן [להם המקום] לדעתנו זו שלא לדעתנו שאילו [עשינוהו ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו [אלא] הרי הוא אומר (דברים כד) כי תקצור וגו' קבע לו הכתוב ברכה והלא דברים קל וחומר מה אדם שלא נתכוין לזכות וזכה מעלין עליו כאילו זכה המתכוין לזכות וזכה על אחת כו"כ כיוצא בו (ויקרא ה) ואם נפש כי תחטא ועשתה וגו' והביא איל תמים וגו' והלא דברים קל וחומר מה אם מי שלא נתכוין לחטוא וחטא מעלין עליו כאילו חטא המתכוין לחטוא וחטא על אחת כמה וכמה.
ג,יד כל זית שיש לו שם בשדה כזית נטופה בשעתו ושכחה אינו שכחה במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו ושכחו הרי זה שכחה עד שיהא בו סאתים.
ג,טו [חבית שהוא נגד] ג' שורות של שני מלבנין ושכחו אין שכחה בד"א בזמן שאין מכירו אבל בזמן שמכירו רץ אחריו ונוטלו אפי' מאה [ומאה].
ג,טז המפקיר את כרמו עשירים נוטלין את האשכולות ועניים נוטלין את האשכולות ואת העוללות איזהו עוללות כל שאין [לה] לא כתף ולא נטף יש לה כתף ואין לה נטף נטף ואין לה כתף הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים איזהו כתף פסיגין המחוברים בשדרה זו על גבי זו נטף הענבים המחוברות בשדרה ויורדות.
ג,יז נכרי שמכר כרמו לישראל לבצור חייב בעוללות וישראל שמכר כרמו לנכרי לבצור פטור מן העוללות.
ג,יח ישראל ונכרי שהיו שותפין בכרם חלקו של ישראל חייב ושל נכרי פטור רבי שמעון אומר ישראל ונכרי שהיו שותפין בכרם פטור מן העוללות.
ג,יט [המקדיש את כרמו לא הקדיש את העוללות שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו].
ג,כ בן לוי שנתנו לו ענבים [והיו בהן עוללות] אין חושש שמא של עניים הן.
ג,כא הנוטע כרם להקדש פטור [מן הערלה ומן הרבעי וחייב בשביעית מאימתי אדם רשאי לבצור כרמו בשביעית] משיודע הפרי שכבר נתחייב הכרם בגדולי עוללות.
ג,כב איזהו שכחה בעריסין גדולים כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה בעריסין קטנים כשיעבור הימנו בדלית ובדקל משירד ממנו ושאר כל האילן משיפנה וילך לו בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו ושכחו אין שכחה עד שיבצור את כל סביביו.
ד,א רבי יהודה אומר מקום שדורכין את העוללות נאמן עני לומר יין זה של עוללות הוא לקט זה לקטתיו אני ואחי [אני] וקרובי אבל אין נאמן לומר מפלוני נכרי לקחתי מאיש פלוני כותי לקחתי עניי כותים כעניי ישראל אבל עניי נכרים אין מאמינים להם בכל דבר.
ד,ב אין פוחתין לעני בשנת מעשר עני מחצי קב חטין או קב שעורין בד"א על הגורן אבל בתוך ביתו נותן לו כל [שדהו] ואינו חושש ושאר מתנות כהונה ולויה נותן כל שהוא ואינו חושש רצה מציל מחצה ונותן מחצה אבא יוסי [בן דוסתאי] אומר משום ר"א רצה נותן לפניהם שליש ומניח שתי ידות לקרוביו.
ד,ג כהנים ולוים שהיו עומדין על הגורן ובאו כהנים אחרים ועמדו אינן יכולין להוציא מידן אמר רבן שמעון בן גמליאל נהגו כהנים עין יפה שלא להוציא את אחיהם ריקנין אבל מקמצין ונותנין להם ר"ש בן אלעזר אומר אם באו עד שלא תחזור חלילה עומדין על העקוב ונוטלין.
ד,ד נשים ועבדים אין חולקין להם על הגורן אבל נותנין להם מתנות כהונה ולויה לשם טובה.
ד,ה רשב"ג אומר כשם שהתרומה חזקה לכהונה בחילוק גרנות כך מעשר ראשון חזקה ללוים בחילוק גרנות החולק בבית דין אין לו חזקה לכהונה.
ד,ו שתי חזקות בא"י נשיאות כפים וחילוק גרנות ובסוריא ועד מקום ששלוחי ר"ח מגיעים נשיאות כפים אבל לא חילוק גרנות ובבל כסוריא ר"ש בן אליעזר אומר אף באלכסנדריא בראשונה כשהיה שם ב"ד.
ד,ז חומר בקדשי מקדש שאין בקדשי גבול ובקדשי הגבול שאין בקדשי מקדש קדשי הגבול קטנים חולקין בהן וטמאין חולקין בהן וחולקין אותן בטומאה וחולקין מנה כנגד מנה קדשי מקדש חייבין באחריותן ליטפל בהן ולהביאן לבית הבחירה קדשי הגבול ניתנין לכל חבר קדשי מקדש [אין נותנין אלא לאנשי משמר בלבד].
ד,ח אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שמן וקטנית שבת נותנין לו מזון שלש סעודות שמן וקיטנית דג וירק בד"א בזמן שאין מכירין אותו אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו היה מסבב על הפתחים אין נזקקין לו לכל דבר.
ד,ט תמחוי כל היום קופה מערב שבת לערב שבת תמחוי לכל אדם קופה לאנשי אותה העיר אם שהה שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר לקופה [ולכיסוי ששה חדשים לעניי] העיר שנים עשר חודש.
ד,י עני שנתן פרוטה לקופה ופרוסה לתמחוי מקבלין אותה ממנו אם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן [נתנו לו חדשים והחזיר להן שחקים מקבלין אותה ממנו אם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן] היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת מטה נותנין לו מטה עיסה נותנין לו <כלי> עיסה פת נותנין לו פת להאכילו בתוך פיו מאכילין לו בתוך פיו שנא' (דברים טו) די מחסורו אשר יחסר לו אפי' עבד אפי' סוס לו זו אשה שנא' (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו שוב מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא [אחת] בשר ציפורי בכל יום.
ד,יא היה משתמש בכלי זהב מוכרן ומשתמש בכלי כסף בכלי כסף מוכרן ומשתמש בכלי נחושת בכלי נחושת מוכרן ומשתמש בכלי זכוכית אמרו משפחת בית נבלטא היתה בירושלים והיתה מתיחסת על בני ארנן היבוסי העלו להם חכמים שלש מאות שקלי זהב ולא רצו להוציאן חוץ מירושלים.
ד,יב [האומר איני מתפרנס משל אחרים שוקדין עליו ומפרנסין אותו ונותנין לו לשום מלוה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה דר"מ רש"א אומרין לו הבא משכון כדי לגוס את דעתו].
ד,יג היה אומר איני מתפרנס משל עצמי שוקדין עליו ומפרנסין אותו ונותנין לו לשם מתנה וחוזרין וגובין [לו] לשום מלוה.
ד,יד המסמא את עינו והמצבה את כריסו והמעבה את שוקיו אין נפטר מן העולם עד שיהא לו כן.
ד,טו גבאי צדקה אין רשאין לפרוש זה מזה אפילו נתן לו חבירו מעות שהוא חייב לו אפילו מצא מעות בדרך אינו רשאי ליטלן שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה' ומישראל אבל פורשים זה מזה לתוך חצר או לתוך חנות וגובין.
ד,טז מעשר <עני> [שני] אין פורעין ממנו מלוה וחוב ואין משלמין ממנו את הגמולים ואין פודין בו שבוים ואין עושין בו שושבינות ואין נותנין ממנו דבר לצדקה אבל משלחין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיע ונותנין אותו לחבר עיר בטובה.
ד,יז אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה [אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה] לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנין לו שכר על כך שנא' (דברים טו) כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וגו' לא אמר לאחרים תנו אבל מניח לו בדברים טובים מנין שנותנים לו שכר על כך שנאמר כי בגלל הדבר הזה וגו'.
ד,יח מעשה במונבז המלך שעמד ובזבז את כל אוצרותיו בשני בצורת אמרו לו אחיו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על [של] אבותם ואתה עמדת ובזבזת את כל אוצרותיך שלך ושל אבותיך אמר להם אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי למעלה שנא' (תהילים פה) אמת מארץ תצמח וגו' אבותי גנזו [אוצרות] במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי אוצרות במקום שאין היד שולטת בו שנאמר (תהילים פט) צדק ומשפט מכון כסאך וגו' אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות ואני גנזתי אוצרות שעושין פירות שנאמר (ישעיהו ג) אמרו צדיק כי טוב [וגו'] אבותי גנזו אוצרות של ממון ואני גנזתי אוצרות של נפשות שנא' (משלי יא) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו אוצרות לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' (דברים כד) ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך אבותי גנזו אוצרות בעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנא' (ישעיהו נח) והלך לפניך צדקך צדקה וגמילת חסדים שקולין כנגד כל מצות שבתורה אלא שהצדקה בחיים וגמ"ח בחיים ובמתים צדקה בעניים גמילות חסדים בעניים ובעשירים צדקה בממונו גמילות חסדים בממונו ובגופו.
ד,יט א"ר יהושע בן קרחה מנין שכל המעלים [את] עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז שנאמר (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר ולהלן הוא אומר (דברים יג) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה בליעל האמור להלן ע"ז אף בליעל האמור כאן ע"ז.
ד,כ א"ר אלעזר בר יוסי מנין שהצדקה וגמילות חסדים שלום גדול ופרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר (ירמיהו טז) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח וגו' חסד זו גמילות חסדים ורחמים זו צדקה מלמד שהצדקה וגמילות חסדים שלום ופרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים.
א,א הקלין שבדמאי השיתין והרמון והעוזרדין חזקתן בכל מקום פטורין ואם היו משתמרין חייבין אם כחס על שדהו פטורה ר' יוסי אומר שיתין [שבציפורן] חייבות מפני שהן משתמרות ר' יוסי בר יהודה אומר הנובלות הנמכרות עם התמרות חייבות וחכ"א עד שלא יטילו שאור פטורות משיטילו שאור חייבות.
א,ב בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מפני שחזקתו מן התמד עכשיו שחזקתו מן היין חייב.
א,ג [הברכות] והסייפות בגנה חייבות בבקעה פטורות אלו הן [הברכות] עד שלא יושיבו שומא הסייפות משיקפלו המוקצעות רבי אלעאי אמר משום ר' אליעזר [הבכרות] לעולם חייבות מפני שהן משתמרות.
א,ד כזיב עצמה פטורה מן הדמאי חזקת ארץ ישראל חייב עד שיודע שהוא פטור חזקת חו"ל פטור עד שיודע [לך] שהוא חייב חזקת בעלי בתים ישראל שבסוריא אין מפרישין עליהן דמאי ואם בידוע שרוב הפירות שלהן הרי אלו חייבין.
א,ה אמר שלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר היה מוכר פירות בשנת מעשר שני ואמר של מעשר שני הן נאמן היה מוכר פירות בשנת מעשר עני ואמר מעשר שני [זה] אין נאמן [היה מוכר פירות בשנת מעשר שני ואמר מעשר עני נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר].
א,ו היה מוכר פירות בשביעית ואמר של ערב שביעית הן חייב במעשר וחייב בביעור [היה מוכר פירות בערב שביעית ואמר של מוצאי שביעית הן פטור מן המעשר ופטור מן הביעור] [כל דבר ששתיקתו פטורה נאמן להחמיר לפיכך פירושו להקל פטור].
א,ז פירות ארץ ישראל שרבו על פירות חוצה לארץ הרי אלו חייבין פירות חו"ל שרבו על פירות ארץ ישראל הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר וחכ"א [אף] דברים התדירין כגון האגוזים ודורמסקניות [ופסלקאות] פטורין ושאר כל הדברים חייבין א"ר נראין דברי רבי מאיר בדבר שאינו קבוע ודברי חכמים בדבר הקבוע.
א,ח הלוקח מן החמרת בצור ומן המוגירות בצידן [פטור] מן המוגירות בצור ומן החמרת בצידן [חייב] ר' יוסי בר' יהודה אומר הלוקח מן המוגירות בצור ואין צריך לומר מן החמרת מחמר אחד בצור חייב [ר' יהודה] אומר חמרת היורדת לכזיב חייב מפני שחזקתו מן הגליל וחכ"א הרי היא בחזקת פטורה עד שתיודע לך מהיכן היא.
א,ט הלוקח מן הספינה ביפו ומן הספינה בקסרי חייב ר' יהודה אומר כיפת הישוב וכיפת אנטיפרס ושוק של פטרוס בראשונה היו דמאי מפני שחזקתן מהר המלך עכשיו רבותינו אמרו כל עיירות הכותים שעל יד הדרך [כגון] התבואה והקטניות שלהן דמאי מפני שהן של ישראל [משתמשין ביהודה] ושאר כל פירותיהן ודאי.
א,י אוצר של ישראל ונכרים מטילין לתוכו אם רוב נכרים ודאי ואם רוב ישראל דמאי מחצה על מחצה ודאי ד"ר מאיר וחכ"א אפילו כולם נכרים וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי א"ר יוסי בד"א באוצר של יחיד אבל באוצר של מלכים הולכים אחר הרוב א"ר יהודה בד"א באוצר של ישראל ונכרים אבל אוצר ישראל וכותים הולכים אחר הרוב א"ל [אחרי שהוריתה לנו] על אוצרות של יבנה שלפני מלחמה שהיא דמאי ורובן כותים אבל אוצר שמטיל בו מחו"ל לארץ כגון אוצרות של [דנב] חייב לפי חשבון א"ר יהושע בן קביסאי כל ימי הייתי קורא מקרא הזה (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ולא מצא [ידיו] אלא באוצר של יבנה בלבד ומאוצרה של יבנה למדתי שטהור אחד מזה אפי' על מאה טמאים.
א,יא הלוקח פירות לאכילה ונמלך למכרן לא ימכרנו לנכרי ולא יאכילם לבהמת אחרים ולא לבהמת עצמו אא"כ עושה כיוצא בו מי שנפלו לו פירות בירושה או שנתנו במתנה לא ימכרם לנכרי ולא יאכילם לבהמת אחרים ולא לבהמת עצמו אא"כ עישר.
א,יב לוקחין שדה זרועה מן הנכרי בין [לפני] [שצימחה] ובין עד שלא צימחה וכן מישראל במוצאי שביעית ואינו חושש לוקחין זרע אחד דבר שזרעו כלה ואחד דבר שאין זרעו כלה.
א,יג אין זורעין את הטבל ואין מחפין את הטבל ואין עושין עם הנכרי בטבל ישראל ששכח וזרע את הטבל עד שלא צימחה [פטור] שכבר אבדה הלוקח לבהמה לחיה ולעופות פטור מן הדמאי.
א,יד לא יקשור אדם ישראל בהמתו אצל בהמתו של נכרי שאם [אכלה בהמתו מאליה אין מחייבין אותו להחזירה.
א,טו משכיר ישראל בהמתו לנכרי ופוסק עליה על מנת שהנכרי זנה ובלבד שלא יאמר לו כך וכך שעורין תהא מטיל לפניה כך וכך עמיר תהא מטיל לפניה.
א,טז נכרי שאמר לישראל תן שמן ע"ג מכתי בודאי אסור ובדמאי מותר נפל על גבי בשרו משפשפו ואינו חושש.
א,יז נכרי שנתן שמן ע"ג טבלא של שיש להתעגל עליה משעמד מותר לישראל לישב אחריו.
א,יח הלוקח יין [ליתן] לתוך המורייס ויין לעשותו אילנתות וכרשינין לעשותן טחינין חייב בדמאי ואצ"ל בודאי הן עצמן פטורין מן הדמאי הלוקח יין ושמן ליתן ע"ג חטטין [וכרשינין לעשותן טחינין] חייב בדמאי ור"ש בן אלעזר פוטר וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר הלוקח כרשינין לעשותן טחינין פטור מן הדמאי הלוקח יין ליתן [לתוך הקילור] וקמח לעשותו מלוגמא [ורטיה] פטור מן הדמאי וחייב בודאי והן עצמן פטורין מן הודאי.
א,יט הלוקח קמח לעורות פטור מן הדמאי וחייב בודאי [ושל ודאי שנתן] לתוכו עורות מותר ליתן לתוכו עורות אחרים.
א,כ שמן ערב ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין א"ר נתן לא היו ב"ה פוטרין אלא בשל פלייטון בלבד אחרים אומרים משום ר' נתן מחייבין היו ב"ה בשמן וורד תשלומי תרומה וחומשה וחומש חומשה מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספת הבכורים ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין וכולן שקרא שם למעשר [שני] עליהן מה שעשה עשוי.
א,כא [כפת] המרחץ פטורה מן הודאי ואין צריך לומר מן הדמאי ר' שמעון בן גמליאל אומר אף אינו מטמא טומאת [משקה].
א,כב שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב שהסורק נותן לצמר פטור מן הדמאי לפיכך שמן של שביעית נותנין ממנו לגרדי ואין נותנין ממנו לסורק.
ב,א אורז במקומו מותר שבתחילת אנטכיא ר' אליעזר בר' יוסי אומר אורז [שבתחילת] אנטכיא מותר הוא עד בורו.
ב,ב המקבל עליו ארבעה דברים מקבלין אותו להיות חבר שלא ליתן תרומות ומעשרות לעם הארץ ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ ושיהא אוכל חולין בטהרה.
ב,ג המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואין מתארח אצל עם הארץ דברי רבי מאיר וחכמים אומרים המתארח אצל עם הארץ נאמן אמר להם ר' מאיר על עצמו אינו נאמן יהא נאמן על [אלו] מימיהן של בעלי בתים לא נמנעו מלהיות אוכלין זה אצל זה ואעפ"כ פירותיהן שבתוך בתיהן מתוקנין.
ב,ד עם הארץ שקבל עליו כל דברי חבירות ונחשד על דבר אחד נחשד על כולן דר"מ וחכמים אומרים אין חשוד אלא על אותו דבר בלבד.
ב,ה גר שקבל עליו כל דברי התורה ונחשד על דבר אחד אפילו על התורה כולה הרי הוא כישראל מומר.
ב,ו עם הארץ שקבל עליו כל דברי חבירות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו גר שקבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי בר' יהודה אומר אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.
ב,ז כהן שקבל עליו כל עבודת כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו בן לוי שקבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו שנאמר (ויקרא ז) המקריב את דם השלמים וגו' אין לי אלא זריקת דם והקטר חלבים מנין ליציקות ובלילות תנופות והגשות הקמיצות והקטרות המליקות והקבלות והזאות והשקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע ונשיאות כפים מבפנים ומבחוץ ת"ל (שם) בני אהרן כל עבודה שהיא בבני אהרן [אמר ר"ש] יכול אין דוחין אותן אלא ממתנות מקדש בלבד מנין אף ממתנות גבולין ת"ל (דברים יח) ראשית דגנך [תירושך ויצהרך] וגו' מפני מה (שם) כי בו בחר ה' כל המקבל עליו שירות יש לו במתנות כל שאין מקבל עליו שירות אין לו במתנות בזמן שהכהנים עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם (ויקרא ו) חלקם נתתי אותה מאשי משלהן הן נוטלין ואין נוטלין משלי ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם (מלאכי א) מי גם בכם ויסגור דלתים וגו'.
ב,ח וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר"מ ר' יהודה אומר חזרו בפרהסיא מקבלין אותן במטמונות אין מקבלין אותן ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין אותן שנאמר (ירמיהו ג) שובו בנים שובבים וגו'.
ב,ט הבא לקבל עליו אם היה נוהג מתחלה בצינעא מקבלין אותו ואחר כך מלמדין ואם לאו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומלמדין אותו והולכין ומקבלין לכנפים ואחר כך מקבלין לטהרות [אם] אמר איני מקבל עלי אלא לכנפים בלבד מקבלין אותו קבל עליו לטהרות ולא קבל עליו לכנפים אף על הטהרות אינו נאמן עד מתי מקבלין ב"ש אומרים למשקין שלשים יום לכסות שנים עשר חודש ובה"א זה וזה לשלשים יום.
ב,י הבא לקבל עליו אפילו תלמיד חכם צריך לקבל עליו אבל חכם היושב בישיבה אין צריך לקבל עליו שכבר קבל עליו משעה שישב אבא שאול אומר אף ת"ח אין צריך לקבל עליו ולא עוד אלא אף אחרים מקבלין בפניו חבורה אין בניו ועבדיו צריכין לקבל בפני חבורה אלא מקבלין בפניו חבורה ר"ש בן גמליאל אומר אינו דומה חבר שקלקל לבן חבר שקלקל.
ב,יא בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ אין אביו חושש שמא מאכילו [בטהרות אם יודע שמאכילו בטהרות הרי זה אסור] ובגדיו טמאים מדרס.
ב,יב בת ע"ה שנשאת לחבר אשת ע"ה שנשאת לחבר עבדו של ע"ה שנמכר לחבר צריכין לקבל עליהן בתחלה בת חבר שנשאת לעם הארץ אשת חבר שנשאת לעם הארץ עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ הרי הן בחזקתן עד שיחשדו ר"ש בן אליעזר אומר צריכין לקבל עליהן בתחלה וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה <קומטת> [קומעת] על ידו תפלין נשאת למוכס והיתה קושרת על ידו קשורין בנו של חבר שהיה למוד אצל עם הארץ עבדו של חבר שהיה למוד אצל עם הארץ הרי הן בחזקתן עד שיחשדו. בנו של עם הארץ שלמוד אצל חבר [עבדו של עם הארץ שהיה למוד אצל חבר] כל זמן שהן אצלו הרי הן כחבר יצאו מאצלו הרי הן כעם הארץ.
ב,יג לא יאמר אדם חבר לעם הארץ הולך ככר זו ותן לפלוני חבר שאין משלחין טהרות ביד עם הארץ חבר שאמר לו עם הארץ הולך ככר זו והולך לפלוני ע"ה לא יתן לו שאין מוסרין טהרות לעם הארץ.
ב,יד עם הארץ שאמר לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין טהרות לעם הארץ היה נדור מן הככר ואמר לו תן לי ואוכלנו אבטיח שניקר ואמר [לו] תן לי ואוכלנו יין ונתגלה ואמר לו תן לי ואשתנו לא יתן שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו כיוצא בו לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו ועל כולן אין מברכין עליהן ואין מזמנין עליהן ואין עונין אחריהן אמן.
ב,טו נשאלין לעם הארץ על טהרותיו ובלבד שלא יאמר לו צא אכול צא שרוף אלא אומרים לו אם כזה שאלת טמא ואם כזה שאלת טהור.
ג,א העיד רבי יוסי בן המשולם משום ר' נתן אחיו משום ר' אלעזר חסמא שאין עושין טהרות לעם הארץ לא יעשה לו [עיסתו של תרומה] בטהרה אבל עושה לו עיסתו של חולין בטהרה מפריש ממנה חלה ונותן [לתוך כפישה] ועם הארץ בא ונוטל זו וזו לא יעשה לו [זיתים של תרומה] בטהרה אבל עושה לו זיתים של חולין בטהרה מפריש מהן תרומה ונותן לתוך כליו של חבר ועם הארץ בא ונוטל את שתיהן.
ג,ב כשם שאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר האוכל תרומת עם הארץ משלם קרן וחומש לכהן חבר וחבר נוטל דמיו ומפייס [את עם הארץ].
ג,ג תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבה כופין את עם הארץ למכור את חלקו [וחולק כהן עם] ישראל ישראל עם כהן כותי במקום כותי מפני שהוא כמציל מידו אבל לא בארץ מפני שמחזיקין בכהונה אף בארץ ישראל מקום שמכירין בו שהוא כותי מותר לחלוק הימנו.
ג,ד אוכל כהן ישראל עם כהן כותי בזמן שעושה בטומאה אבל בזמן שעושה בטהרה הרי זה לא יאכל עמו מפני שמאכילו בשר בכור טהור ומשקה אותו יין רבעי טהור.
ג,ה בראשונה היו אומרים חבר שנעשה גבאי דוחין אותו מחבורתו חזרו לומר כל זמן שהוא גבאי אינו נאמן פירש מגבאותו הרי זה נאמן.
ג,ו חבר שהיה חוכר מעם הארץ עיקרי תאנים ודליות של ענבים מעשר ונותנין לו ואין נותן לו אלא משלו.
ג,ז בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ אין אביו חושש שמא מאכילו דברים שאינן מתוקנין היו בידו פירות אינו חושש שמא אינן מתוקנין הן אם אמר לו האכילני מעשר ומאכילו.
ג,ח לא ישתמש חבר במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של ע"ה אא"כ היה מתוקן תחת ידו אפילו אינה אלא מינקת אחת של יין לפיכך חבר ששימש במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של ע"ה הרי זה חזקה למעשרות.
ג,ט חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של ע"ה אפילו רואין אותו נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה מיד אין לו חזקה למעשרות שמא עישר בלבו היה בנו מיסב אצלו מעשר עליו אחר אין מעשר עליו בני במקום אחר מעשר עליו.
ג,י בן חבר שהיה מיסב במשתאו של ע"ה בסעודתו של ע"ה אפילו רואין אותו נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה אין לו חזקה למעשרות שמא עישר בלבו אע"פ שאמרו כל אלו תקלה לאחרים הן אם היה שותף עמו בחנות הרי זה חזקה למעשרות.
ג,יא עם הארץ שהיה משתמש בחנות של חבר אע"פ שחבר יוצא ונכנס הרי זה מותר ואינו חושש שמא החליף.
ג,יב היה הוא נאמן ואשתו אין נאמנת לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו ואע"פ שאמרו הרי הוא כשרוי עם הנחש בכפיפה אשתו נאמנת והוא אינו נאמן מתארחין אצלו ואין לוקחין הימנו הוא נאמן ואחד מבניו נאמן ואחת משפחתו נאמנת לוקחין ואוכלין על פיהן ועושין לו ואוכל בשביעית ובטהרות אינן רשאין לעשות כן.
ג,יג הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ופטורין מן השני בד"א במוכר בחנותו על פתח חנותו אבל המוכר בפלטר או בחנות הסמוכה [לחנותו] חייב בשני.
ג,יד את שדרכו למוד בגסה ומדדו [בין בגסה ובין בדקה דקה טפילה לגסה את שדרכו לימדד בדקה ומדדו בין בדקה בין בגסה טפילה גסה לדקה].
ג,טו אלו דברים הנמכרין בגסה מיני תבואה וקטניות [דרכו לימדד בדקה] דברי ר' מאיר וחכ"א דברים שדרכן לימדד בדקה ומדדן בגסה משפיעה ומוכרן [דמים אם מדדן בדקה הרי זה חייב רבי נחמיה אומר הנמכר בדקה הרי הוא בדקה בגסה הרי הוא בגסה] ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמכר בדקה הרי זה חייב אפילו לא מכר לו אלא סאה ורובע צריך לעשר את הרובע [ר"ש ב"ג אומר משום רבי יוסי קליעה של שום וסלי תאנים וסלי ענבים וקופה של ירק] לימין במדה גסה מלימין ולמטה במדה דקה ובלח הין [במדה] גסה מהין ולמטה [במדה דקה וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יוסי קליעה של שום הרי הוא במדה גסה].
ג,טז לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד בעל הבית בין כך ובין כך צריך לעשר דברי רבי מאיר וחכ"א אחד סיטון ואחד בעה"ב מותר למכור ולשלוח לחבירו וליתן לו במתנה.
ג,יז [המשלח] בין לעם הארץ ובין לחבר צריך לעשר רבן שמעון בן גמליאל אומר לעם הארץ צריך לעשר לחבר צריך להודיע אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה ששלח <לו> [לי] ר' יוסי ברבי אתרוג גדול מציפורי ואמר זה בא בידי מקסרי ולמדתי ממנו שלשה דברים אחד שהיה ודאי ושהיה טמא ושלא היה בידו אלא זה בלבד שאילו היה בידו אחר היה מעשר ממנו עליו.
ג,יח הלוקח מן התגר ואמר זה מתוקן וזה אינו מתוקן אף על המתוקן אינו נאמן את שדרכו לימכר דמאי נאמן.
ג,יט חבר שהיה מוכר משפיע ומתוקן ונתמנה לו דבר שהוא דמאי צריך להודיע שכל דבר שהוא של דמאי צריך להודיע <לכל> ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי ומודיע ואם בידוע [של בעל הבית] מאותו המין אין צריך להודיע.
ג,כ גבאי קופה אין גובין ומכריזין ביום טוב כדרך שגובין ומכריזין בחול אבל גובין בצנעא בתוך חיקן ומחלקין על כל שכונה ושכונה.
ג,כא גבאי צדקה בשביעית מדלגין על פתחיהן של אוכלי שביעית דברי ר"מ וחכ"א אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית אפילו פת נתנו להם מקבלין אותם הימנו שלא נחשדו [מתנות] אלא מעות וביצים בלבד אם היתה עיר כולה של אוכלי שביעית אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית הכהנים [גובין] בטהרה צריכין לדקדק באוכלי שביעית.
ד,א הלוקח ירק מן השוק הרי זה בורר כל היום כולו ואינו חושש משגמר בלבו אסור להחזיר אין יכול מפני שצריך לעשר ולעשר אין יכול מפני שמחסר [מנין] וליטול אחד ולהניח אחד אין יכול שמא יבא אחד [ויטול] ונמצא מעשר מן המתוקן על שאינו מתוקן.
ד,ב הרוצה להחזיר עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר ר' יוסי אומר בודאי אסור ובדמאי מותר.
ד,ג המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר רבי יוסי אומר בודאי אסור ובדמאי מותר.
ד,ד קניבת ירק שבגנה הרי זו מותרת של בעל הבית ושבתוך ביתו הרי זו אסורה שעל גבי אשפה [בכל מקום] הרי זו מותרת רבי יוסי אומר כרוב שלקטו [לקנב את האספרגוס שבו] ולהשליך הרי זה מותר לקטו לאכלו ונמלך [להצניע לא יצניע] עד שיעשר.
ד,ה ודאי שתקנו דמאי ודמאי שתקנו ודאי לא עשה ולא כלום [דברי רבי יעקב ר' יוסי אומר ודאי שתקנו דמאי לא עשה כלום] דמאי שתקנו ודאי מעשרותיו מעשרות ותרומתו אין תרומה שאין תרומה אחר תרומה.
ד,ו כל העיר מוכרין ודאי ואחד דמאי לקח ואינו [נודע] מאיזה מהן לקח הרי זו אסור מפריש [תרומה ומעשר] ונותנן לכהן והשאר שלו הטבל והמתוקן שנתערבו ואבד אחד מהן נוהג במשויר ודאי מפריש תרומה ותרומת מעשר [ונותנן] לכל כהן שירצה.
ד,ז כל העיר מוכרין מתוקן ואחד מוכר שאין מתוקן ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח ה"ז אסור כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד מוכר בשר נבלה ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח ה"ז אסור כל העיר מוכרין יין טהור ואחד מוכר יין טמא ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור בד"א בזמן שלקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח אבל הלוקח מן השוק הולכין אחר הרוב.
ד,ח פירות לא הלכו בהן חכמים [לא] אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד.
ד,ט זיתים [משיחסום] בבד ובבודידה דברי ר"מ וחכ"א אין הבד והבודידה שוין לא בעיר ולא במדינה רבו בעיר ולא רבו במדינה בעיר מותר במדינה אסור. רבו במדינה ולא רבו בעיר במדינה מותר בעיר אסור. רבו בהר ולא רבו בבקעה בהר מותר ובבקעה אסור. רבו בבקעה ולא רבו בהר בבקעה מותר ובהר אסור. רבו לחנוני ולא רבו לבעל הבית לחנוני מותר לבעל הבית אסור. רבו לבעל הבית ולא רבו לחנוני לבעל הבית מותר ולחנוני אסור. זה הכלל כל שרבו לו מותר לא רבו לו אסור רבו ונתמעטו חזר השוק ליושנו א"ר יוסי מעשה שנכנס [גורן א'] של פול במירק ובאו ושאלו את רבי עקיבה והתיר להן את השוק אמר לו [רבי] נתמעטו [חוזר] השוק ליושנו ר' שמעון אומר אפילו לא נכנס אלא גורן אחד בעיר הנחתומין מותרין מפני שהן רצין אחר החדש.
ד,י מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות הארץ כדי שירבו על פירות [הארץ] לפוטרן מן המעשרות מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות שניה כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מעשר שני מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שלישית כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן מן המעשר [עני] מצרפין פירות ערב שביעית כדי שירבו על פירות שביעית לפטרן מן הביעור מצרפין [מפירות] חוצה לארץ על פירות שביעית כדי שירבו על פירות מוצאי שביעית לפוטרן מן המעשרות.
ד,יא אמר לו [מכרו לו] יין ישן אמר לו של אשתקד הוא נאמן להחמיר של ארבע ושל חמש שנים הוא נהג בו כשעת [לקיחתו] בין להקל בין להחמיר.
ד,יב חזקת תגר בכל מקום דמאי ואחד הנכרי ואחד הישראל ואחד הכותי במה דברים אמורים בזמן שמביאין לו מישראל אבל מביאין לו מן הנכרי ומן הכותי חזקתו ודאי איזהו תגר כל שהביא ושנה ושלש.
ד,יג הלוקח מן התגר [ואומר] זה מתוקן וזה אינו מתוקן ודאי זה אינו מעשר מוציא עליו שני מעשרות לפוטרן מן התרומה שאין תרומה אחר תרומה.
ד,יד המפקיד פירות אצל עם הארץ ה"ז בחזקתן למעשרות ולשביעית אם היו של טבל עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר וקורא שם לתרומה ומעשר שבהן אם היו של מעשר טבל עושה אותן תרומת מעשר [על מקום] אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מע"ש מחללן על המעות [והמעות] מחללן על השני אלו נטלתים והנחתי לך ישנים תחתיהן מתוקנין תחתיהן אם אתה מאמינו שנטל מאמינו שנתן ואם אי אתה מאמינו שנתן אל תאמינו שנטל בד"א בזמן שהניח ובא ומצא [את] אותו המין שהניח אבל הניח עגרון ומצא קסרי או קסרי ומצא עגרון הרי זה חושש להן משום מעשרות ומשום שביעית.
ד,טו המפקיד פירות אצל כותי הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו של טבל עושה אותן [תרומה ומעשר] על מקום אחר וקורא שם [התרומה ומעשר] שבהן ואם היו של מעשר טבל עושה אותן תרומת מעשר על מקום אחר וקורא שם לתרומת מעשר שבהן ואם היו של מעשר שני מחללין על המעות [והמעות] מחללין על השני אמר לו נטלתי והנחתי לך ישנים תחתיהן ומתוקנין הרי זה [אינו] חושש [להם] משום מעשרות ומשום שביעית.
ד,טז המפקיד פירות אצל הנכרי הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית רבי שמעון בן גמליאל ור' שמעון אומרים עשו פירות ישראל את פירות הנכרי הזה דמאי.
ד,יז המשלח ביד עם הארץ וביד כותי אינו חושש משום מעשרות ולא משום שביעית המשלח ביד הנכרי הרי זה חושש [משום מעשרות] ומשום שביעית אבל חמרי נכרים המורידים מן הגורן לעיר אינו חושש לא משום מעשרות ומשום שביעית מפני שהן בחזקת המשתמר.
ד,יח הטוחן אצל עם הארץ או אצל הכותי אינו חושש משום טומאה הטוחן אצל הנכרי הרי זה חושש משום טומאה.
ד,יט מפקידין תרומה אצל ישראל עם הארץ ואין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה.
ד,כ טוחנין ומרקידין אצל אוכלי שביעית ואצל עושין בטומאה אבל אין טוחנין לא לאוכלי שביעית ולא לעושין בטומאה.
ד,כא המשלח פירות לחבר ונמלך להחזיר נוהג בהן כמות שהן אבא שאול אומר חושש אני שמא חולפן רשב"ג אומר היה לו אריס שיודע לתקן והוא אין מאמינו על המעשרות והביא לו פירות משלו ואומר שלך הן מתוקנין הן נאמן ר' אומר אינו נאמן שהחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו.
ד,כב נותן אדם לשכונתו תבשיל לבשל ועיסה לאפות לו ואינו חושש לשאור ותבלין שבהן משום מעשרות ומשום שביעית במה דברים אמורים בזמן שנתן להן שאור ותבלין לא נתן להן שאור ותבלין הרי זה חושש לשאור ותבלין משום מעשרות ומשום שביעית.
ד,כג נותן אדם לפונדקית תבשיל לבשל לו ומנחת הקדרה בפניו אם מנערת אפילו בין הנכרי אינו חושש.
ה,א הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל ביום טוב ואוכל בשבת שאלו בחול לשבת למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר שואלו בשבת לשבת הבאה לא יאכל עד שיעשר.
ה,ב היה מוכר פירות בערב שבת עם חשיכה אמר מתוקנין הן הלוקח ממנו למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר.
ה,ג תרומת מעשר דמאי שחזרה למקומה ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו יתר על כן אמר רבי שמעון שזורי הפריש תרומה ומעשרות ונגנבו הפירות הולך ושואלו ובא ואוכל על מה שהפריש שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על ע"ה.
ה,ד ע"ה שאמר זה טבל וזה תרומה זה ודאי וזה דמאי אע"פ שאמרו החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו לא נחשדו ישראל על כך.
ה,ה נכרי שהיה צווח ואומר באו וקחו לכם פירות עזק הן פירות ערלה הן פירות רבעי הן אין נאמן מפני שהוא כמשבח מקחו אבל אם אמר לו מאיש פלוני כותי לקחתים מאיש פלוני נכרי לקחתים משלי הבאתים נאמן להחמיר דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין נאמן שדברי הנכרי לא מעלין ולא מורידין.
ה,ו האומר למי שאין נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא מעשר וממי שהוא נאמן אין נאמן מאיש פלוני הרי זה נאמן ר' יוסי אומר אין נאמן שמא מצא אחר קרוב הימנו מודה ר' יוסי באומר צא אכול את הככר ואני נותן דמיה צא שתה רביעית [יין] ואני נותן את דמיה שהוא נאמן.
ה,ז הנכנס לעיר והיתה תרומה בתוך ידו ואין מכיר שם אדם וכן מי שעמד על הגורן והיתה תרומה בתוך ידו ואין מכיר שם אדם הרי זה נשאל לחברים ולעמי הארץ דברי רשב"ג רבי אומר אין נשאלים על התרומה אלא לחברים בלבד.
ה,ח היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר אמר לו אחד [אני] נאמן מעשר הוא הרי זה נאמן אמר לו שהוא מעשר בפניו נאמן שלא בפניו אין נאמן בד"א בזמן שאין מכיר שם אדם אבל אם היה מכיר שם אדם לא יטול אלא מן המומחה [בד"א בזמן שלא שהה שם שלשים יום אבל שהה שם שלשים יום לא יטול אלא מן המומחה] בד"א בתרומות ומעשרות אבל בשביעית ובטהרות אין נאמן.
ה,ט הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכמה הם אחד מעשרים האומר אחד ממאה ממה שיש כאן [הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו] ועוד א' מארבעים ושמנה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין והשאר תרומה על הכל מאה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו והשאר חלה מעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה בד"א בזמן שכולן מפרישין נוטל חלה מכולן אבל מקצתן מפרישין ומקצתן אין מפרישין נוטל חלה מכל אחד ואחד.
ה,י פועלין שהיו יושבין ואוכלין והותירו פרוסות וכן אורחין שהיו מסובין ואוכלין והותירו פרוסות ונתנום לשמש או שהיו אחרים מלקטין תחתיהן מעשר מכל א' וא' שחק את הפת ועשאה פירורין או גרוגרות ועשאו דבילה מעשר מא' על הכל אמר ר' יהודה בד"א בשנת [שבוע] אבל בשאר שנים מעשר מכל א' וא'.
ה,יא הלוקח מן העני וכן עני שנתנו לו פרוסות פת וגרוגרות מעשר מכל א' וא' בתמרים [בעמקים] מעשר מא' על הכל במקומות אחרים מעשר מכל א' וא' בגרוגרות בשנת [שבוע] מעשר מא' על הכל בשאר [שני שבוע] מעשר מכל אחד ואחד.
ה,יב [הלוקח מן הפלטר מעשר מכל דפוס ודפוס ואם היה מביאן וצוברן לפניו נוטל מעשר מכל קישות וקישות ומכל אגודה ואגודה ומכל תמרה ותמרה] הלוקח מן חנוני וחזר ולקח ממנו שניה אע"פ שמכיר את החבית שהיא היא לא יעשר מזה על זה.
ה,יג הלוקח מן הסיטון ונמלך להחזיר [לא] יחזיר בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי הרי זה אסור לקח הימנו באיסר ירק באיסר גלוסקין באיסר רימונין ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שהוא מתקנן בשל דמאי ואצ"ל בשל ודאי.
ה,יד הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל [את כל] החולין כדי תרומת מעשר [שבטבל וכן מעשר טבל שנתערב בחולין ה"ז אוסר כל שהוא ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל את החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל].
ה,טו ירק של חולין שבשלן בשמן שאינו מתוקן הרי זה אוסר כל שהו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו דבר הנבלל בולל ונוטל דבר שאינו נבלל נוטל מן הקלח ומן [החתיכה] ומן הביצה.
ה,טז אומר אדם לחבירו [ולפועליו] צאו ואכלו בדינר זה ושתו בדינר זה ואינו חושש לא משום מעשרות ולא משום שביעית ולא משום יין נסך אבל אם אמר צאו ואכלו את הככר ואני נותן דמיה צאו ושתו רביעית ואני נותן דמיה הרי זה חושש משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך.
ה,יז הנותן צמר לצבע נכרי אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך אם בא לבית החשבון אסור.
ה,יח לא יתן אדם תרומת ביתו לשומר ביתו ולא בכורי צאנו לרועה צאנו אם נתן להם שכרן רצה נותן להם לשם טובה לא יתן ישראל בהמתו לטבח כהן לשחוט ולא לרועה כהן לרעות לו אא"כ נותן להם שכרן.
ה,יט רשאי ישראל שיאמר לכהן הילך סלע זה ותן תרומה לבן בתי כהן תן בכור לבן בתי כהן ר"ש בן אלעזר אומר אני אומר [אף במתנות מקודש בכהנים כן כיצד הרי עלי מאתים זוז] כל מתנות כהונה רשאי שיאמר לו הילך סלע זה ותנם לבן בתי כהן.
ה,כ ישראל שמכר את זיתו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנין [ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל את הקדשים.
ה,כא מפרישין תרומת מעשר ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר כיצד היו לו תשעה כורין ביהודה ואחד בגליל או ט' כורין בגליל ואחד ביהודה אומר כור שביהודה עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שבגליל או כור שבגליל עשוי תרומת מעשר על ט' כורין שביהודה יתר על כן אמרו יש לו שני חברים אחד ביהודה וא' בגליל ולו שני כורין א' ביהודה וא' בגליל אומר לזה שביהודה בא וטול לך כור שבגליל ולזה שבגליל בא וטול לך כור שביהודה וחוזר ונוטל מהם כשער הזול.
ה,כב אין פודין מעשר שני במקום היוקר כשער הזול אין פודין מבן לוי במקום היוקר כשער הזול.
ה,כג כהנים ולוים שהיו מסייעין בין הגרנות אין נותנין להם תרומות ומעשרות בשכרן ואם נתנן [הרי אלו חולין] שנאמר (במדבר יח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו [כבר הן חולין] ואמר (מלאכי ב) שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות יתר על כן אמרו תרומתן אין תרומה ומעשרותיהן אינן מעשרות ולא עוד אלא שבקשו חכמים לקונסן להיות פירותיהן צריכין להפריש תרומה משלהן ועליהן הכתוב אומר (מיכה ג) ראשיה בשחד ישפטו וכהניה וגו' לפיכך הביא עליהן המקום שלש פורעניות כנגד שלש עבירות שבידם שנאמר (שם) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו'.
ה,כד מעשרין משל ישראל על של כותי ומשל כותי על של ישראל [ומשל ישראל על של נכרי ומשל נכרי על של ישראל] ומן הכל על הכל דברי רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים [מעשרין] משל ישראל על של ישראל ומשל כותים על של כותים [ומשל נכרים על של נכרים] אבל לא משל ישראל על של כותים ולא משל כותים על של ישראל [ולא משל נכרים על של ישראל ולא משל ישראל על של נכרים] א"ר שמעון שזורי מעשה שנתערבו לי פירות טבלין באתי ושאלתי את ר' טרפון אמר לי צא וקח פירות מן השוק ועשר עליהן ר"א אוסר אף משל כותים כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין [תורמים] ומעשרין מזה על זה כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן ואין [תורמים] ומעשרין מזה על זה.
ה,כה רשב"ג אומר במקום שעשו פירות כותים [דמאי] כגון ירק שבכפר עותני מעשר מהן על הטבלין אבל לא מן הטבלין עליהן. בד"א בלוקח מן השוק אבל המוצא פירות בתוך ביתו או ששילח לו חבירו פירות נוהג בהן דמאי.
ה,כו ר"ש אומר שלש גזירות בדמאי מעשה שנתכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הירדן והביאו לפניהם ירק קפץ ר' עקיבה ועשרו ודאי אמר לו רבן גמליאל עקיבה היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבירך או מי נתן לך רשות לעשר אמר לו וכי הלכה קבעתי בישראל ירק שלי עשרתי אמר לו תדע [לך שקבעת הלכה] בישראל שעשרת ירק שלך כשהלך רבן גמליאל לביניהן עשה תבואות וקטניות דמאי ושאר כל פירותיהן ודאי כשחזר ר' גמליאל לביניהן וראה שנתקלקלו עשה כל פירותיהן ודאי.
ה,כז [עציץ נקוב חייב במעשרות תרומתן אין מדמעת] ואין חייבין עליהן חומש.
ו,א המקבל שדה מן [הנכרי מעשר] ונותן לו אמר רשב"ג מה אם ירצה [הנכרי הזה שלא לעשר פירותיו] אלא חולק ונותן לו [בפניו].
ו,ב [החולק] שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו [ר"ש אומר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר הנכרי ונתגייר או שמכר לישראל מעשר ונותן לו שכר ממנו שדה מעשר ונותן לו מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות.
ו,ג החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו לפיכך אם חזר [ישראל ולקחה ממנו] או שמכרה לישראל אחר נוהג בה דמאי.
ו,ד [החוכר שדה מן הכותי מעשר ונותן לו] ושוקל ואוצר שוקל לקטרון מעשר ונותן לו.
ו,ה לא יאמר ישראל לכותי ולנכרי ולמי שאינו נאמן על המעשרות הילך מאתים זוז ושקול תחתי מן האוצר אלא אומר לו פוטרני מן האוצר וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ועול תחתי לאומנות אלא אומר לו פוטרני מן האומנות.
ו,ו המקבל שדה מישראל תורם ונותן לו רבי מאיר אומר מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין תורם ונותן לו משדה אחרת וממין אחר מעשר ונותן לו וחכ"א אם מאותה שדה נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו אם משדה אחרת נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו קבל הימנו זרע ליתן לו פירות בגורן מעשר ונותן לו מקום שחולקין על הגורן חולק לו בפניו קבל הימנו מעות ליתן לו פירות [הכל מודים שמעשר] ונותן לו.
ו,ז ישראל שקבל שדה מחבירו לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטין כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו.
ו,ח העיד רבי יוסי בן המשולם משום ר' נתן אחיו שאמר משום ר' אלעזר בן חסמא המקבל שדה אבותיו מן הנכרי למוסקו לזיתים נותן לו כמות שהן.
ו,ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ [אין] רשאי שיאמר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני [אלא חולקין בשוה אפילו חבר חולק לו בפניו] חבר אוכל את היבש ושורף את הלח מפני שאמרו כל טהרותיו של עם הארץ נשרפות.
ו,י ירשו את אביהן חבר רשאי שיאמר טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני חטין שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אע"פ שאמרו חבר שמת והניח בנים חברים ועמי הארץ לא יוריש טהרותיו לעמי הארץ אלא לחברים בלבד הניח מעשר שני אין רשאי שיאמר לו טול אתה חטים ואני אטול שעורים אתה יין ואני שמן אלא אומר לו טול אתה מעות של חטים ואני מעות של שעורין טול אתה מעות של יין ואני מעות של שמן.
ו,יא חבר ומי שאינו נאמן על המעשרות שלקחו פירות שירשו או שנשתתפו רשאי שיאמר לו טול אתה חטין ואני שעורין אתה יין ואני שמן שכל דבר שמותר למוכרו דמאי רשאי לעשות כן לקחו גדיש של תבואה עביט של ענבים ומעטן של זיתים זה מעשר את שלו וזה מעשר את שלו אם לקחו ואח"כ שתפו צריך לעשר על הכל זה הביא [שהרי] שבלין שלו וזה הביא [שהרי] שבלין שלו זה הביא סלי זיתים משלו וזה הביא סלי זיתים משלו זה הביא סלי ענבים משלו וזה הביא סלי ענבים משלו או שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו ודאי וחצי חלקו של חבירו דמאי.
ו,יב גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי רשאי שיאמר לו טול [אתה] צלמים ואני כלים אתה יין ואני פירות אונקלוס הגר חלק מאחיו והחמיר על עצמו הוליך חלקו לים המלח ירשו את המרחץ רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי.
ו,יג ישראל ונכרי שלקחו ביתו של נכרי אין רשאי שיאמר לו טול אתה צלמים ואני כלים אתה יין ואני פירות לקחו [את המרחץ] אין רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי ואם התנה עמו מתחלה על מנת לעשות כן מותר.
ו,יד עיר שיש בה ישראל ונכרים שומרי ישראל ושומרי נכרים מתוקנין ושאין מתוקנין שומרין מתקנין ושומרין אין מתקנין רשאין לומר זה לזה צפון העיר בחלקנו ודרומו בחלקכם אם באו [לבית החשבון] אסור.
ז,א ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהם ישראל וכהן שקבל שדה מלוי או ישראל ולוי שקבל שדה מכהן רשאין להתנות ביניהן שהמעשר לאמצע.
ז,ב ישראל שקבל שדה מכהן תרומה לכהן מעשר ראשון ומעשר שני חולקין ביניהם קבל שדה מלוי מעשר ראשון תרומה ומעשר שני חולקים ביניהן לוי שקבל שדה מכהן תרומה לכהן ומעשר ראשון ומעשר שני חולקין ביניהן כהן שקבל שדה מלוי מעשר ראשון ללוי תרומה ומעשר שני חולקין ביניהם ישראל שקבל שדה מכהן אמר לו על מנת שהמעשר שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך [אסור] כהן שקבל שדה מישראל על מנת שהמעשרות שלי [מותר] על מנת שהמעשרות שלך [אסור] על מנת שהמעשרות שלי ושלך אם קבל עליו כדרך המקבלים מותר ואם לאו אסור.
ז,ג ישראל שקבל שדה [מכהן אמר ע"מ שאטול את המעשרות ואתנם לפלוני אסור ישראל שקבל שדה מכהן אמר על מנת שאטול אני ואתה ונותנם לפלוני מותר] כהן ולוי ששכרו ושחכרו מכהן ומלוי המעשרות לשוכר ולחוכר.
ז,ד כהן ולוי [שמכרו] פירות שדה [לישראל] במחובר לקרקע מעשרות שלהן בתלוש מן הקרקע עד שלא מירחו מעשרות שלהן משמירחו מעשרות שלו מפריש תרומה ומעשר ונותן לכהן והשאר שלו.
ז,ה [מכר הוא להן] פירות עד שלא מירחו מעשרות הרי אלו שלו משמירחו מעשרות הרי אלו שלהן מפריש תרומה [ותרומת מעשר] ונותנן לכל כהן שירצה.
ז,ו ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר אמר לו פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך [אסור] כהן שקבל מעות [מישראל] ליקח בהן פירות למחצית שכר אמר לו פחתו או הותירו הרי הן [שלי מעשרות שלך] אם נתן לו שכרו מותר ואם לאו אסור.
ז,ז ישראל שקבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהם קבל שדה מישראל חולקין ביניהן מכרה לכהן חולקין קבל שדה מבת ישראל חולקין ביניהן נשאת לכהן חולקין ביניהן קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה.
ז,ח פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל וילדה בכור הבכור לכהן דברי רבי יהודה וחכ"א הבכור לשניהן אמר להן רבי יהודה אי אתם מודים בפירות שדה שהן שלו אמרו לו שדה גופה שלו ופרה גופה לשניהן אף פרה אם היתה גופה שלו בכור לכהן.
ז,ט הנותן שדהו בקבלה לכותי [ולנכרי ולמי שאינו נאמן על המעשרות] אע"פ שאינו רשאי לעשות כן אע"פ שלא בא לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו משבאו לעונת מעשר הנותן שדהו בקבלה לעם הארץ עד שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו משבאו לעונת המעשרות [אין] צריך לעשר [על ידו] כיצד הוא עושה עומד על הגורן ונוטל ואינו חושש [למה] שאכלו שאין אחריות לרמאין.
ז,י כהן שמכר שדה לישראל ע"מ שהמעשרות שלו לעולם ומת אין [לו] במעשרות על מנת שמעשרות [לבני] ומת מעשרות לבנים על מנת שהמעשרות שלי כל זמן ששדה לפניך מכרה לאחר אע"פ שחזרה ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום.
ז,יא ישראל שקבל שדה מכהן אמר לו ע"מ שהמעשרות שלי ארבע או חמש שנים מותר לעולם אסור שאין כהן עושה כהן וכן בן לוי שהיה חייב מעות לישראל לא יהא גובה מאחרים ומפריש עליו שאין לוי עושה לוי.
ז,יב מפריש ישראל בין ברשות לוי בין ברשות עני ועושה חשבון באחרונה דברי רבי מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין אלא אם כן נותן לו [עישור].
ז,יג כהן שמכר שדה לישראל אמר לו על מנת שהמעשרות שלי ארבע וחמש שנים אין רשאי ליטע כרם ולזורעה [חטים] ולעשותה שדה קנים לעולם רשאי ליטעה כרם ולזורעה [חטים] ולעשותה שדה קנים.
ח,א עם הארץ שאמר [לחבירו] קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר אין צריך לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר רבן שמעון בן גמליאל אומר אם החליף את המעה צריך לעשר.
ח,ב חמשה שאמרו לאחד צא והבא לנו עשר גלוסקין עשר אגודות של ירק הביא לכל אחד ואחד בפני עצמו [חברין שבהן] אין צריכין לעשר אלא על חלקן בלבד הביא להן מעורבין חבירין שבהן צריכין לעשר על הכל נתנו לו אחת יתירה ר' יהודה אומר לשליח ר' [יוסי] אומר לאמצע.
ח,ג המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אין מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר זה מעשר עשוי עליו] ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני בצפונו או בדרומו ומחלל על המעות א"ר יהודה היאך זה מעשר דבר שלא בא לתוך ידו מודה ר' יהודה בהולך ולוקח ממקום שלקח זה מזגו את הכוס אמר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס ה"ז מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני [בצפון או בדרום] ומחולל על המעות.
ח,ד פועל שהיה עושה אצל בעל הבית והוא אינו מאמינו על המעשרות ר' יוסי אומר תנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר משל בעה"ב ותרומת מעשר [שני] משל פועל.
ח,ה הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח ולא הפריש אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה הבאין אחריהן מעשר ראשון ותשעה הבאין אחריהן מעשר שני מיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין אמרו לו לר' מאיר אי אתה מודה [שאם יבקע הנוד ששתה] זה טבל אמר להם לכשיבקע.
ח,ו היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר הבאות אחריהן מעשר ראשון ותשע הבאות אחריהן מעשר שני היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני [בצפון או בדרום] ומחולל על המותר.
ח,ז נוטל תרומה ותרומת מעשר ומניחה במקום המוצנע אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה.
ח,ח לא יטיף [אדם שמן] לא לתוך נר חדש ולא לתוך המדורה ולא לתוך דבר המאביד [אבל קורא שם לתרומת מעשר שבה עד שלא תגיע לארץ] כיוצא בו מי שהיו לו עשר חביות של מעשר טבל טמא [ושל מעשר טבל טהור] ראה אחת מהן שנשפכה או שנתגלתה אומר הרי זו עשוייה תרומת מעשר על תשע אלו בשמן אסור מפני [נכסי] כהן ואם אמר הרי זו תרומת מעשר לא אמר כלום.
ח,ט ראה אחד שהפריש תרומה ומעשרות ואמר הריני כמה שאמר זה דבריו קיימין ר' יוסי אומר בסמוך [תנאי ב"ד] הוא.
ח,י [המרבה במעשרות מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין הממעיט במעשרות מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין].
ח,יא הקורא שם לשולי חבית לא ישתה מפיה לפיה לא ישתה משוליה מפני שהמשקין מעורבין אבל הקורא שם לשולי מגורה אוכל מפיה לפיה אוכל משוליה.
ח,יב היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה נטלה תרומתן ואומר מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת [של זו בזו ושל זו בזו אין הראשונה מעושרת] נוטל שני תאנים שני עישורין ועשורו של עישור מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה קורא שם נוטל עשרים תאנים מאיזה מהן שירצה בזו מאה ובזו מאתים [אם מקטנה הוא נוטל נוטל אחת עשרה ואם מגדולה נוטל נוטל את כולה לא השלים בזו מאה ובזו אלף אם מקטנה הוא נוטל נוטל חמש עשר ואם מגדולה הוא נוטל נוטל את כל הששים] מכאן ואילך לפי החשבון.
ח,יג היתה בידו כלכלה של פירות שאינה מתוקנת נוטל שני תשיע הא ותשיע הא של תשיע בין שהטבל מרובה על החולין ובין שהחולין מרובה על הטבל נוטל את כל החולין כדי תרומת מעשר שבטבל בין שהמעשר טבל מרובה על החולין בין החולין מרובין על המעשר טבל נוטל את כל החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל [מאה ושמונים טבל נוטל תשעים ושנים חסר עישור אחד מאה ומעשר נוטל תשעים ושלשה חסר שני עישורים] מכאן ואילך לפי החשבון.
ח,יד המפקיד לוג טבל אוכל עליו תשעים ותשע [הוא אומר לוג שבשולי הבית הרי הוא חולין ושאר תרומה על הכל] נטל לאכול נטל לשתות אומר לוג שבשולי חבית עשוי [תרומת] מעשר על [מנין] שבחבית ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו מעשר שני בצפונו או בדרומו מחולל על המעות [כיצד] המפקיד לוג מעשר אוכל עליו תשעים [אומר לוג שמן שבשולי חבית הרי הן חולין ושאר תרומה על הכל] נטל לאכול ונטל לשתות אומר מעשר בדרומו עשוי תרומת מעשר על [מנין] שבחבית גמרן ודאי נותנן לכהן ספק גמרן ספק לא גמרן מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהן כיצד קורא שם למעשרותיהן אם היו של טבל אומר מעשרן בדרומן ותרומת מעשר בדרום דרומן אם היו של מעשר טבל אומר תרומת מעשר בדרום דרומן.
ח,טו מי שהיו לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שתיהן ומזה כדי תרומת מעשר על שתיהן הולך אצל הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור עשוי [כדי] תרומה ומעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור [מזה] עשוי [תרומה ומעשר] על שתיהן וקורא שם לראשון וחוזר וקורא שם לשני נמצאו חביות מתוקנין הלגינין א' של מעשר טבל טמא וא' של מעשר טבל טהור שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל ושותה משניהם כאחת [צריך טבילה באחרונה].
ח,טז מי שהיו לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של חולין טהורין מביא שני לגינין וממלא מזו כדי תרומת מעשר [עליה] ומזה כדי תרומת מעשר הולך אצל הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור עשוי כדי תרומת מעשר [עליה] והולך אצל השני ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור עשוי כדי תרומת מעשר עליה קורא שם לראשון וחוזר וקורא שם לשני נמצאו חביות מתוקנות והלגינין אחד של מעשר טבל טמא ואחד של חולין טהורים שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל [שתה משניהן כאחת צריך טבילה] באחרונה.
א,א כל הזוגות שמנו חכמים [מין במינו] אינן כלאים זה בזה ושאר ירקות השדה וירקות הגינה מין במינו אינן כלאים זה בזה.
א,ב השבת והגופנין הכוסבר והכרפס אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה הקשואין [והדלועין] והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה ותורמין ומעשרין מזה על זה דברי ר' מאיר ר' יהודה ור' שמעון אומרים כלאים זה בזה ואין תורמין ומעשרין מזה על זה הוסיף רבי עקיבה השום והשומנית והבצל והבצלצול והתורמוס והפלוסלום א"ר שמעון לא היה ר"ע שונה אלא [בשני זוגות] אלו אלא התורמוס והפלוסלום אינן כלאים זה בזה.
א,ג בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי [אוזרד] מצאן תלמיד אחר אמר להם אסורין אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה אמרו יפה אמר אותו תלמיד בשוקי של ציפורי היו מרכיבין קריסתמין על גבי עוגס מצאן תלמיד אחד אמר להן אסורין אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה אמרו מי פגע בכם אינו אלא מתלמידי שמאי.
א,ד רבי נחמיה אומר דלעת ארמית ומצרית ויונית כלאים עם הרמוסה ה' דברים נאמרו בדלעת יונית אסורה לסכך על גבי זרעים עוקצה טפח אוסרת כל שהיא ומביאה את הטומאה וחוצצת בפני הטומאה והנודר מן הדלועין אין אסור אלא בדלעת יונית בלבד.
א,ה תרנגול טווס ותרנגול פסאני אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה ר' יהודה אומר פרדה שתבעה זכר אין מרביעין עליה לא מן הסוס ולא מן החמור אלא מן הפרד שור ושור הבר חמור וחמור הבר חזיר וחזיר הבר אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה.
א,ו חמשה דברים נאמרו בשור הבר אסור משום אותו ואת בנו וחלבו אסור וקרב לגבי מזבח וחייב במתנות וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים אבל לא לבשר תאוה והרי הוא כבהמה לכל דבר ר' יוסי אומר זהו תאו האמור בתורה ומותר משום אותו ואת בנו וחלבו מותר ופסול לגבי מזבח ופטור מן המתנות וניקח בכסף מעשר לבשר תאוה אבל לא לזבחי שלמים והרי הוא כחיה לכל דבר וחכ"א תאו בריה לעצמו שור הבר בריה לעצמו.
א,ז אין נוטעין שרביט של רמון ולא עקצים של רמון [בצד] סדן של שקמה ואין נותנין זמורה בין שתי קורות כדי שתרבע ביניהן ואין נותנין שני מינין בשפופרת אחת כדי שיבלעו זה מזה ואין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן ואין מרכיבין קשות על גבי [האזמאזמא] ולא תרד על גבי ירבוז מפני שהוא ירק בירק.
א,ח אין מרכיבין כשות על גבי [תאנא] מפני שהוא ירק באילן רבי יהודה מתיר ירק באילן אילן בירק רבן שב"ג מתיר משום ר' יהודה בן אגרא איש כפר עכו.
א,ט הנותן מינה של תורמוס בצד מינה של דלעת כדי שתבקע [הארץ] מפניה חייב הזורע דבר המצמיח על גבי בצים ועל גבי חילת חייב על גבי סלע ועל גבי אמת המים פטור [ודבר שאין מצמיח בין ע"ג בצים בין ע"ג חילת בין ע"ג סלע ובין ע"ג אמת המים פטור].
א,י הזורע והמנכש והחופה עובר בלא תעשה ר"ע אומר אף המקיים עובר בלא תעשה וזורעין זרע וזרעוני אילן [כאחד] הזורע חרצנים עם החטים הרי זה לוקה את הארבעים.
א,יא כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט בד"א בדברים הנופלים שלשה וארבע קבין [סאה במאה] זרעוני הגינה מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל למינו בין שנפל לתוך אחרים בין שנפלו אחרים לתוכה.
א,יב היתה שדהו זרועה חטין ונמלך לזרעה שעורין לא יזרע עד שיופך לא [הפך ימתין] עד שתתלע עד כמה היא מתלעת עד [מקום] שישהה שלשה ימים במקום הצינה [ג' חדשים] אבל לא במקום הגריד [שמקצת] היום ככולו אין מחייבין אותו להיות חריש דק אלא חורש חריש גסה כתלומי הרביעה רבן שמעון אומר זנב הסוס היתה נקרית סוף עפרה נוגע בעפרה של זו אם צימחה והוריד לתוכה בהמה וליקטתו הרי זה מותר.
א,יג נטועה ונמלך לזורעה [מגביה] עד פחות מטפח וזורע ואח"כ משריש [גורע] עד פחות מטפח ובא ומצא עלין ע"ג תבואה מותר לשעבר ואסור לעתיד לבא עוקר איזה מהן שירצה ומקיים איזה מהן שירצה.
א,יד שדה שעלו בו עשבים אין מחייבין אותו להפך אלא חורש [בשעה שמחפה והופך ומכסח ונוטל את הגס מלפני פועלין ואין בזה משום [מכסח].
ב,א הרוצה לעשות שדהו שורות של תבואה [ושורות] של מינין הרבה עושה שלשת תלמין מפולשין מראש שדה ועד סופו ר"א בר"ש ואבא יוסי בן חנן איש יוני אומר [דין] אורך חמשים אמה [כמה רחבה] מלא עול השרוני דומה לעול של כרמים תחלתו כשעור הזה אע"פ שאין סופו כשיעור הזה.
ב,ב היו לו שתי שדות אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורים [היה חורש ומכניס חטים] בתוך שדה שעורים או [שעורים] בתוך שדה חטים מותר מפני שחטים נראות כסוף שדה [לשעורים] ראב"י אומר אפילו חטה אחר חטה נכנסת לתוך שדה שעורים או שעורה אחר שעורה. נכנסת לתוך שדה חטים מותר מפני שחטין נראות כסוף שדה לחטין ושעורין נראות כסוף שדה לשעורין.
ב,ג היו לו שתי [שורות] אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורים מותר לעשות ביניהם תלם להיות זורע אחת חטה ואחת שעורה היתה חטה אחת מובלעת בתוך שדה שעורין או שעורה אחת מובלעת בתוך שדה חטין אסור.
ב,ד היו לו שתי שדות אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורין אין מותר לעשות ביניהן תלם של מין א' ובפשתן מותר מפני שרוצה לבדוק את שדהו ובלבד שיהא תלם [מפריש] מראש שדה ועד ראשו ר' אלעזר ב"ר שמעון ואבא יוסי חנן איש יוני אומרין [דין] אורך חמשים אמה ר' אומר מותר אדם לעשות בתוך שדהו שורה של חרדל כמה הוא אורך השורה י' אמות ומחצה.
ב,ה אין מקיפין חרדל חריע אלא לחיסית בלבד דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר לכל מקיפין חרדל חריע חוץ מן התבואה רשב"ג אומר לערוגות קטנות של ירק מקיפין אותו חרדל חריע.
ב,ו הסומך לשרשי אילן שיבשו שהן גבוהין מעשרה טפחים ואילן שאין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים זורע תחתיו זרע וסומך לו מין אחר מבחוץ היו [מושכות מן הגדר שלשה טפחים לא יפחות משלשה תלמים מפולשין כדי שיהו נראין כשורה] דרך היחיד ודרך הרבים וגדר שהוא נמוך מי' טפחים עולה למדת בית רובע אבל הגבוה עשרה טפחים אין עולה למדת בית רובע.
ב,ז כמה היא מדת בית רובע עשר אמות [ומחצה] על עשר אמות [ומחצה] מרובעת ר' יוסי אומר אפילו אורכה כשנים ברחבה.
ב,ח עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים רואין אותה כאילו היא טבלא מרובעת אפי' אין שם אלא קלח אחד נותנין לה עבודתה ששה טפחים בין מן האמצע ובין מן הצדדין היו קלחין נוטין לו לארבע רוחותיה מותר מפני שנראית כסוף שדה.
ב,ט החרדל והפולין והשיפין אע"פ שזרען לירק אין זורעין אותן בערוגה פולין הגמלונין ופול המצרי בזמן שזרען לזרע זורעין אותן בערוגה לירק [אין] זורעין אותן בערוגה ושאר ירקות שדה וירקות גינה אע"פ שזרען לזרע אין זורעין אותן בערוגה.
ב,י מותר אדם לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח טפח וליתן לתוכן ג' ג' מינין א' [מכן וא' מכן] ואחד באמצע מותר אדם לעשות בתוך שדהו ערוגיות קטנות של ששה ששה טפחים וליתן לתוכן חמשה חמשה מינין ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע ומותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה שהיא עמוקה טפח וליתן לתוכה ארבעה מינין והופכין לארבע רוחותיה ומותר אדם לעשות בתוך שדהו תלם להיות נוטע קישואין ודלועין אבטיחים ומלפפונות ופול [המצרי] והופכן אלו לצד זה ואלו לצד זה ובלבד שלא יהא בינו לבין חברו ששה טפחים.
ב,יא הנוטע שתי שורות של קשואין שתי שורות של דלועין שתי שורות של אבטיחים ושתי שורות של מלפפונות וב' שורות של פול המצרי אפילו כל שדהו מותר.
ב,יב [הקוצר] בכדי שניהם ר' ישמעאל אומר י' אמות ר' עקיבה אומר שמונה אמות מעשה היה בכפר פגי [יהודה] ועשה רבי נחמיה כדברי רבי ישמעאל.
ב,יג [שורה של דלועין בירק אורך ו' טפחים ורוחב מלואו] אחד שורה של קישואין ואחד שורה של ירק אחד בתבואה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים ושורה של ירק בירק אורך ששה טפחים ורחבו מלואו של דלועין בירק ובין שורה לחברתה י"ב אמה [וכן בתבואה של תבואה] בירק א' מראש השדה ועד ראשו [של רוחב] שלשה תלמים של פתיח.
ב,יד אחת שורה של קישואין ואחת שורה של דלועין ואחת שורה של אבטיחים ואחת שורה של מלפפונות ואחת שורה של פול המצרי [מקיים] קלח אחד לזרע [וצריך] לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבע.
ב,טו נכרי שהרכיב [הפרסק] על גבי עובש אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל הימנו וחוזר ונוטען במקום אחר הרכיב תרד ע"ג ירבח אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל הימנו זרע וזורע במקום אחר.
ב,טז ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו אין אחיו הכהנים נכנסין לתוכה אלא רואין אותו כציון בית הקברות אין עושין עם הנכרי' בכלאים אבל עוקרין עמו כלאים מפני שממעט את התפלה.
ב,יז אין עושין עם הנכרי בכלאים ובעיירות המובלעות כגון בית ענה אימא וחברותיה עושין עם הנכרי בכלאים כשם שהכלאים בארץ כך הכלאים [בחוצה] לארץ.
ג,א איזו היא קרחת הכרם כרם שחרב אמצעו ונשתיירו ארבע וחמש גפנים בין מארבעה רוחות ובין משלשה רוחות ובין משתי רוחות זו כנגד זו.
ג,ב איזו מחול הכרם בין שני כרמים דברי רבי יהודה וחכ"א אם אין שם אלא שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם היו שם שתים עשרה אמה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר.
ג,ג יש במחיצת הכרם להקל ולהחמיר כיצד מחיצה סמוכה לגפנים זורע חוצה לה עד שמגיע לעיקר מחיצה שאילו אין שם נותנים לכרם ארבע אמות וזורע את המותר היתה משוכה אחת עשרה אמה לא יביא זרע לשם שאילו אין שם מחיצה נותן לכרם ארבע אמות וזורע את המותר.
ג,ד מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור גדרה ונפרצה אומרים לו גדור אם נתייאש הימנה ה"ז קדש וחייב באחריותה כמה תהא מטעתה ג' כנגד ג' נטלה אחת מן החיצונות כמה יהא ביניהן שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמונה והזנב מארבע אמות ועד שמונה היו שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמונה והזנב פחות מד' אמות או יתר על שמונה או שתים כנגד שתים מארבע אמות עד שמונה או יתר על שמונה והזנב מארבע אמות עד שמונה הרי זה אינו כרם עד שיהיו שתים כנגד שתים מארבע אמות עד שמונה והזנב מד' אמות ועד שמונה.
ג,ה כוורת מכוון ונוף אין מכוון הרי זה כרם נוף מכוון וכוורת אין מכוון ה"ז אינו כרם היו דקות ולא היו מכוונות סיעתו ונעשו מכוונות ה"ז כרם כיצד יודע אם היו מכוונות אם לאו מותח את החוט לעיקר גפנים אם היו כולן נוגעות בחוט הרי זה כרם אחת נכנסת ואחת יוצאת הרי זה אינו כרם.
ג,ו [ר"ש אומר חריץ כנטוע כהלכתו או שהיה מוקף כשובך הזה עגול ה"ז אינו חריץ] כרם שנטוע ערבוביא אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש ה"ז כרם ואם לאו אינו כרם זה היה מעשה ובאו ושאלו את ר"ג א"ל צאו ושאלו את יוסי בן גילאי שהוא בר ובקי בהלכות הכרם יצאו ושאלוהו אמר להן אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש ה"ז כרם ואם לאו אינו כרם ר"ש אומר כרם שנטוע על פחות מד' אמות או יותר על שמונה אמות ה"ז אינו כרם.
ג,ז כרם שנטוע כהלכתו ושורה אחת [יוצאה ממנו] כשהוא מודד נותן לכרם ד' אמות ולשורה [ארבעה] טפחים היה נטוע כהלכתו וגפנים החיצונין [מראין מבינתים] כשהוא מודד [מבפנים] נותן לכרם ארבע אמות ולגפנים ששה טפחים.
ג,ח גפן שנטוע במדרגה נותנין לה עבודתה הזרעים והירקות שנטועין במדרגה נותנין להן עבודתן היו [להן] שתי שדות זו למעלה מזו התחתונה נטועה כרם והעליונה אין נטועה כרם זורע את העליונה עד שמגיע [לעיקר התחתונה] העליונה נטועה כרם והתחתונה אין נטועה כרם זורע את התחתונה ואת המדרגה עד שמגיע לעיקר גפנים.
ג,ט גפן שנטוע בנקע עמוק עשרה ורחב ד' נותנין לה עבודתה למטה פחות מכן נותנים לה עבודתה למעלה.
ג,י חריץ שעובר בכרם עמוק עשרה ורוחב ארבעה ר' אלעזר אומר זורעין בתוכה שלשה זרעונין אחד מכאן וא' מכאן ואחד באמצע ר"א בן יעקב אומר נראין דברי ר"א בחריץ מבורץ.
ג,יא הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש ארבעים וחמשה גפנים אימתי בזמן שנטועות על ארבע ארבע או על חמש חמש היו נטועות על שש שש או על שבע שבע הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח [עגולות לא מרובעות] ר"ש בן אלעזר אומר תוקע בארץ ומודד שש עשרה אמה לכל רוח עגולות לא מרובעות מפני שנראית כקרן טבלא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"א בר שמעון הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר מפני שהוא אונס סיערתו הרוח לפניו אסור.
ג,יב בעה"ב שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ואסור לכל אדם אחר מ"מ שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם.
ג,יג הלשישות והלביצין [והברכוייר] והבולפסין והכרכום והקינרה והחמיתה והתלמית והסיאה והאזוב והקורנית והקשואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות ופול המצרי מיני זרעים הרי הן [כלאים בכרם] האירוס והקיסוס ושושנת המלך מיני זרעים ואינן כלאים בכרם רבי דוסתאי בן יהודה אומר מיני דשאים [הרי הן מיני] כלאים החשיפה [והאיטן] והגמי וכל הגדלין באפר מיני דשאים [הרי הן] כלאים בכרם הקנים והחבין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם זה הכלל כל המוציא [עליה] מעקרו ה"ז ירק וכל שאין מוציא עליה מעקרו ה"ז אילן.
ג,יד החצב ר' ישמעאל אומר כלאים וחכ"א אין כלאים כשות ר"ט אומר אין כלאים וחכ"א כלאים א"ר טרפון אם כלאים בכרם תהא כלאים בזרעים ואם אין כלאים בזרעים לא תהא כלאים בכרם [צלף בית שמאי אומרים כלאים ובה"א אין כלאים] אלו ואלו מודים שחייב בערלה.
ד,א רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ארבע אמות מעיקר גפנים [לגדר] העושה מחיצה לכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה בטל ארבע אמות שבכרם העושה מחיצה לגפן [עמוקה] עשרה ורחבה ארבעה בטל ששה טפחים שבגפן.
ד,ב בכל עושין מחיצה באבנים ובמחצלות בקשים ובקנים ובקולחות אפי' ג' חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין [קנה] לחבירו ג' טפחים כדי שיכנס הגדי ר"א אומר [חריץ שהעבירו על גבי הריפין הרי הריפין] כמחיצה ובלבד שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו ר' יהודה אומר [חריץ שהעבירו ע"ג קנים והרי קנים] כמחיצה צריך שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי רבי יוסי אומר אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פאה מלמעלה מותר.
ד,ג נמצאת אומר ג' מדות במחיצה כל שפחות משלשה צריך שלא יהא בינו לחבירו שלשה טפחים כדי שלא יכנס הגדי וכל שהן שלשה משלשה עד ארבעה צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו כדי שלא יהו פרוצות כבנין היו יתירות על בנין אף כנגד הבנין אסור כל שהן ארבעה מארבעה ולמעלה צריך שלא יהא בינו לבין חבירו כמלואו כדי שלא יהא פרוץ כעומד [אם העומד כפרוץ] כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור אם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ מותר ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר אמות אם היו קנים מדוקרנין ועשה להם פיאה מלמעלה אפילו יתירה על עשר אמות מותר.
ד,ד כל מחיצה שעשויה שתי ואין עשויה ערב ערב ואין עשויה שתי הרי זו מחיצה ר' יוסי בר' יהודה אומר אין מחיצה אלא עד שתהא עשויה שתי וערב מעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' ישמעאל בכפר [עזין] הראהו גפן שמודלה על מקצת תאנה אמר לו מה אני להביא זרע תחת המותר אמר לו מותר שאין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו העלהו משם לבית המגונים והראהו גפן שמודלה על מקצת קורה ובו סדן של שקמה ובו קורות הרבה אמר לו תחת קורה זו אסור והשאר מותר שאני רואה שכל קורה וקורה באילן אילן בפני עצמו ר' ישמעאל בן אלעזר אומר אם היה [מפציע] בין קורה לחברתה כאילו אילן אחד.
ד,ה אלו הן פסקי [חריץ חריץ] שחרב אמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן אם אין שם שמונה אמות לא יביא זרע לשם שמונה אמות ועוד נותנין לו עבודתו וזורע את המותר כמה הוא ועוד אחד [מששה טפחים] באמה.
ד,ו העושה מחיצה לכרם גבוה עשרה ואין רחבה ארבעה לא ביטל את ד' אמות שבכרם העושה מחיצה לגפן גבוה עשרה ואינה רחבה ארבעה לא ביטל ששה טפחים שבגפן].
ד,ז זמורה של גפן שהיתה מודלה ע"ג תבואה אפילו היא מאה אמה כל הגפן [כולה] אסורה היא ופירותיה תבואה שנטעה תחת הגפן מחזיר ואינו מקדש הגפנים והירקות שנוטין לתוך הגפן אבא שאול אומר ר"ע אומר יחזיר ובן עזאי אומר יספר.
ד,ח היו שרשין יוצאין בתוך ד' אמות שבכרם הכל מודים שיעקר שרשי פיאה יוצאין בתוך ד' אמות שבכרם [אפילו] למטה משלשה טפחים מותר.
ד,ט המבריך את הגפן בארץ [אם אין] על גביו עפר אלא כל שהוא מותר לזרוע מכאן ומכאן ואסור לזרוע על גביו הבריכה שבסלע אע"פ שאין עפר על גביו אלא שתי אצבעות מותר לזרוע על גבה דברי ר"מ ר' יוסי אומר שלש אצבעות [רשב"ג אומר בית שמאי אומרים עשר אמות ובית הלל אומרים ו' טפחים].
ד,י תבואה שהשרישה הרי זו אסורה ומקדשת ומתקדשת גפנים שהשרישו הרי אלו אסורין ומקדשין אבל אין מתקדשין עד שיעשו כפול הלבן מקצתם עשו כפול הלבן ומקצתן לא עשו את שעשו כפול הלבן אסורין ואת שלא עשו כפול הלבן מותרין.
ד,יא המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אבל אין מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן ר"ש אומר אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד.
ה,א כלאי הכרם מותרין משום גזל ופטורין מן המעשר כלאי זרעים אסורין משום גזל וחייבין במעשרות.
ה,ב סוס שילדה מין חמור מותר עם אמו ואם היה אביו חמור אסור עם אמו חמור שילדה מין סוס מותר עם אמו [ואם היה אביו סוס אסור עם אמו] רחל שילדה מין עז מותר עם אמו אם היה אביו עז אסור עם אמו עז שילדה מין רחל מותר עם אמו אם היה אביו רחל אסור עם עמו ואין קרב לגבי מזבח כוי מטילין עליו שני חומרין.
ה,ג אין קושרין את הסוס לצדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלבדקים לגמלים ר' מאיר מתיר אם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור.
ה,ד לא יקשור סוס לפרד ופרד לחמור וחמור לערוד מפני שמנהגין זה את זה אם עשה כן ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין ר' יהודה אומר בני סוסה ובני חמורה [כאחד] אסורין זה עם זה וחכמים אומרים כל הפרדות מין אחד הן אסי הבבלי אומר אסור לרכוב על גבי הפרדה מקל וחומר ומה אם במקום שמותר ללבוש שני חלוקות כאחד הרי הוא אסור בתערובתן מקום שאסור לנהוג שתי בהמות אינו דין שיהא אסור בתערובתן אמרו לו הרי הוא אומר (מלכים א א) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון אמר להן אין משיבין מתקוע אמרו לו הרי הוא אומר (מלכים א טו) <ויעש דוד הישר> בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו רק בדבר אוריה החתי.
ה,ה כלב מין חיה ר"מ אומר מין בהמה מה הפרש בין ר"מ וחכמים אלא שהכותב חייתו לבנו ר"מ אומר כתב לו כלב וחכ"א לא כתב לו כלב הכותב בהמתו לבנו ר"מ אומר לא כתב לו כלב וחכמים אומרים כתב לו כלב כלב כופרי מין חיה.
ה,ו הירודין והנעמות הרי הן כעופות לכל דבר [שאין] בהמה טמאה יולדת מן טהורה ולא טהורה מן טמאה ולא גסה מן דקה ולא דקה מן גסה ולא אדם מן כולן ולא כולן מן אדם כל שיש בישוב יש במדבר הרבה יש במדבר שאין בישוב כל שיש ביבשה יש בים הרבה יש בים שאין ביבשה אין מין חולדה בים.
ה,ז החוסם את הפרה והמזווג את הכלאים פטור שאין לך שהוא חייב אלא הנוהג והמנהיג בלבד.
ה,ח צמר הגמלים וצמר הרחלים [אסור] בד"א בזמן שטרפן זה בזה והביא פשתן ביניהם [וטרף] אבל העושה חלוק שכולל צמר הגמלים וכולל צמר הארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן בצד זה אסור בגד שיש בראשו אחד כלאים לא יתכסה בצד השני אף על פי שהכלאים מונח בארץ.
ה,ט חלוק של צמר שנפרם ופירפו בחוט של פשתן ושל פשתן שנפרם ופירפו בחוט של צמר [אם] תופרן אסורין משום כלאים ויוצאין בהן בשבת.
ה,י לובש אדם שתי חלוקות זו על גב זו אע"פ שפונדתו חגורה עליו [מבחוץ ובלבד שיתן] את המשיחה ויקשור [בה] בין כתיפיו בלארי נשים אין בהן משום כלאים [ואם תופרן] מקבלות את הטומאה ואסורות משום כלאים מטפחות תיבה אין בהן משום כלאים מטפחות ידים ומטפחות ספרים ומטפחות ספוג אין בהם משום כלאים רבי אליעזר אוסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר ר"א מתיר וחכמים אוסרין.
ה,יא לא יתן את המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה את הזבל ור"א ב"ר שמעון מתיר בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי ולא יעשנו מרדעת לחמור ר"ש ב"א אומר לא יעשה [הימנו אימרא המפורסמת] אבל יעשה הימנו תכריך למתים.
ה,יב [עיפו] של צמר שנתנו בפשתן מותר עשה שני ראשיו בצד אחד אסור צמר שנתנו בפשתן להיות אורג עליו הרי זה אסור שבשעה [שהיה לגזוז] היה נטוה אמר ר"ש בן אלעזר למה נקרא שמו שעטנז מפני שמליז [את] אביו שבשמים עליו.
ה,יג ר' חנניה בן גמליאל אומר לא יקשור סרק של צמר ושל פשתן לחגור בו את מתניו אע"פ שהרצועה באמצע הפוקרית והציפה אין בהם משום כלאים ואם תפרן מקבלין טומאה ואסורין משום כלאים פשתן שצבעו בחרת לא ימכרנו לנכרי ולא יעשנו אימרא לפשתן המפורסמת בכרים ובכסתות הרי זה מותר.
ה,יד איינטכלינית מלוגמא ורטייה אין בהן משום כלאים המת והבהמה והאוהלין והאכסליס והאסטמא וקלע ואילון ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול אין בהן משום כלאים בגדי כהן גדול היוצא בהן למדינה חייב ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת פטור מפני שהן ראוין לעבודה.
א,א שלשה אילנות בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן ובלבד שתהא מטעתן ממטע עשרה לבית סאה דברי ר' מאיר ורבי יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרים אין חורשין להם אלא צרכן כמה ריוח יהא ביניהן רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיהא בקר עובר בכליו רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה.
א,ב אילן העומד בבית קביים ושנים העומדים בבית ארבע קבים אין חורשין להם אלא צרכן ג' אילנות של שלשה בני אדם והשדה של אחר אע"פ שבעל השדה חורש מפני צורך שדהו ה"ז מותר זקנה [ונראית כנטיעה ונטיעה ונראית] כזקנה מה בין זקנה לנטיעה זקנה עד עצרת נטיעה עד ראש השנה זקנה מעין שלשה ונטיעה [עשרה] ושדה קנים נדון כנטיעה.
א,ג שלשה קשואין שלשה דלועין וארבע נטיעות הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן ובלבד שתהא מטעתן עשרה לבית סאה כמה ריוח יהא ביניהן רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שתחתיו וחוצה לו מלא צמד וכליו.
א,ד איזו היא נטיעה ר' יהושע אומר בת חמש בת שש בת שבע אמר רבי מפני מה אמרו בת חמש בת שש ובת שבע אלא [מדיני] גפנים בני חמש תאנים בני שש וזיתים בני שבע.
א,ה מוכרין ומוציאין זבלים ערב שביעית מישראל החשוד על השביעית [ומן הנכרי] ומן הכותי אפי' בשביעית מותר עד מתי מותר לזבל כל זמן שמותר לחרוש מותר לזבל.
א,ו משקין את הנטיעות עד ראש השנה רבי יוסי בן כיפר אומר משום ר' אליעזר ב"ש אומרים משקה על הנוף ויורד על העיקר ב"ה אומרים על הנוף ועל העיקר אמרו ב"ה לב"ש אם אתה מתיר לו מקצתו תתיר לו את הכל אם אין אתה מתיר לו הכל אל תתיר לו מקצת.
א,ז ומכוונין את הנטיעות עד ראש השנה רבי יהודה אומר אם היו מבורכות לפני שביעית נוטלן אף בשביעית אלו הן עוגיות אלו בדידין שבעיקרי אילנות מוותרין [ומשמשין] בקנים מקום שנהגו לוותר ולשמש לפני החג מוותרין ומשמשין לפני החג לאחר החג מותרין ומשמשין לאחר החג.
א,ח פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ר' יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אין סכין מפני שהיא עבודה מקום שלא נהגו לסוך סכין ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית [מותר] הכל שוין שאין סכין אותן ואין מקנחין אותן וכן היה ר' יהודה אומר הלוקח פגים מחבירו בשאר שני שני שבוע אף במקום שנהגו לסוך סכין לא יקנח שרף בעיקר מפני שמתרין אבל מקנחו בעלין.
א,ט תאנה שנתקלפה אין טוחין אותה בטיט שהיא מלאכתה אין תולין תחומין בתאנה ואין מרכיבין בתאנה מפני שהיא עבודה ר' שמעון בן אלעזר אומר במועד צוררו בשביעית יופך.
א,י סוקרין את האילן בסיקרא וטוענין אותו באבנים ואין חושש לא משום שביעית ולא משום דרכי האמורי מסלקין מקוצין מקוטפין מסתתין ומצדדין ומגמזין עד ר"ה ונוטל את הרואה רשב"א אומר אין [סכין] את הפגים בשביעית.
א,יא חורשין שדה בית השלחין ומשקין אותן ל' יום לפני ר"ה רבי אומר עד לפני ר"ה שלשה ימים כדי שיטע וישריש.
א,יב אין בודקין את הזרעים [בגללים] ובעציץ אבל בודקין אותן [באדמה ובעציץ ומשיירת] משביעית למוצאי שביעית ומקיימין את העלויים שבגג אבל אין משקין אותן.
ב,א מרביצין שדה בערב שביעית כדי שתעלה ירקות בשביעית ולא עוד אלא אף בשביעית ומרביצין אותה כדי שתעלה ירקות למוצאי שביעית.
ב,ב בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית מרביצין עליהן מים כדי שיהו נוחין ליעקם הלוף שהעלה תמרות בשביעית לא יטלו הימנו בשביעית מפני מראית העין [בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית מרביצין עליהן מים כדי שיהו נוחין ליעקר].
ב,ג הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות מכן לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט אם ערלה ערלה אם רבעי רבעי.
ב,ד פול המצרי שמנע ממנו מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר ומותר לקיימן בשביעית ואם לאו אסור לקיימן בשביעית ומתעשר לשנה הבאה בד"א בשל שקיא אבל בשל בעל שמנע הימנו שתי מרבעות דברי ר"מ וחכ"א שלש ר' יוסי בן כיפר אמר משום רבי שמעון שזורי בד"א בזמן שזרעו לירק וחשב עליו לזרעו אבל אם זרעו מתחלה לזרע ומקצתן השריש לפני ראש השנה ומקצתן השריש לאחר ר"ה אין מעשרין [הימנו על מקום אחר ולא ממקום אחר עליו] אלא כונס גרנו לתוכו ומעשר הימנו עליו נמצא מעשר מן החדש על החדש ומן הישן על הישן מעשר עני ומעשר שני [לפי חשבון] נוטל את העישור ועושה אותו מעשר עני [ומעשר שני] אם זרעו מתחלה לזרע וירק או שזרעו לזרע וחשב עליו לירק זרעו מתעשר לשעבר וירקו משעת לקיטתו.
ב,ה [אמר רבן שמעון בן גמליאל לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור שהוא לשעבר ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבא על מה נחלקו על התורמל שבית שמאי אומרים לשעבר ובית הילל אומרים לעתיד לבא] נמצאת אומר שלש מדות בירק פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהשריש לפני ראש השנה ולקטו לאחר ר"ה מתעשר ובשעת לקיטתו עשורו ומתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אם עשה קצוצין גמורים לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו עשורו השבת והכסבר שזרעו לירק אף על פי שהשרישו לפני ר"ה ולקטן לאחר ר"ה מתעשרין ובשעת לקיטתן עשורן ומתעשרין מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אם הביאו שליש לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו בשעת לקיטתו].
ב,ו [השבת שזרעה לזרע מתעשרת זרע ופטורה זירין וירק זרעה זירין מתעשרת זרע וזירין וירקה פטור זרעה ירק מתעשר זירין וירק].
ב,ז כל ירקות שזרען לזרע בטלה דעתו ירקן חייב וזרען פטור [התאנה] והקטניות שזרען לזרע בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור הפול והשעורין והתלתן שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור השחליים והגרגיר שזרען לזרע מתעשרין ירק וזרע.
ב,ח רבן שמעון בן גמליאל אומר בצלים הקיצונין שרבצן לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה היתה שניה ונכנסה שלישית אין מודכין ואין מונעין מהן מים כדי שיהא מעשר [עני] היתה שלישית ונכנסה רביעית מודכין ומונעין מהן כדי שיהא מעשר [שני] ומותר לדכן ברגל וכן כל אדם נוהגין.
ב,ט כל ירקות שהשקן לפני ראש השנה מותר לקיימן בשביעית אם היו רכין אסור לקיימן בשביעית מפני מראית העין אין מחייבין אותו לשרש את הלוף אלא מניחן כמות שהיא אם צומח למוצאי שביעית מותר אין מחייבין אותו לשרש את הקונדס אבל גוזזה בעלים אם צמחה למוצאי שביעית מותרת.
ב,י התבואה והקטניות שהביאו שליש לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה רבי שמעון שזורי אומר [מתחלה] פול המצרי שזרעו [עמיר] וכן פולין הגמלונין [וכל] כיוצא בהן מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה אמר בן עזאי לפני ר' עקיבה משום ר' יהושע אף משהשרישו חזר ר' עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי.
ב,יא אין מלקטין עשבים מגבי זבל אבל מלקטין ממנו קישושות נותנין עליו קש או תבן כדי שירבה נותנין עליו מים כדי שיפרח ועודרין אותו כדי שיתפח.
ב,יב אין מוסיפין לא על המשפלות ולא על האשפות דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר מוסיפין על המשפלות ואין מוסיפין על האשפות רבי שמעון אומר אף על האשפות ובלבד שלא יפחות משלש אשפתות [לבית סאה].
ב,יג המדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתים נתמלאת עוקר מתוך הסהר ועושה אשפתות בתוך שדהו כדרך המזבלין [וחוזר ועושה סהר אחר] אמר ר' יהודה בד"א בזמן שהיתה צאנו מועטת אבל אם היתה צאנו מרובה אפי' בית כור אפי' בית כוריים מותר ר' שמעון בן [אלעזר] אומר תוקע יתד באמצע ומקיף לה ארבע סהרים מארבע רוחותיה.
ב,יד היתה כל שדהו בית סאתים לא יעשה כולה סהר אלא משייר הימנה מקצת מפני מראית העין דברי רבי מאיר רבי יוסי מתיר עוקר מסהר זה ונותן לתוך סהר אחר ובלבד שלא יחזיר לראש דברי רבי מאיר וחכמים מתירין עוקר מסהר זה ונותן לתוך סהר אחר ובלבד שלא יהא בינו לחבירו בית שמונה סאין דברי ר' דוסתאי ברבי יהודה רבי יוסי בן כיפר אמר משום ר' אליעזר בית סאתים ובית סאתים [זה חולב וזה] גוזז לתוכה ומכניס ומוציא בדרך עליה.
ב,טו בכל עושין סהרין באבנים ומחצלות בקש בקנים ובקילחות אפילו שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי.
ב,טז אין מדיירין לא בשבתות ולא בימים טובים ולא בחולו של מועד אפי' בטובה אם באו מאליהן אין מסייעין אותן ואין מותר להושיב שומר ולנער את הצאן אם היו מדיירין לשבתות לחדשים [ולמועדים] מותר להושיב שומר ולנער את הצאן רבי אומר מדיירין בשבת בטובה ביו"ט במזונו בחולו של מועד אפילו נוטל שכרו.
ג,א לא יפתח אדם מחצב בתחלה בתוך שדהו עד שיהו שלש מרביות שהן שלש על שלש על רום שלש אמר רבי יהודה בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אפילו דבר [מרובה] מותר אמר רשב"ג בד"א בזמן שאין מתכוין לעשות שדה אבל בזמן שמתכוין לעשות שדה אפילו כל שהוא אסור.
ג,ב סלע שצף על גבי הארץ ואיגד יוצא ממנה אם יש בו כשיעור הזה מותר ואם לאו אסור אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים הרי אלו ינטלו ר' נחמיה אומר בונין מדרגות על גבי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להם עפר ונותנן על גבי גאיות.
ג,ג מסקלין דרך רשות הרבים דברי רבי יהושע רבי עקיבה אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך אין לו רשות לסקל ואם סקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשין מסקלין מפני דרך היחיד ומפני דרך הרבים ומפני דרך הספק ועושין ספיחים שבראש גגות ומקיימין אותו ואין חוששין לא משום שביעית ולא משום עבודת הארץ.
ג,ד זיתי ערב שביעית שנכנסו לשביעית מסלקין מקומן ממלאין נקעין שתחתיהן עפר ועושין עוגיות לגפנים מזו לזו ולא עוד אלא אף זיתי שביעית שיוצאים למוצאי שביעית מותר לעשות כן.
ג,ה בראשונה היו אומרים מלקט אדם זיתים מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס חזרו להיות נותנין זה לזה בטובה התקינו שיהו מביאין מן המצוי ומן הקרוב והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות בראשונה היו אומרים מלקט אדם צרורות וחרסין מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה חזרו לאיסור.
ג,ו שדה שניטייבה אין זורעין אותה במוצאי שביעית איזו היא שדה שניטייבה [כל זמן] שבני אדם חורשין חמש והוא חורש שש שש והוא חורש שבע שמאי הזקן אומר אילו היתה שעה פנויה גוזרני עליה שלא תזרע ב"ד של אחריו גזרו עליה שלא תזרע.
ג,ז אין חוכרין נירין מישראל החשוד על השביעית אבל לוקחין הימנו שדה זרועה שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לזרוע המקבל שדה מן הנכרי פוסק עמו על מנת שהנכרי זורעה הנכרי והכותי שחרשו אין עושין אותן בית הפרס שלא גזרו אלא עד מקום שהן יכולין לגזור אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה שלא גדרו אלא גדר שיוכל לעמוד.
ג,ח הקוצץ קורה של שקמה הרי זה לא יחליק ולא ידריג אלא מציין כדי שתהא קיצתה שוה ר' יהודה אומר מקום שנהגו לדרג יחליק לחליק ידריג [הרי זה] מגביה טפח וקוצץ [טפח] וכן היה רבי יהודה אומר הלוקח בתולה של שקמה מחבירו בשאר שני שבוע הרי זה מגביה עשרה טפחים וקוצץ נמצאת אומר שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת אדמה בתולת אילן בתולת אדם כל שלא נבעלה מימיה בתולת אדמה כל שלא נעבדה מימיה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין בה חרס בתולת אילן כל שלא נקצצה מימיה.
ג,ט אין עוקרין גדר שבין שתי שדות אחד גדר של עצים ואחד גדר של אבנים בד"א בזמן שמתכוין לעשות שדה אבל עצים מותר המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה לעצים מותר ולשדה אסור.
ג,י מחפריות שנוטל מהן אילן הרי זה לא יכסם בעפר אבל מכסם באבנים או בקש הקוצץ בקנים הרי זה מגביה טפח וקוצץ רשב"ג אומר מקום שנהגו לקוץ יחתוך לחתוך יקוץ ה"ז מגביה טפח וקוצץ.
ג,יא אין [מטינין] את הקנים בחיצות הקנים מפני שהיא מלאכתן רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר מותר אדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג.
ג,יב בשביעית אין מלמדין את הפרה אלא בחילת בלבד רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בתוך שדה חבירו מותר ובלבד שלא יסמוך לה מענה אבא שאול אומר מגדר בחרשין וגוממין מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקורדום.
ג,יג פגין של ערב שביעית אין חולקין אותן בשביעית [ובסייפות מותר] מפני שהיא מלאכתן בקור ובכפניות מותר מאימתי אדם רשאי לקוץ את האילן בשאר שני שבוע משיבא לעונת המעשרות.
ג,יד אין מוכרין שדה אילן לחשוד על השביעית אלא אם כן פוסק עמו על מנת שאין לו באילן רבי שמעון מתיר מפני שהוא אומר לו אני מכרתי את שלי צא ותבע את שלך.
ד,א ר' יהודה אומר הפרסאות שביעית שלהן מוצאי שביעית שהן עושין לשתי שנים אמר לו הרי הן אצלך בטבריא ואינן עושות אלא בנות שנתן הטומן את הלוף בשביעית רבי אומר דרך ארץ טמנו בעציץ כדי שלא יצמח אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (ירמיהו לב) ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים.
ד,ב הלוף שעברה עליו שביעית רבי אליעזר אומר אם שהה שלש שנים נותן לעניים רביע אם שהה שתי שנים נותן לעניים שליש שנה אחת נותן לעניים מחצה מאימתי מותר אדם ליקח הלוף במוצאי שביעית מכל מקום ר' יהודה אומר מיד א"ר יהודה מעשה והיינו בעין כושי והיינו אוכלין לוף במוצאי החג של שביעית על פי רבי טרפון אמר לו רבי יוסי משם ראיה עמכם הייתי ומוצאי פסח היה.
ד,ג אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית אחד זרעים הנאכלין ואחד זרעים שאינן נאכלין ב"ש אומרים לא ימכור לו שדה בשביעית וב"ה מתירין.
ד,ד ואיזו היא ארץ ישראל מנהר דרומה של כזיב ואילך סמוך לעמון ומואב ארץ מצרים שתי ארצות הן או נאכל ונעבד או לא נאכל ולא נעבד עיירות ארץ ישראל הסמוכות לספר מושיבין עליהן שומר כדי שלא יפוצו נכרים ויבוזו פירות שביעית.
ד,ה עיירות המותרות בתחום [גיתו] ונאסרו כגון ציר וצייר ונשמי וזיזיון ויגרי טב [ודגב] חורבתא וברכה דבית חרב. עיירות האסורות בתחום צורא שנץ וכצת ופומא ציבא וחניתא עיליתא וחניתא ארעיתא דאשמיעא ובית מזיל כריא ועמק מזיל. עיירות שחייבות במעשרות בתחום ציציתה ועינישת ועין תרעא ורומברך עין יערים וכפר יערים דכב חצפיא וכפר צמח ר' התיר כפר צמח. תחום ארץ ישראל פרשת אשקלון ואומר מגדל שרשינה ידור ושורא דקיסרא שורא דעכו וריש מייא דגעתין וזעתין גרמא וכברתא וכזניתא וקצטרי דגלילה [וקובעאיא] דראתין ומלתא דכור וטריי רבתא ותפני' וסנפתה [וסחרתא] דיתר וממציא דגתא ומדפ' וטרחש' ונחלה דיפצאל ועולשתא ואולם רבתא ומגד חרוב [ונקבתא] דעיון ומישא ותקרא כרבא סינגורא ותרנגלא עיילייא דקסרין וקנת ורכה וטרכתא דמתחת לבצרת ויגר שהדותא ונמרים מלח דחראי ויבקא וחשבון ונהלא ורפח [וחונבא] ועמון ומואב ורקם גאה ונגנייה דאשקלון ודרך הגדולה ההולכת למדבר.
ד,ו מודה ר' עקיבה שאין זורעין ואין חורשין ואין מנכשין בסוריא לפי שאין כיוצא בהן [מותר] בארץ שכל כיוצא בו מותר בארץ עושין אותו בסוריא אין עושין אותו במחובר בקרקע בסוריא אבל עוקרין ואוגד על ידיהן ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדין על ידיו בוצרין ודורך על ידיהן מוסקין ואוטם על ידיהן בד"א במוציא פירות לחבירו מתוך ביתו או ששלח לו חבירו פירות אבל הלוקח לו מן השוק הרי זה [מלקט ביד] ואינו חושש.
ד,ז בצלים שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין אמר ר' יוסי מעשה שזרעו כרם גדול בצלים בציפורי למוצאי שביעית זרעוהו שעורין והיו פועלין יורדין ומנכשין בתוכו ומביאין ירק בתוך קופותיהן ובא מעשה לפני ר' יוחנן בן נורי ואמר אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין.
ד,ח אוכלין עלי ירק מן האפיל על הבכיר מן הרחוק על הקרוב הותר מקום אחד הותרו כל המקומות הלוף והשום והבצלים הותרו יבשים הותרו לחין לא הותרו יבשים עד שתגיע הגורן אין מינו מתיר [את] מינו ואין מתירין את מינן אלא ע"פ חכם וכולן למוצאי שביעית חייבות במעשרות.
ד,ט ירק שנטעו בערב ראש השנה של שביעית הרי זה לא יטול ממנו בשביעית עד [שיתיר את החדש] ר' שמעון בן אלעזר אומר נוטל הימנו שלו ומכניס לתוך ביתו אע"פ שאין כיוצא בהן נמכר בשוק.
ד,י בראשונה היו אומרים אין כובשין ואין מייבשין יבשת וכבשת מחוצה לארץ לארץ אין מביאין ירקות מחו"ל לארץ רבותינו התירו שיהו מביאין ירקות מחוצה לארץ לארץ וכשם שמביאין ירקות מחו"ל לארץ כך מביאין תבואה וקטניות מחו"ל לארץ רבי ובית דינו התירו ליקח ירק במוצאי שביעית מיד.
ד,יא פירות שביעית שבאו לארץ אין מוכרין אותם לא במדה ולא במשקל ולא במנין אלא הרי הן כפירות הארץ.
ד,יב מביאין שחלים [וקרומלים] מחוצה לארץ לארץ אבל לא [מארץ לחו"ל לאכול עליהן] בארץ אין מביאין ענבים מחו"ל לארץ ודורכין אותן בארץ ולא זיתים מחו"ל לארץ ועוטנין אותן בארץ ולא הוצני פשתן מחו"ל לארץ ושורין אותן בארץ מביאין גרוגרות וצמוקין [והוצני פשתן] מחו"ל [ושורין] אבל לא מחו"ל לארץ לעשותן בארץ רבי התיר שיהו מביאין אותו מחו"ל לעשותן [לארץ סמוך לח"ל].
ד,יג כל אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט הרי הן לשעבר לאחר חמשה עשר הרי הן לעתיד לבא ר' נחמיה אומר בד"א באילן שעושה שתי בריכות בשנה אבל אילן שאינו עושה אלא ברך אחת כגון הזתים והתמרים והחרובין אע"פ שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט כאילו לא חנטו אלא לאחר חמשה עשר בשבט.
ד,יד ר"ש אומר מהוצאת עלין עד הפגים חמשים יום מן הפגים ועד שיהיו נובלות חמשים יום ומשהן נובלות עד התאנים חמשים יום רבי אומר כולן ארבעים ארבעים יום וכולן קודם הזמן הזה הרי הן לשעבר לאחר הזמן הזה הרי הן לעתיד לבא.
ד,טו מעשה בר' עקיבה שלקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו כדברי ב"ש וכדברי ב"ה ר' יוסי בר"י אומר כדברי רבן גמליאל וכדברי ר"א [בר יוסי אבטליס] העיד משום חמשה זקנים שאתרוג כשעת לקיטתו למעשר ורבותינו נמנו עליו באושא שאתרוג כשעת לקיטתו למעשר ולביעור.
ד,טז ר"ש אומר אתרוג שנכנס מערב שביעית לשביעית או שיצא משביעית למוצאי שביעית פטור מן המעשרות ופטור מן הביעור שאין לך דבר שחייב במעשרות אלא דבר שגדל בחובה ונלקט בחובה אין לך דבר שחייב בביעור אלא דבר שגדל בשביעית ונלקט בשביעית.
ה,א פירות שביעית שיצאו לחוצה לארץ מבערן במקומן דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר מביאן לארץ ומוכרן בארץ שנאמר (ויקרא כה) בארצך תהיה כל תבואתה לאכול.
ה,ב אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ אמר רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שהיה שותה יין של תרומה בעכו ואמר זה בידי מקלקליא וגזרו עליו שישתהו בספינה.
ה,ג עלה תמכה והרחבינה עלי ורד ועלי מלת יש להן שביעית ולדמיהן שביעית ויש להן ביעור ולדמיהן ביעור עיקר המלפפים עיקר ורד ועיקר מלת אין להן שביעית ולא לדמיהן שביעית אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור ר' מאיר אומר דמיהן מתבערין בראש השנה אמרו לו להם אין ביעור ק"ו לדמיהן אמר להם מחמיר אני בדמים יותר מן העיקר שמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו שמן אחר אין מדליקין בו.
ה,ד הלשישות והלביצין [והירענה] והבורית והאוהל יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור עיקר חרוב ועיקר [האבה] ועלי האוג והפרחבילה [והאורז] אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור. דין [ובצר וזרע סטין נזרעין במוצאי שביעית מפני שהוא מלאכתן].
ה,ה הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מ"מ ואין נמנעין אין מוכרין אותה מחרוזות מחרוזות אבל מוכרין אותן איברין איברין ע"ג מטות.
ה,ו לא יהא מביא כלבים [צופדין] וחולדות הסנאין וחתולין וקיפוד למכרן לנכרי [ולשכב] עליהן אבל מורייס וגבינת בית אונייקי והפת והשמן שהן מותר למוכרן לנכרי [ולשכב] עליהן.
ה,ז לא יהא לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו ר"ש בן אלעזר אומר אף ישכור פועלים ויכניס לתוך ביתו.
ה,ח לקח הבכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למוכרו רבי אומר אומר אני שלא ימכור אלא בדמיו לולבי האלה והבטנה והאטדים והאדל ר"מ אומר [ללולבין עם העלים] אין ביעור וחכ"א לעלים עם הלולבין] יש ביעור ר' שמעון אומר ללולבין אין ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שנשרו מאביהן וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית נידונין כאילן חוץ מן האדל שנידון כירק העיד יהודה בן ישעיה הבשם לפני ר' עקיבה משום ר' טרפון שיש לקטף שביעית עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובין אין להן ביעור לפי שאין כלין.
ה,ט הוורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד והשמן מותר ישן בחדש חייב בביעור החרובין חדשין שכבשן ביין ישן [ילקט את החרובין והיין מותר] ישנין בחדש חייבין בביעור.
ה,י רבי אליעזר אומר חבילי איזוב והפיאה והקורנית שהכניסן לעצים אין מסיקין בהן למאכל בהמה מסיקין בהן ר' שמעון אומר אף קלחין של בית השלחין שיבשו אסורין בהנאה.
ה,יא חציר וירקות שדה שלקטן להטין בהן אין רשאי להטין בהן למאכל בהמה רשאי להטין בהן עידית שלקטה למאכל בהמה הרי זה צריך לבער נתנה תחת הכר הרי היא כמבוערת תבן של שביעית אין נותנין אותו לתוך הכר ולא לתוך הטיט אם נתנוהו אחרים הרי הוא כמבוער.
ה,יב תנור שהסיקו בתבן ובקש של שביעית יוצן מוכרין אוכלי אדם ואוכלי בהמה ליקח בהן אוכל אדם ואין מוכרין אוכלי בהמה ליקח בהן אוכלי בהמה ואצ"ל אוכלי אדם ליקח בהן אוכלי בהמה.
ה,יג פירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולעופות אם הלכה בהמה מאליה לתחת תאנה ואוכלת בתאנים לתוך חרוב ואוכלת בחרובין אין מחייבין אותה להחזירה משום שנאמר (ויקרא כה) בארצך תהיה כל תבואתה לאכול.
ה,יד מאכילין את אכסניא פירות שביעית ואין מאכילין לא את הנכרי ולא את השכיר פירות שביעית ואם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע או שקצצו מזונותיו עליו מאכילין אותו פירות שביעית.
ה,טו אין ב"ד פוסקין לאשה פירות שביעית אבל ניזונית היא משל בעלה ספיחין של שביעית אין תולשין אותן ביד אבל חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה.
ו,א שביעית נתנה לאכילה לשתיה ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות ולסוך דבר שדרכו לסוך כיצד לאכול דבר שדרכו לאכול אין מחייבין אותו לאכול קנובת של ירק ולא פת שעפשה ולא תבשיל שעבר צורתו כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו להיות גומע אניגרון ואסנגרין ולשתות יין בשמריו.
ו,ב החושש בגרונו לא יערערנו שמן אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ויהא פולט אבל מגמע ובולע ומטביל כדרכו ואינו חושש.
ו,ג כיצד לסוך דבר שדרכו לסוך סך אדם שמן ע"ג מכתו ובלבד שלא יטול במוך ויתן ע"ג מכתו החושש בראשו וכל מי שעלו בו חטטין סך את השמן ואין סך יין וחומץ שהשמן דרכו לסיכה יין וחומץ אין דרכן לסיכה.
ו,ד יין של שביעית שנפל לתוך המורייס צריך לבער ר"א ב"ר שמעון אומר הרי הוא כמבוער נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך התבשיל כדרך שנותן את התבלין ולא יסחטם להוציא מהן משקין ובתבלין מותר מפני שהיא מלאכתן צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרים ואם לאו אסורין.
ו,ה אין עושין את היין אלונתית ואת השמן ערב ואם עשה את היין אלונתית ואת השמן ערב סך את השמן ואין סך מיין וחומץ שהשמן דרכו לסיכה ויין וחומץ אין דרכן לסיכה.
ו,ו לא יתן אדם שמן של שביעית על גבי טבלא של שייש להתעגל עליה רבן שב"ג מתיר של שביעית אין סכין אותו בידים טמאות נפל על בשרו משפשפו אפי' בידים טמאות.
ו,ז שמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים ואין סכין בו מנעל וסנדל לא יסוך את רגלו שמן והוא בתוך מנעל ולא יסוך את רגלו והוא בתוך סנדל אבל סך את רגלו ונותנה למנעל סך את רגלו ונותנה לסנדל סך אדם את עצמו שמן של שביעית ומתעגל ע"ג קטבליא חדשה ואינו חושש.
ו,ח אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקחין שמן ערב לסיכה מ"מ שמן של שביעית אין נותנין אותו לתוך המדורה ר' יוסי אומר צובע בו עציץ ונותנו לתוך מדורה מסיקין בגפת ובזגין של שביעית אבל אין מדליקין באגוזים ואין מסיקין בזיתים.
ו,ט אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במנין ולא במשקל ולא יהא [ממלא את החבית] ומוכרה כמות שהיא כלכלה ומוכרה כמות שהיא אלא אומר לו חבית זו אני מוכר לך בדינר כלכלה זו אני מוכר לך בטריסית.
ו,י [לא ימלא את הכלכלה] ויוצא ומוכרה בשוק אף בשאר שני שבוע אסור שזו דרך הרמיות.
ו,יא ב"ש אומרים אין מוכרין פירות שביעית במעות אלא [פירות] כדי שלא יקח בהן קרדום וב"ה מתירין אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית אלא מזון שלש סעודות בד"א בדבר המתקיים אבל דבר שאין מתקיים אפילו מאה סעודות מותר.
ו,יב אין מוכרין ואין לוקחין מן הכותי ומן הנכרי פירות שביעית אחרים אומרים מוכרין לכותי עד ארבע אסרות.
ו,יג הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר לו שאלקט ירקות שדה ואביא לך מותר ר' יהודה ור' נחמיה אוסרין.
ו,יד חמשה שהיו מלקטין ירק לא יהא אחד מוכר לכולם אלא אחד מהן מוכר שלו ושלהן ה' אחין שהיו מלקטין ירק אחד מוכר על ידי כולן ובלבד שלא יעשוהו פלטר.
ו,טו חנוני שהיה [מבשל] ירק של שביעית לא יהא מחשב שכרו מירק אלא מחשב הוא מיין ומשמן שכר בטלה.
ו,טז לא יאמר אדם לחבירו העלה את הפירות אלו לירושלים לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם בירושלים ושנשתה אני ואתה וכן לא יאמר אדם לעני הילך סלע זו והבא לי לקט היום הבא לי שכחה היום הבא לי פיאה היום אלא אומר לו בלקט שתביא היום בפיאה שתביא היום.
ו,יז וכן מי שהיתה בידו סלע של שביעית ומבקש ליקח בה חלוק הולך אצל חנוני ואומר לו תן לי בזה פירות ונותן לו והלה אומר לו הרי פירות האלו נתונין לך במתנה [והוא נותן לו חלוק במתנה] פירות שביעית אין לוקחין בהן מים ומלח [ר' יוסי אומר לוקחין בהם מים ומלח].
ו,יח פירות שביעית אין נותנין אותן לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה ר"י אומר נותנין אותן לתוך הכבוסה החמרין והגמלין והספנין שהיו עושין בשביעית שכרן [משביעית].
ו,יט זיתים של שביעית אין עושין אותן בקתבי רבן שמעון בן גמליאל מתיר רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהיו עושין אותן [בקתבי] ר' יהודה אומר טוחנן ברחים שלא נטחן בה בשאר שני שבוע ר' שמעון אומר כותש ומקפה בעריבה.
ו,כ ענבים של שביעית אין דורכין אותן בגת אבל דורכין אותן בעריבה רבי יהודה אומר דורכין [באצבע] בחבית תאנים של שביעית אין עושין אותן [גרוגרות] אבל עושין אותן [דבילה] ר' יהודה אומר ממעך ומנגב ביד.
ו,כא מפררין רימונין לעשותן [פריך] וסוחטים ענבים לעשותן צמוקים אין לוקחין תרומה בדמי שביעית שלא יביאוה לידי פסול ור' שמעון מתיר.
ז,א אין מחללין מעשר על פירות שביעית ואם חללו יאכלו כחמור שבהן פירות שביעית ופירות מעשר [עני] שנתערבו יאכלו כחמור שבהן פירות שביעית שלקח בהן דברים אחרים יאכלו כחמור שבהן פירות מעשר שני שלקח בהן דברים אחרים יאכלו כחמור שבהן.
ז,ב חומר בשביעית שאין במעשר שני ובמעשר שני שאין בשביעית שהשביעית עשה בה את המופקר כשמור ופסולת אוכלין כאוכלין ואוכלי אדם [כאוכלי בהמה] וקליפי אגוזים וקליפי רמונין כיוצא בהן מה שאין כן במעשר שני.
ז,ג שביעית מתחללת על הכל ומעשר שני אין מתחלל אלא [באותו מין] בלבד שביעית מתבערת מכל מין ומין ומעשר שני [אין מתבער אלא באותו מין בלבד] שביעית היא ודמיה אסורין ומעשר שני או הוא או דמיו אסורין שביעית אין לוקחין בה זבחי שלמים מה שאין כן במעשר שני.
ז,ד חומר במעשר שני שמעשר שני קונה את הקנקן ואוסר דמיו עירובין ספק ערובו כל שהוא וטעון חומש וטעון וידוי ואסור לאונן ולא הותר לאכילה אלא בפדיון ואין מדליקין בו את הנר מה שאין כן בשביעית.
ז,ה אחד שביעית וא' מעשר שני מחללין אותו על חיה ועוף ועל בהמה בעלת מום בין חיים ובין שחוטין דברי רבי וחכמים אומרים לא אמרו אלא בזמן שהן שחוטין.
ז,ו אחד שביעית ואחד מעשר שני אין פורעין מהן מלוה וחוב אין משלמין מהן גמולין ואין פודין בהן שבוין ואין עושין בהן שושבינות ואין פוסקין מהן צדקה אבל [משלחין] מהן דבר של גמילות חסדים וצריכין להודיע ונותנין אותן לחבר עיר בטובה.
ז,ז שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל שלשתן של שלש שלש ארצות למה הוזכרו ההר העמק והשפלה לפי שאין אוכלין מבהר על שבעמק ולא מבעמק על שבהר אלא הר והורו עומק ועומקו שפלה ושפלתו.
ז,ח ובסוריא לא אמרו שלש ארצות אלא אוכלין מן הראשון עד שיכלה האחרון שבה ר"ש אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל ארצות אוכלין והולכין עד שיכלה מבית אל ומגדרה של קסרין איזה הוא הר שלה זה הר המלך שפלה זו שפלת [לוד] עומק שלה מעין גדי ועד יריחו.
ז,ט איזה הוא עומק שבגליל כגון גנוסר וחברותיה רשב"א אומר איזה הוא הר שבעבר הירדן כגון חרים [וכגבור גדור] וחברותיה שפלה שלה חשבון וכל עריה שבמישור דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון עומק שלה כגון בית נמרה רמתה וחברותיה רשב"ג אומר סימן להרים מילין סימן לעמקים דקלים סימן לנחלים קנים סימן לשפלים שקמים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (מלכים א י) ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב.
ז,י אוכלין מבית המלך עד שיכלה מבית אל אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (בראשית מט) בנימין זאב יטרף זו ארצו שחוטפת בבוקר יאכל עד זו יריחו שמוקדמת ולערב יחלק שלל זה בית אל שמאחרת אוכלין [ברגליה] עד שיכלו [אגוטרי] ובני גליל העליון עד שיכלו לופסי בית דגן וחברותיה בגליל התחתון [עד] שיכלו [איזניות של מען אנא].
ז,יא אוכלין בתאנה עד שיכלו [בני בית] פגי אמר ר' יהודה לא הוזכרו פגי בית אוני אלא למעשרות בלבד פגי בית אוני ואהיני [עובניא] חייבין במעשרות ואין אוכלין על הספיחין שבעכו ר' יוסי אומר אוכלין על הספיחין שבעכו ועל הדיפרא אבל לא על [שיפוניות] ר' יהודה אומר אף על [שיפוניות] ר' יוסי אומר דיפרה שביכרה עד [שיכלה] הקיץ אוכלין עליה.
ז,יב אוכלין בענבים עד שיכלה דליות [שבאשכול] אם יש אפיל מהן אוכלין עליהן ושאר כל ארצות אחד לזיתים ולתמרים אוכלין בזיתים עד שיכלה האחרון שבתקוע ר"א בן יעקב אומר אף על גוש חלב כדי שיהא עני יוצא ולא יהא מביא רובע בין מראשו ובין מתחתיו אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער רשב"ג אומר אוכלין על מה שבכיפין ואין אוכלין על מה שבשיצין ושאר כל פירות האילן כגון העגוסים והקרוסטמילין [והפרישין] והעוזרדין אוכלין ממה שבהר על שבעמק וממה שבעמק על שבהר רשב"א אומר [כולן כחרובין] אוכלין עליהן עד שתרד רביעה שניה אוכלין על הירק של בית שלחין לפי שאינו כלה.
ז,יג שורשי קולסי כרוב שיבשו אסורין בהנאה ר"ש אומר קולסי כרוב אע"פ שיבשו אוכלין עליהן כיוצא בו מגביב ויבש צריך לבער.
ז,יד מאימתי פורשין משבילין שבשדות משתרד רביעה שניה א"ר יוסי בד"א בזמן שהשנים כתקנן עכשיו [שנתקנסו] שנים אפי' לא ירד אלא גשם אחד בלבד צריך להלך רבן שב"ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שניה.
ח,א בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בתוך ידו נוטלין אותן ממנו ונותנין לו מהן מזון שלש סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר.
ח,ב הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ועודרים אותן ועושים אותן דבילה ומכניסין אותן לאוצר שבעיר הגיע זמן ענבים שלוחי ב"ד שוכרין פועלין ובוצרין אותן ודורכין אותן בגת וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר הגיע זמן זיתים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ומוסקין אותן ועוטנין אותו בבית הבד וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו.
ח,ג הגיע זמן שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור ר"ש אומר עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור.
ח,ד מי שיש לו פירות שביעית הגיע שעת הביעור מחלק מהן לשכניו ולקרוביו וליודעיו ומוציא ומניח על [פתח] ביתו ואומר אחינו בית ישראל כל מי שצריך ליטול יבא ויטול חוזר ומכניס לתוך ביתו ואוכל והולך עד שעה שיכלו.
ח,ה הקפת החנות משמטת דברי ר' יהודה וחכ"א אינה משמטת אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בכותב מעות ודברי חכמים בכותב פירות.
ח,ו כתובת אשה פגמה וזקפה הרי זו משמטת פגמה ולא זקפה זקפה ולא פגמה הרי זו אינה משמטת.
ח,ז המלוה את חבירו על המשכון אע"פ שהחוב מרובה על המשכון הרי זו אינו משמט המלוה את חבירו על המשכון או בשטר שיש בו אפותיקי הרי זה אינו משמט.
ח,ח וכשם שהשביעית משמטת מלוה כך שביעית משמטת שבועה שנאמר (דברים טו) וזה דבר דבר שהשביעית משמטתו משמטת שבועתו ודבר שאין השביעית משמטתו אין משמטת שבועתו ר' שמעון אומר הוא משמיט ואין יורשין משמיטין שנאמר (שם) שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו.
ח,ט רבי יהודה אומר פרוזבול המקושר דיינין חותמין מבפנים והעדים מבחוץ אמרו לו אין מעשה ב"ד צריכין קיום.
ח,י חמשה שלוו בשטר אחד כל מי שיש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול וכל מי שאין לו קרקע אין כותבין עליו פרוזבול רשב"ג אומר אפי' אחד שיש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול ללוה קרקע ולמלוה אין קרקע כותבין עליו פרוזבול לו אין קרקע ולערבין לו קרקע [ולחייבין לו קרקע] כותבין עליו פרוזבול עציץ נקוב כותבין עליו פרוזבול ושאינו נקוב אין כותבין עליו פרוזבול ר' שמעון אומר אף שאינו נקוב כותבין עליו פרוזבול ר' חוצפית אומר כותבין לאשה על נכסי בעלה.
ח,יא אימתי כותבין פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית אע"פ שחוזר וקרעו לאחר מכן גובה עליו והולך אפילו לזמן מרובה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מלוה שלאחר פרוזבול הרי זה אינו משמט.
ח,יב הגזלן ושהלוה מעותיו ברבית שעשו תשובה והחזירו גזילן אין מקבלין מהן כל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו.
א,א רבי יהודה אומר חרש שתרם תרומתו תרומה אמר ר' יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדה שהיו חרשים והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבם אמרו לו משם ראיה טהרות אין צריכות מחשבה ונעשות על גב חרש שוטה וקטן תרומות ומעשרות צריכות מחשבה ר' יצחק אומר משום ר' אליעזר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק יש בו דעת ספק אין בו דעת כיצד עושין בית דין ממנין לו אפוטרופוס והוא תורם והם מקיימין על ידיו רבן שמעון בן גמליאל אומר איזהו חרש [כל] שהיה חרש מתחלתו אבל פקח שנתחרש הוא תורם והן מקיימין על ידיו.
א,ב שומע ואינו מדבר זה הוא אלם מדבר ואינו שומע זה הוא חרש זה וזה הרי הן כפקח לכל דבר.
א,ג איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות [ומקרע] את כסותו והמאבד את מה שנותנים לו פעמים שוטה ופעמים חלים [זה הכלל] כל זמן שהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר חלים הרי הוא כפקח לכל דבר.
א,ד ר' יהודה אומר קטן שהניחו אביו במקשה [הוא] תורם ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה אמרו לו לא הוא שתרם אלא אביו שאימן אחריו.
א,ה כיצד תורם את שאינו שלו הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם אינו חושש משום גזל תרומתו תרומה כיצד ידוע אם חושש משום גזל אם לאו הרי שבא בעה"ב ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות נמצאו יפות אינו חושש משום גזל [ואם לאו הרי זה חושש משום גזל] ואם היה בעה"ב מלקט ומוסיף עליהן בין כך ובין כך אינו חושש משום גזל.
א,ו הגנב והגזלן והאנס תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר והקדשן הקדש אם היו בעלים מרדפין אחריהן אין תרומתן תרומה ואין מעשרותיהן מעשר ואין הקדשן הקדש בעלי [בתים] סיקריקון תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר והקדשן הקדש.
א,ז הבן והשכיר והעבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרמו על הכל שאין אדם תורם דבר שאינו שלו הבן בשל אביו והאשה בעיסתה הרי אלו תורמין מפני שתרמו ברשות.
א,ח אריס שתרם ובא בעה"ב ועכב אם עד שלא תרם עכב אין תרומתו תרומה ואם משתרם עכב תרומתו תרומה אבל אין רשאי להוציא מעשר אלא על חלקו בלבד.
א,ט פועל שתרם את הגורן אין תרומתו תרומה ואם אמר לו בעל הבית כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא אם כן נתרם.
א,י פועלים שתרמו את הבור אין תרומתן תרומה ואם היה בור קטן ואחרים משתמשין בו תרומתן תרומה.
א,יא רשאי בעל הבית [להפקיד] מעשר טבל כדי תרומת מעשר שבמעשר ר' יוסי אומר בעל הבית שתרם את המעשר מה שעשה עשוי.
א,יב אפטרופין תורמין ומעשרין על נכסי יתומים מוכרין בתים שדות וכרמים בהמה עבדים [ושפחות] להאכיל ליתומים ולעשות להן סוכה ולולב וציצית וכל מצות האמורות בתורה ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים דבר הקצוב מן התורה אבל אין פודין עליהן שבוין ואין פוסקין עליהן צדקה בבית הכנסת דבר שאינו קצוב מן התורה ואינן רשאין להוציא עבדים בני חורין אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן בני חורין רבי אומר אומר אני שנותן דמיו ופודה את עצמו.
א,יג אין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב ברע ליקח ביפה אין דנין לחוב ולזכות להכניס להוציא ליתומין אלא אם כן נטלו רשות מבית דין וצריכין אפטרופין לחשב עם היתומין באחרונה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין ליתומין אלא מה שהניחו להם אפטרופין מוכרין עבדים ליקח בהן קרקעות אין ב"ד עושין אפטרופין נשים ועבדים בתחלה ואם מינה אותן אביהן בחייו עושין אפטרופין.
א,יד רשב"א אומר יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שסמכם אביהם או שסמכום בית דין מעשר ומאכילן מפני תיקון העולם וכן היה רשב"א אומר יתום בן לוי שגדל אצל בעל הבית מעשה ומאכילו מפני תיקון העולם היה למוד אצל לוי או כהן או עני הרי זר [מאכילו] משלו אם היה בן אשתו כהן או לוי או עני הרי זה [מאכילו] מחלקן.
א,טו קטן שאמר לאחד בשוק האכילני מעשר מחלקו מאכילו מפני תיקון העולם אם היה חייב לו מזונות או שעשה עמו כדי מזונותיו מאכילו משלו ועושה לו בחלקו סגולה.
א,טז לא יתרום בעה"ב מעשר ויטול רשות מן הלוי ולא את הזרוע והלחיים והקבה ויטול רשות מן הכהן אבל מלוה אותן להיות מפריש עליהן מחלקן.
א,יז מכירי כהונה ולויה אינן רשאין לעשותן כן בדברים האובדין מותר מפני שהוא כמשיב אבדה.
א,יח רבי אלעזר אומר מי שבא בדרך ובידו תאנים וענבים ומלפפונות שאין יכולין להגיע לעיר משליכן לתוך הנקע או לתוך הסנאין היה עובר בין הכותים ובין הנכרים ובידו דברים שאין יכולין להגיע לעיר מניחן ע"ג סלע ר' יוסי אומר [נותנן בפונדתו עד שיסריחו].
א,יט נכרי שתרם של [חברים] ושל ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מעשה בפינא בישראל אחד שאמר לנכרי תרום לי גרני ותרמה וחזרה תרומה לגורן ובא מעשה לפני רבן גמליאל ואמר הואיל והנכרי תרם אינה תרומה ר' יצחק אומר נכרי שתרם את של ישראל והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה.
ב,א המוכר פירות לחבירו ואמר לו פירות שמכרתי לך טבלים הן בשר בכור הוא יין נסך הוא שורת הדין אין נאמן ר' יהודה אומר לא נחשדו ישראל על כן אלא הכל לפי מה שהוא איש.
ב,ב היה מקריב עמו זבחים ואמר לו נתפגלו היה עושה עמו טהרות ואמר לו נטמאו לא נחשדו ישראל על כן אבל אמר לו זבחים שהקרבתי עמך באותו היום נטמאו שורת הדין אין נאמן ר' יהודה אומר לא נחשדו ישראל על כן אלא הכל לפי מה שהוא איש.
ב,ג השוחט את הפסח על בני [חבורה] ואמר שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אין נאמן ר' יהודה אומר עד שלא [יתחיל] בו נאמן משהתחיל בו אינו נאמן.
ב,ד אין תורמין ממין על שאינו מינו אבל אמרו כל מיני חיטין אחד כל מין אופילין ואגוזים ושקדים ורמונים אחד תורמין ומעשרין מזה על זה היו לו תאנים שחורות ולבנות בתוך ביתו וכן שני מיני חיטין תורמין ומעשרין מזה על זה ר' יצחק אומר משום רבי אליעזר בית שמאי אומרים אין תורמין וב"ה אומרים תורמין.
ב,ה כיצד אין תורמין מן החדש על הישן אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו אבל שדה שנעשה שתי בריכות בשנה וכן שדה בית השלחין תורמין ומעשרין מזה על זה לקט ירק בערב ראש השנה עד שלא בא השמש וחזר ולקט משבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה מפני שזה חדש וזה ישן.
ב,ו [היתה שניה ונכנסה לשלישית הראשון מתעשר מעשר שני והשני מתעשר מעשר עני לקט אתרוג בערב חמשה עשר בשבט עד שלא בא השמש וחזר ולקט אחר משבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה מפני שזה חדש וזה ישן] היתה שלישית ונכנסה לרביעית הראשון מתעשר מעשר עני והשני [מתעשר] מעשר שני.
ב,ז כיצד אין תורמין מן התלוש על המחובר אמר פירות תלושין [אלו] עשוין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו או פירות מחוברין [אלו] עשוין תרומה ומעשרות על פירות תלושין אלו לא אמר כלום אבל פירות תלושין אלו עשוין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו לכשיתלשו הרי זה אוכל מהן עראי ועושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר עד שיתלשו נתלשו דבריו קיימים.
ב,ח כיוצא בו מי שהיה בא בדרך והיתה בידו כלכלה של פירות שאינן מתוקנין אומר הרי זה עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשיגיע לעיר הרי זה אוכל ממנה עראי ועושה אותה תרומה ומעשר על מקום אחר עד שיגיע לעיר הגיע לעיר דבריו קיימין נאכלו פירות או נגנבו או שאבדו עד שלא הגיע לעיר כלכלה בטבלה משהגיע לעיר דבריו קיימין יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב [פירות ערוגה זו עשויין תרומה ומעשרות על פירות ערוגה [זו] לכשתביא שליש ותיעקר].
ב,ט כיצד אין תורמין מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ אין תורמין מפירות ארץ ישראל על פירות סוריא ולא מפירות סוריא על פירות [א"י] ישראל שקנה שדה בסוריא הרי הוא כקונה [בפרוזדור שבירושלים תורם ומעשר עליה.
ב,י ישראל ונכרי שקנו שדה בסוריא הרי [הן כטבל וכמעשר] שנתערבו זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב חלקו של נכרי פטור ישראל שקנה שדה בסוריא אע"פ שחזר ומכרה לנכרי חייבת [במעשר ובשביעית שכבר נתחייבה אבל האריסין והחכירות ובתי אבות נכרי] שמשכן שדהו לישראל אע"פ שעשה [לו] ישראל נימוסות עליה פטורה מן המעשרות [ופטורה מן השמטה].
ב,יא איזו היא הארץ ואיזו היא חוצה לארץ כל ששופע מטור אמנון ואילך ארץ ישראל מטור אמנון ולפנים חוצה לארץ נסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח מטור אמנון עד נחלי מצרים מחוט ולפנים ארץ ישראל מחוט ולחוץ חוצה לארץ ר' יהודה אומר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כא"י שנא' (במדבר לד) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול נסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא עד אוקיינוס מנחל מצרים עד אוקיינוס מחוט ולפנים ארץ ישראל מחוט ולחוץ חוצה לארץ.
ב,יב ספינה הבאה מחו"ל והיו בה פירות מחוט ולפנים אם היא גוששת חייבת לפי חשבון והיוצא לחוץ לארץ אין חייבת לפי חשבון ר' אליעזר אומר עפר ארץ ישראל כל [שהוא] חייב [לפי חשבון].
ב,יג אבל ערלה וכלאי הכרם שוין לנכרים בארץ ישראל בסוריא ובחוצה לארץ אלא שר' יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי בסוריא וחכ"א יש לו אמר ר' יהודה מעשה בשביון ראש בית הכנסת של כזיב שלקח נכרי רבעי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר ממקום למקום ואמר לו המתן עד שנהיה בהלכה אמר לו משם ראיה אף הוא שלח לו ביד שליח חרש מה שעשית עשית אבל לא [תשנה] לעשות כן.
ב,יד אין תורמין מן התבואה שלא הביאה שליש כיצד יודע אם הביאה שליש אם לאו אם [זורעה ומצמחת] הדבר ידוע שהביאה שליש אם זורעה ואינה מצמחת הדבר ידוע שלא הביאה שליש.
ג,א מפני מה אמרו אלם לא יתרום מפני שאין יכול לברך מפני מה אמרו סומא לא יתרום מפני שאין יכול לבור את היפה מן הרע מפני מה אמרו שיכור לא יתרום מפני שאין בו דעת אע"פ שאמרו שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר מתנתו מתנה ונדרו נדר הקדשו הקדש עבר עבירה שחייב עליה [חטאת] מחייבין אותו סקילה [מחייבין אותו] כללו של דבר שיכור הרי הוא כפקח לכל [דבר] מפני מה אמרו בעל קרי לא יתרום מפני שאינו יכול לברך מפני מה אמרו ערום לא יתרום מפני שאינו יכול לברך אבל מכסה את עצמו בתבן ובקש ובכל דבר ומברך.
ג,ב היה הולך להפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר עני מאימתי מברך עליהן משהפרישן הפרישן אם עתיד לקרות להם שם אין בהן קדושה עד שיקרא להם שם ואם אין עתיד לקרות להם שם כיון שהפרישן נתקדשו.
ג,ג ר' יהודה אומר מודד אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במדה [ובמשקל מונה] אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום [במנין] ר' יוסי בר יהודה אומר לא [במדה ולא] במדוד ולא במשקל ולא בשקול ולא במנין ולא במנוי אמרו לו מעשה שהיינו מלקטים תאנים אחר אביך ואמר לנו היו מונין א"ר שמעון בן אלעזר מעשה בזקן א' בערדסקית שהיה שוקל את כלכלתו מלאה וחוזר ושוקלה ריקנית והיה ר' מאיר משבחו.
ג,ד התורם את הכלכלה ונמצאו פירות בצדי כלכלה הרי אלו תרומה מפני שבלבו לתרום על הכל.
ג,ה היה לפניו תאנים ורמונים אין מחייבין אותו להיות יושב ומעשר בין בדקה בין בגסה אלא תורם כדרכו [בבינוני].
ג,ו התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו על מה שבקשין על מה שבתבן על מה שבצדדין [על מה שבגורן] התורם את הגת צריך שיכוין את לבו על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין התורם את הבור צריך שיכון את לבו על מה שבגפת אם לא כיון תנאי ב"ד הוא [שיתרום] על הכל.
ג,ז ר' יוסי אומר כל בית הגרנות תפוסה אחת כיצד גת א' לשתי בורות [שתי גיתות לבור אחת] שתי גיתות לשתי בורות בזמן שכולם תפוסה אחת תורמין ומעשרין מן זה על זה [נטמא אחד מהן תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו אין כולם תפוסה אחת אין תורמין ומעשרין מזה על זה] נטמא אחד מהם לא יתרום מן הטהור שבו על הטמא שבו וכן היה רבי יהודה אומר כל בית הבד קורה אחת כיצד קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור א' שתי קורות לשתי בורות בזמן שכולם תפוסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא אחת מהם תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו אין כולם תפוסה אחת אין תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא אחד מהם לא יתרום מן הטהור שבו על הטמא שבו.
ג,ח היה מלקט כפי ירק ומניח בגנה תורם מאחת על הכל הביא מין [אחד] ביניהם תורם מכל אחד ואחד הביא ממינים הרבה מקופה כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחד באמצע לא יתרום מן העליון לתחתון אלא א"כ הקף.
ג,ט חמשה צבורין בגורן תורם מאחד על הכל אמר ר' יהודה אימתי בזמן שעיקר הגורן קיים אין עיקר הגורן קיים תורם מכל א' ואחד הכניס פירותיו לתוך ביתו אע"פ שהן מפוזרין תורם מאחד על הכל שתי מגורות בעליה אחת תורם [מכל אחד ואחד] שקי תבואה ועגולי דבילה ודוגיות של גרוגרות כולם בהקפה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה.
ג,י מאימתי תורמין את הגורן משתעקר האלה צבר מקצת הגורן תורם מן הצבור על שאינו צבור.
ג,יא מאימתי תורמין את הגת משיהלכו בה שתי וערב מאימתי מטמאין בית שמאי אומרים משניטל מעשר ראשון בית הלל אומרים משניטל מעשר שני אמר ר' יהודה הלכה כדברי בית שמאי אלא שנהגו הרבים כדברי ב"ה וחכ"א מוציאין תרומה ומעשרות ומטמאין את הגת מיד.
ג,יב [אימתי] תורמין את הזתים משיטעינו ור' שמעון אומר משיטחנו ר' יוסי בר יהודה אומר מביא זיתים בקופה ונותן לתוך הממל ומהלך בהן שתי וערב אמרו לו אינו דומה ענבים לזיתים ענבים רכות ונותקות את יינן זיתים קשים ואינן נותקין את שמנן.
ג,יג אין תורמין שמן על הזיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכות אם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבין עליה חומש אבל לא שניה וצריך להוציא עליהן תרומה ומעשרות ר' יוסי אומר בית שמאי אומרים תורמין וב"ה אומרין אין תורמין ומודים שאם תרם שצריך לתרום שניה.
ג,יד התורם זיתים על זיתים העתידין להכתש ענבים על ענבים העתידים לידרך תרומה ויחזור ויתרום הראשונה מדמעת שניה אין מדמעת הראשונה חייבין עליה חומש שניה אין חייבין עליה חומש [וצריך לקרות להם שם חזר ועשה זיתים הראשונים שמן וענבים ראשונות יין תרומה ואין צריך לתרום שניה] התורם זיתים שמן על זיתים לאכילה [הרי זה תורם על השמן הראוין לעשות דברי רבי ר' שמעון בן גמליאל אומר תורמין על אוכלין] חוץ מגרעיניהן מודים [בקליפין שתורמין על] אוכלין חוץ מגרעיניהן.
ג,טו התורם ענבים לעשותן צמוקין תאנים לעשותן גרוגרות רמונים ועתיד לעשותן כרי תרומה ואין צריך לתרום שניה ר' אליעזר אומר [ב"ש אומרים] אין צריך לתרום שניה [וב"ה] אומרים צריך לתרום שניה אמרו [ב"ה לב"ש] הרי הוא אומר (במדבר יח) וכמלאה מן היקב לא תרם זה מן היקב אמרו להם [ב"ש] הרי הוא אומר (ויקרא כז) וכל מעשר וגו' אם אומר אתה צריך לתרום שניה אף הוא לא קיים קודש לה'.
ג,טז תורמין מן הערמה [מן המוץ] על הכרי אבל לא מן הכרי על הערמה.
ג,יז המכניס שבלין לתוך ביתו לעשותם מלילות הרי זה תורם שבולין בן לוי שנתמנו לו שבלין [ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן שכשם] שתרומת ראשית מן הגורן ומן היקב כך תרומת מעשר מן הגורן ומן היקב.
ג,יח ר' אליעזר אומר תורמין מן הטהור על הטמא אר"א מעשה שנפלה דליקה [בגורני כפר סגנא] ותרמו מן הטהור על הטמא אמרו לו משם ראיה אלא שתרמו מהן עליהן ר' אלעזר אמר משום ר"א תורמין מן הטהור על הטמא אף בלח כיצד מי שכבש זיתים בטומאה ומבקש לתרמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה ומניחו על פי חבית ומביא זיתים ונותן לתוכו ותורם ונמצא תורם מן הטהור על הטמא ומן המוקף אמרו לו אין קרוי לח אלא יין ושמן בלבד ר' יוסי אומר התורם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה אמר ר' יוסי מה נשתנה זה מן התורם מן הרע על היפה.
ג,יט מפרישין [תרומה ומעשרות] מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור [ומן הטמא על הטהור אבל לא מן הטהור על הטמא] ר' נחמיה אומר אין מפרישין מן הטמא על הטמא אלא בדמאי בלבד אמרו לו הרי אומר (במדבר יח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן.
ד,א התורם והמעשר בשבת בין בשוגג בין במזיד מעשרותיו מעשרות והמטביל כלים בשבת בין בשוגג בין במזיד עלו לו ידי טבילה.
ד,ב תורמין חטין על הפת אבל לא הפת על חטין [אלא לפי חשבון] תורמין תאנים על הגרוגרות [במדה] וגרוגרות על תאנים [במנין] אבל לא תאנים על הגרוגרות [במנין] ולא גרוגרות על תאנים [במדה] רשב"ג אומר סלי תאנים וסלי גרוגרות כולן שוין תורמין ומעשרין מזה ע"ז א"ר ישמעאל בר' יוסי אבא היה נוטל י' גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה.
ד,ג תורמין גלופסין על זיתי שמן ולא זיתי שמן על הגלופסין [ר' יהודה אומר אף זיתי שמן על הגלופסין] תורמין יין צלול על שאינו צלול ולא שאינו צלול על הצלול ר' יהודה אומר אף שאינו צלול על הצלול ובלבד שיתרום מן היפה.
ד,ד תורמין יין שאינו מבושל על המבושל ולא המבושל על שאינו מבושל רשב"ג אומר אף המבושל על שאינו מבושל וכן היה רשב"ג אומר יין מבושל אין בו משום גלוי ואין בו משום יין נסך.
ד,ה ירק שדרכו להשתמר יום א' תורמין עליו יום א' שני ימים תורמין עליו שני ימים ג' [ימים] תורמין עליו ג' ימים הקשואין והדלועין והטרכסמין ותרדין שדרכן להשתמר יום אחד תורמין עליהן יום אחד החזרין והכרישין והלפת והכרוב שדרכן להשתמר שני ימים תורמין עליהן שני ימים הקפלוטות והמלפפות שדרכן להשתמר שלשה ימים תורמין עליהן ג' ימים זה הכלל כל שנשמר תורמין עליו ר' נחמיה אומר לא יתרום מן התותים שליקט בשחרית על תותים שליקט בין הערבים וכן היה רבי יוסי אומר אין לך מר בקישות אלא הפנימי שבה הרי זה מוסיף על חיצון שבה ותורם.
ד,ו התורם את הבור ונמצא מגולה אבטיח ונמצא נקור תרומה ויחזור ויתרום ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו תורמין יין על חומץ ואין תורמין חומץ על יין [אלא לפי חשבון].
ד,ז התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה ואם משתרמה החמיצה הרי זו תרומה ספק תרומה ויחזור ויתרום דברי רבי [יוסי] שר' [יוסי] אומר יין וחומץ שני מינין וחכ"א מין אחד.
ד,ח היה בלבו לתרום [יין על יין מה שבידו חומץ אין תרומתו תרומה מה שבידו יין היין תורם] ויחזור ויתרום את החומץ היה בודק את החבית להיות מפריש עליה והולך ונמצאת של חומץ עד שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק אבל יין מגיתו מפרישין עליה בחזקת שהוא יין כל ארבעים יום.
ד,ט האומר תרומת הכרי הזה בצפונו מחציו כלפי צפון מדומע דברי רבי וחכ"א עושה אותו כמין [כ"י] ר"ש ב"ג] אומר נוטל את התרומה בצפון צפונו.
ד,י המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון אע"פ שעובר בלא תעשה מה שעשה עשוי ראשון לא יאכל עד שיצא שם שני עליו שני לא יאכל עד שיצא עליו [תרומה שאין תרומה מעכבת את הבכורים] כיוצא בו העושה עסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ותרומה לא תאכל עד שיוציא עליה חלה.
ד,יא היה הולך להפריש תרומה בשעת הפרשתו אמר הרי זה מעשר ראשון הרי זה מעשר ראשון היה הולך להפריש מעשר ראשון בשעת הפרשתו אמר הרי זה מעשר שני ה"ז מעשר שני היה הולך להפריש מעשר [שני] בשעת הפרשתו אמר הרי זה מעשר עני הרי זה מעשר עני נתכוין לומר מעשר שני ואומר מעשר עני מעשר עני ואומר מעשר [ראשון] לא אמר כלום מעשר ראשון ואמר מעשר שני [דבריו קיימים] ר"י אומר אם לשום מעשר עני מתכוין לא אמר כלום אי משום שני [לראשון] דבריו קיימין.
ד,יב נכרי שתרם תרומתו תרומה בד"א על הגורן [הפריש תרומה ונתנה לכהן מעשר ראשון ונתנו ללוי מעשר עני ונתנו לעני פירותיו מתוקנות המכניס] פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין [ישראל החשוד שמכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין הכותי כנכרי דברי רבי רשב"ג אומר הכותי כישראל].
ד,יג [נכרי שהפריש בכור פטר חמור וחלה מודיעין אותו שאינו חייב עובדין בו וגוזזין אותו ואח"כ מקבלין הימנו וחלה נאכלת לזרים] הוציא תרומה מתוך ביתו נוהג בהן טבל ותרומה דברי רבי רשב"ג אומר אין נוהג בה אלא תרומה [גדולה] בלבד הוציא מעשר ראשון מתוך ביתו נוהג בו טבל ומעשר ראשון דברי רבי רשב"ג אומר אין [נוהג בו אלא מעשר בלבד הוציא מעשר שני מביתו אמר פדוי הוא לא אמר כלום פדאוהו לכם נוהג בו טבל ומעשר שני דברי רבי רשב"ג אומר אין נוהג בו אלא מעשר שני בלבד] ישראל החשוד והוציא מעשר שני מתוך ביתו ואמר פדוי הוא [לכם לא אמר כלום פדאוהו לי ופדאוהו לכם דבריו קיימין] והכותי כנכרי דברי ר' רשב"ג אומר כותי כישראל.
ד,יד כותי שתרם ונתנה לכהן תרומתו תרומה רשב"א אומר תרומה ויחזור ויתרום אמרו לו מה נשתנה זו מכהן שתרם ונתנה לפני בהמתו אמר להם הפרשה היא זו שזו נתרמה בקדושה וזו לא נתרמה בקדושה.
ד,טו היתה לו ערמה מורחת רצה לעשותה תרומה על מקום אחר עושה נטלה תרומתה אם רצה לעשות אותה מעשר ראשון על מקום אחר עושה ניטל מעשר ראשון רצה לעשות אותו מעשר שני על מקום אחר עושה נוטל מעשר [שני] רצה לעשות אותה מעשר עני על מקום אחר עושה ואם אמר הריני תורם ומחשב אם תעלה בידי אחד מששים תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה תרם ועלה בידו אחד מששים תרומתו תרומה אלא [שתרם] במדה.
ה,א היה לוקט דלעת להיות מפריש עליה והולך והיה רושם ואומר עד כאן תרומה דברי רבי ר' [שמעון] אומר תורם ומחשב כמו שלמוד.
ה,ב היה צריך להפריש מעשר ובחמש עשרה חביות של יין מעלה את הראשונה ואומר זו תרומה את השניה ואומר הרי זו תרומה דברי רבן שמעון בן גמליאל רבי אומר מעלה כולן לגב הבור ואומר הרי זו תרומה.
ה,ג מי שהיו פירותיו במגורה [נותן] סאה לבן לוי וסאה לעני מפריש שמונה סאין ואוכלן בין שהיתה אותה [סאה] קיימת בין שלא היתה אותה [סאה] קיימת מפריש עליה ואוכל דברי רבי מאיר וחכ"א אם היתה אותה [סאה] קיימת מפריש עליהן תרומה והולך ואם לאו אין מפריש אלא לפי חשבון.
ה,ד שיעור תרומה בש"א עין יפה משלשים והבינונית מארבעים והרעה מחמשים ב"ה אומרים עין יפה אחד מארבעים בינונית מחמשים והרעה מששים [ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה ובלבד שיהו חולין מרובין על התרומה].
ה,ה האומר לשלוחו צא תרום תורם בבינונית [אחד מחמשים צא תרום] אחד מחמשים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה ואם נתכוין להוסיף אחד אין תרומתו תרומה.
ה,ו נתכוין לתרום א' מעשרה ועלה בידו מעשרים משלשים ומארבעים ומחמשים ומששים תרומתו תרומה נתכוין לתרום אחד מששים ועלה בידו מחמשים מארבעים משלשים מעשרים מעשרה אין תרומתו תרומה ואם אמר הריני תורם [תורם ומחשב ותורם] ועלה בידו אחד מששים תרומתו תרומה ואין צריך להוסיף מששים ואחד צריך להוסיף רבי אומר רובו של אחד כמוהו עד כמה מוסיף אפילו אחד על אחד רבן שמעון בן גמליאל אומר כמו שלמוד ר' יהודה אומר תוספת תרומה ניטלת מן הטהור על הטמא ואינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש בד"א בזמן שנתכוין לתרום אחד מששים ועלה בידו מששים ואחד אבל אם אמר הריני תורם [ומחשב] זו היא תרומה ודאית.
ה,ז [ר' ישמעאל ורבי שמעון שזורי אומרים] כל תרומה שאין מקפידין כגון תרומת הכליסין והחרובין [ניטלת אחד מששים] ותרומה טמאה [ניטלת] אחד מששים אלו ניטלין אחד מששים גידולי תרומה וערובי תרומה ותרומה שנטמאת בשגגה ובאונס ותרומת הקדש ותרומת חוצה לארץ הקצח והכליסין והחרובין וגמזיות ותורמסין ושעורין אדומיות ותרומת עציץ ותרומת אפטרופוס.
ה,ח אמר ר' יוסי מנין לתרומה שהיא אחד מחמשים שנאמר (במדבר לא) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים וגו' אף ממה שאחזתי לך ממקום אחר הרי הוא כזו מה זו אחד מחמשים אף זו אחד מחמשים מנין שאם תרם ועלה בידו אחד מששים שתרומתו תרומה שנאמר (יחזקאל מה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים ר' ישמעאל [בר' יוסי אומר] מערי הלוים.
ה,ט ר' יוסי אומר [תשלומי תרומה] חומשה וחומש חומשה הרי הן כתרומה לחייב עליהן מיתה קרן וחומש לאוסרן בפחות ממאה לעלותו במאה ואחד רבי שמעון אומר במאה מקל וחומר מה מצינו בתרומת מעשר אחד מעשרה אף זו א' מעשרה אמר לו לא אם אמרת בתרומת מעשר שניטלה קודש מקודש ולא נקרא שם איסור עליה תאמר בזו שניטלה קודש מחול ונקרא שם איסור עליה.
ה,י ערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ר' שמעון אומר מאתים [אין צריך להוסיף וכן היה ר' שמעון אומר כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה אין צריך להוסיף] תרומה ערלה וכלאי הכרם ספיקן מותר ספק נאכלו ספק נגנבו ספק אבדו ספק נפלו לחולין ספיקן מותר.
ה,יא רבי יהודה אומר רמונין מתוקין [אסורין] כל שהן כיצד נפל אחד מהן לתוך הרבוא כולן אסורין נפל מרבוא לתוך רבוא אחרת כולן אסורין רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון נפל אחד מהן לתוך הרבוא כולן אסורין נפל מרבוא לתוך שלשה משלשה למקום אחר [ספיקן אסור מפני שספק דמוע] אמר ר' יהודה בן בבא אחד [מן הראוין להוראה] שאם יבאו לידי חליפות תרדין אומר אני שיעלה באחד ומאה ולא עוד אלא שב"ד צריכין למנות על כולן שיעלו באחד ומאה.
ה,יב נתפצעו אגוזים נתפרדו רמונין נתפתחו חביות נתחתכו דלועין נתפרסו ככרות יעלו באחד ומאתים נפלו ואח"כ נתחתכו בין בשוגג בין במזיד הרי אלו לא יעלו דברי ר' מאיר [ור' יהודה ור' שמעון אומרים] בין בשוגג בין במזיד יעלו ר' יוסי אומר בשוגג יעלו במזיד לאן יעלו וכן היה רבי יוסי אומר תרומה סתומה שנתערבה בפתוחות [ונתפתחו ופתוחה בפתוחות] הרי אלו יעלו שלא אמרו אלא סתומה שבסתומות [כשתמצא לומר] כלל שר' אליעזר אומר בידוע לא תעלה בשאין ידוע תעלה ר' יהושע אומר בין בידוע בין בשאין ידוע [תעלה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר רבי אליעזר אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה ר' יהושע אומר בין בידוע בין בשאין ידוע] לא תעלה ר' עקיבה אומר בידוע לא תעלה שאין ידוע תעלה.
ה,יג ליטרא קציעות שדרסה ע"פ חבית ואין ידוע באיזה חבית דרסה [דרסה] ע"פ כוורת ואין ידוע באיזו כוורת דרסה [דרסה] בעיגול דבלה ואין ידוע באיזה עיגול דרסה ר' אליעזר אומר רואין את העליונות כאילו פרודות אם יש שם מאה וא' לטרות תעלה ואם לאו לא תעלה ר' יהושע אומר אם יש [שם] מאה פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין ר' יהושע אומר אע"פ שיש שם ג' מאות פומין לא תעלה דרסה בעיגול ואין ידוע היכן דרסה הכל מודים שתעלה.
ה,יד סאה תרומה שנפלה על פי המגורה רואין אותה כאילו היא חטין ע"פ שעורין [לקלפה] רשב"ג אומר במשתמר תעלה באחד ומאה.
ה,טו תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת למקום אחר אינה מדמעת דברי ר"א וחכ"א בין למקומה בין למקום אחר מדמעת רש"א בין למקומה בין למקום אחר אינה מדמעת.
ה,טז כשם שהתרומות עולות מתוך החולין באחד ומאה בין בלול בין שאינו בלול כך טמאה תעלה מתוך הטהורה [בא' ומאה] בין בלול בין שאינו בלול ר' יוסי אומר בבלול לא תעלה בשאינו בלול תעלה נפלה לתוך החולין טמאים הכל מודים שתעלה.
ה,יז קישות של תרומה שנתערבה במאה קישות של חולין וכן פרוסות של לחם הפנים שנתערבו במאה פרוסות של חולין הרי אלו יעלו ר' יהודה אומר לא יעלו אם נגעו פרוסות זו בזו טמאו זו בזו ואם היה אוכל פסול שנפסל בטבול יום הכל מודים שיעלו.
ה,יח הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו ר' אלעזר בן ערך אומר קורא שם לתרומת מעשר שבו ועולה בא' ומאה וכן מעשר טבל שנתערב בחולין הרי אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו רבי אליעזר בן ערך אומר קורא שם [על תרומת] מעשר שבו ועולה באחד ומאה [ואם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור שלא התירו ספק מדומע אלא לדבר שיש לו מתירין] רבי שמעון אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש והחדש לא נתנו חכמים שיעור וכל דבר שאין לו מתירין כגון ערלה וכלאי הכרם נתנו חכמים להם שיעור [אמרו לו והלא שביעית אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור] אמר להם שביעית אינה אוסרת כל שהוא אלא לביעור אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם.
ו,א סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין הרי אלו מדומעין אין חייבין עליהן קרן וחומש ואין משלמין מהן קרן וחומש ממקום אחר אלא לפי חשבון.
ו,ב סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה אם היו של טבל עושים אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מעשר טבל עושה אותן [תרומה ומעשרות] על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מעשר שני מחללן על המעות בדמי תרומה חוץ מדמי תרומה שבהן אם היו של חדש ימתין עד שיבא הפסח ויתננו לכהן.
ו,ג סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו אם היו של טבל עושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבה [היתה של מעשר טבל עושה תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבה] ואם היו של מעשר שני מחללן על המעות בדמי תרומה חוץ מדמי תרומה שבהן אם היו של חדש ימתין עד שיבא הפסח ויתננו לכהן.
ו,ד [סאה תרומה שנפלה למאה שביעית הרי אלו יעלו פחות מכן ירקבו].
ו,ה סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמרו ב"ה לב"ש טהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם אמרת בטהורה שהיא עולה מתוך החולין להאכיל לזרים תאמרו בטמאה שאין עולה מתוך החולין ליאכל לכהנים [אמרו להם בית הלל הרי טמאה שנפלה לתוך החולין תוכיח שאין עולה מתוך החולין להאכיל לזרים והרי היא עולה] אמרו להם בית שמאי אם אמרתם בחולין שהתירו היתר מרובה תאמרו בתרומה שהתירה היתר מועט אמרו להם ב"ה וכי במה החמירה תורה באוכלי תרומה לזרים או באוכלי תרומה לכהנים באוכלי תרומה לזרים טהור שאכל את הטהור וטהור שאכל את הטמא וטמא שאכל את הטהור וטמא שאכל את הטמא כולם במיתה ובאוכלי תרומה לכהנים טהור שאכל את הטהור כמצותיו טהור שאכל את הטמא בעשה וטמא שאכל את הטהור וטמא שאכל את הטמא בלא תעשה והלא דברים קל וחומר ומה אם במקום שהחמירה תורה באוכלי תרומה לזרים הרי הוא עולה מתוך החולין להיאכל לזרים מקום שהקילה תורה באוכלי תרומה לכהנים אינו דין שתעלה מתוך החולין להאכיל לכהנים [אחר] שהודו ר' אליעזר אומר תרום ותרקב וחכ"א אבדה במעוטה.
ו,ו סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה [ור' שמעון מתיר] אמר רבי [אלעזר בר'] שמעון בד"א בזמן שלא ידע בה ואח"כ נפלה אבל אם ידע בה ואחר כך נפלה אחרת הרי זו מותרת שכבר היה לה להעלות.
ו,ז [הקמחין והסלתות מעלין זה את זה דברי ר' נחמיה וחכ"א אין מעלין זה את זה לוג מים שנפל לתוך תשעים ותשעה יין ואח"כ נפל לוג שמן מעלין זה את זה דברי ר' נחמיה וחכמים אומרים אין מעלין זה את זה].
ו,ח סאה ערלה שנפלה למאתים ידע בה ואח"כ נפלה אחרת הרי זו מותרת [לפחות מכן הרי זו אסורה] עד שירבה אסור על המותר.
ו,ט סאה תרומה שנפלה למאה ואח"כ נפלו לתוכה חולין כל שהן הרי זו מותרת סאה תרומה שנפלה למאה אין מוציאין זוגין שבה [פחות מכן מוציאין זונין שבה] לוג יין צלול שנפלו לתוך מאה לוגין עכורין אין מוציאין שמרים שבהן [פחות מכן מוציאין שמרים שבהן] לוג יין עכור שנפל [לתוך מאה] לוגין צלולין [אין] מוציאין שמרים שבו.
ו,י שאור שבלל לו בשאור אחר והחמיץ בו את העיסה אם אין באיסור נותן טעם מותר חטין בשעורים יבור טחנן בנותן טעם [גריסין בעדשים יבור בשלן בנותן טעם] ר' יוסי אומר גריס של פול וגריס של טפיח הרי אלו מין אחד וכן היה רבי יוסי אומר שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה שתיהן מותרות.
ו,יא שתי קופות [בשתי מגורות שתי מגורות בשתי עליות שתי מגורות בעליה אחת הרי אלו יעלו [ר' יהודה אומר לא יעלו] ר' שמעון אומר אפילו הן בשתי עיירות מעלות זו את זו בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת הריני אומר לתוך מדומעת נפלה.
ו,יב שתי קופות בזו ארבעים [סאה] ובזו אין ארבעים סאה נפלה סאה לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן נפלה ואח"כ נפלה שניה ואין ידוע לאיזה מקום נפלה הריני יכול לתלות ולומר למקום שנפלה הראשונה שם נפלה שניה נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזהו מהן נפלה ואח"כ נפלה שניה ואין ידוע לאיזו מהן נפלה אינו יכול לתלות ולומר למקום שנפלה שניה שם נפלה ראשונה.
ו,יג [היו לפניו שתי קופות אחת של חטים ואחת של שעורים נפלה אחת מהן ואבדה אחת מהן ואין ידוע איזו נפלה ואיזו אבדה שתיהן מותרות].
ו,יד שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של תרומה טהורה נפלה [סאה] תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה הריני אומר לתוך [של] טמאה נפלה [וטהורה לא תאכל בטהרה עד שתתחשב שאין בכל עיסה ועיסה כביצה שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה הריני אומר לתוך תרומה טמאה נפלה] וחולין טהורין לא יאכלו בטהרה עד שיתחשבו שאין בכל עיסה ועיסה כביצה אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טהורין נפלה [סאה] תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה שתיהן [מותרות] אם יש בהם לעלות זו את זו מעלות זו את זו ולא יאכלום בטהרה עד שיתחשבו שאין בכל עיסה ועיסה כביצה.
ו,טו היו לפניו שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהן שתי סאין אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלו משתיהן לתוך שתיהן ואין ידוע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו הריני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה חולין לתוך חולין נפלו אם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור שלא התירו ספק מדומע אלא [שיש] לו מתירין.
ו,טז הפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ואין ידוע איזהו הרי זה מודד את התרומה את הראשונה ואת השניה.
ז,א רבי שמעון אומר הסך שמן של תרומה שוגג משלם את הקרן ואינו משלם את החומש האוכל תרומה נקורה והשותה יין מגולה משלם קרן וחומש נזיר ששתה יין של תרומה שוגג משלם [את הקרן ואינו משלם את החומש] אכל תרומה ביום הכפורים משלם קרן וחומש יין וחומץ משלם קרן וחומש.
ז,ב האוכל תרומה טמאה משלם דמי עצים לכהן אבא שאול אומר כל דבר שיש בו שוה פרוטה חייב [בתשלומין] אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא בהקדש בלבד.
ז,ג [אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך] אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין שתה חזר ושתה חזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי [שתית רביעית] מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין [כשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית] אכילה ושתיה אין מצטרפין אכל כזית אפילו מחמשת המינין הרי אלו מצטרפין אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ואכל כחצי זית <אחר> ממין אחר הרי אלו אין מצטרפין.
ז,ד כשם שאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר האוכל תרומת עם הארץ משלם קרן וחומש לכהן חבר וחבר נוטל דמים ומפייס את עם הארץ.
ז,ה תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבו כופין את עם הארץ למכור את חלקו.
ז,ו האוכל תרומה [טהורה] משלם מן החולין הטהורים שילם מן החולין הטמאין [מהו] סומכוס אומר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכ"א בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורין.
ז,ז ישראל [שנתנו] לו תרומה מבית אבי אמו ואכלה וכן בעל הבית שגבה בחובו וכן לאשה בכתובתה משלם קרן וחומש לכהן חבר וחבר נותן להם דמים.
ז,ח הגונב תרומת הקדש ולא אכלה משלם את הקרן ואין משלם את החומש וכפל אין בה שנאמר (שמות כב) ישלם [שנים] לרעהו ולא להקדש אכלה משלם [שני קרנים וחומש] קרן וחומש מן החולין והן נעשין [קדש כתרומה] קרן [נותן] לגזבר וחומש לבעלים בקרן מועלין בחומש זה אין מועלין חומש שני תרומה [נותן] לגזבר [וחומש לבעלים] רבי מאיר מחייב בקופה שניה בחלה רבי יוסי פוטר וחכמים אומרים מדומע פטור מן החלה ספק מדומע נאכל משום דמע וחייב בחלה.
ז,ט ר' אליעזר אומר [משלמין] ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע כיצד אכל שעורים [ומשלם] חטים גרוגרות [ומשלם תמרים תבא לו ברכה ר' עקיבה אומר אין משלמים רק ממין על מינו ר' אליעזר אומר כשם שמשלמין מן החדש על הישן כך משלמין ממין על שאינו מינו.
ז,י האוכל את הטבל משלם מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה מן התבואה שלא הביאה שליש דברי ר' אליעזר ר"ע אומר אין משלמין דבר שלא בא לעונת המעשרות א"ר נתן היה ר' אלעזר אומר ימתין עד [שתבא] שבת ויצא לחצר ויגמור.
ז,יא רבי יהושע אומר דם שעל הככר גורר את מקומו ואוכל את השאר נמצא בין שניו [משפשף] ואינו חושש.
ז,יב האוכל את הנמלה ואת הכנה שבתבואה חייב את הזיז שבעדשים ואת יתושין שבכליסין ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות פטור פירשו וחזרו חייב את התולעים שבעיקרי אלנות ואת הקפה שבירק חייב יבחושין שביין ושבחומץ הרי אלו [אסורין] ר' יהודה אומר [מסננין] את היין ואת החומץ המברך על החמה הרי זה דרך אחרת.
ז,יג הציר והחומץ והמורייס והשמן והדבש מותרין משום גלוי ור' שמעון אוסר אר"ש אני ראיתי ששתה נחש ציר בצידון אמרו נחש שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטים.
ז,יד משמרת אסורה משום גלוי רבי נחמיה אומר אם היתה תחתונה מכוסה אע"פ שעליונה מגולה הרי זו מותרת מפני שארס של נחש דומה לספוג ועומד במקומו.
ז,טו עיסה שלשה במים מגולין אפילו היא של תרומה תשרף ואין צריך לומר של חולין ר' נחמיה אומר אפאה הרי זו מותרת מפני שארס של נחש כלה באור.
ז,טז מי כבושין ומי שלקות מי תורמוסין אין בהם משום גלוי מים ששרה בהן כבושין שלקות ותורמוסין אם יש בהם נותן טעם מותרים ואם לאו אסורים מים שהדיח בהן עובטין ודרמסקניות לחולה אין בהם משום גלוי מים שנתגלו וחיממן אסורין משום גלוי מים חמין כל זמן שמעלין הבל אין בהם משום גלוי.
ז,יז מים מגולין לא ישפכם ברשות הרבים ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה מהן נכרי ולא בהמת אחרים אבל משקה הוא בהמת עצמו מים מגולין לא ירבוץ בהן את הבית ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים לא אמרו אלא בזמן שיש בו סריטה וכמה הן בקרקעות ארבעים סאה אחרים אומרים מאתים בין מכונסין בין מפוזרין ר' נחמיה אומר כדי שתהא חבית של שייטין מתמלא.
ז,יח מעין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גלוי אמר ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה מעשה שהלך ר' יוחנן בן ברוקה אצל ר' יוחנן בן נורי לבית שערים ומצא גבי שאין בו שלשה לוגין ושחה ושתה ממנו יין בין בכלים בין בקרקע אסור.
ז,יט מעשה ונמצא נחש מת בבור יין ובאו ושאלו את רבי יהודה בן בבא והתיר להם את הבור [יין תוסס כל זמן שהוא תוסס אין בו משום גלוי וכמה תוסס ג' ימים].
ז,כ לגין שהניחו בשידה [בתיבה הרי זה] אסור בדקן והניחן הרי זה מותר לגין [בתיקן] הרי זה אסור בדק והניח ה"ז מותר נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה הרי זה אסור נתנו במגדל אפילו גבוה מאה אמה הרי זה אסור בטרקלין אפילו מצויר מסוייד הרי זה אסור מכסין ולא פוקקין ואם היה פקק [ה"ז מותר] כמה יהא בנקב כדי שתכנס בו אצבע קטנה של קטן נקורי [תבשיל] וקלח של כרוב וכל דבר שיש בו לחה אסור ר"ש בן מנסיא אומר יזרוק את הניקור ואוכל את השאר פטריות אסורות מפני סכנת נפשות נקר בתאנה ונעשית גרוגרת בתמרה ונעשית יבשה שתיהן מותרות ראה צפור שנקרה בתאנה ועכבר מנקר באבטיח שניהן אסורין שאני אומר שמא נקורין היו אבטיח שניקר ואכלו ממנו עשרה בני אדם השאר הרי זה אסור וכן חבית שנתגלתה ושתו הימנה עשרה בני אדם השאר הרי זה אסור.
ז,כא אין [מערבין] תרומות טהורות תלויות זו בזו אבל [מערבין] תרומה שנטמאת בולד הטומאה עם תרומה שנטמאת באב הטומאה אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתה [אם אמר תלויה טהורה] היא הרי זו טהורה אם אמר הריני מניחה עד שאשאל עליה ה"ז [טמאה] נולד [לככר] ספק טומאה [ובתוך ידו ספק טומאה שעל גבי השלחן] נוטלה ומניחה במקום המוצנע.
ז,כב חבית שנשברה בגת [התחתונה והעליונה] טמאה הכל מודים שתרד [ותדמע ואל ידמענה] ביד.
ז,כג סיעה של בני אדם שאמרו להם נכרים תנו לנו א' מכם ונהרגהו ואם לאו הרי אנו הורגין את כולן יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל אבל אם ייחדוהו להם כגון שיחדו לשבע בן בכרי יתנוהו להם ואל יהרגו א"ר יהודה בד"א בזמן שהוא [מבפנים והן] מבחוץ אבל בזמן שהוא מבפנים והם מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגין יתנוהו להן ואל יהרגו כולן וכן הוא אומר (שמואל ב כ) ותבא האשה אל כל העם בחכמתה וגו' אמרה להם הואיל והוא נהרג ואתם נהרגין תנוהו להם ואל תהרגו כולכם ר"ש אומר כך אמרה [להם] כל המורד במלכות [בית דוד] חייב מיתה.
ח,א הזורע [פשתן] של תרומה עד שלא הביא שליש יופך משהביא שליש יקיים דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג עד שלא הביא יופך משהביא שליש יקיים במזיד זה וזה [יופך].
ח,ב הזורע תוספת של תרומה וסאה עולה מתוך מאה גדוליהן חולין גדולי הקדש חייבין עליהן] קרן וחומש על מקום אחר אלא לפי חשבון וחייבין בחלה הידים והטבול יום אין פוסלין בהן [כדרך שפוסלין] בחולין הדש כיצד יעשה מביא קפיפה ותולה בצואר בהמה ונותן לתוכה חולין ר"ש אומר נותן לתוכה כרשינין והן יפות לה מהכל.
ח,ג מאה לגינין של תרומה ואחד של חולין כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה לא יעלה שאין קרקע עולה באחד ומאה תלש יעלה ובלבד שלא יתכוין ויתלוש ר' שמעון אומר אף יתכוין ויתלוש ויעלה באחד ומאה.
ח,ד ליטרא מעשר ראשון שנטעה והרי בה כעשר לטרין חייבת בתרומה במעשר ראשון ובמעשר שני [ובמעשר ראשון שבה עושה אותה] תרומה ומעשרות על מעשר ראשון [שנטע] ליטרא מ"ש שנטעה והרי בה כעשר לטרין חייבת בתרומה ובמעשר ראשון ובמעשר שני חוזר [ומודד] את מעשר שני שנטע.
ח,ה המנכש עם הנכרי בחסית אע"פ שפירותיו טבל [לא יאכל מפירותיהן עראי] ר"ש בן אלעזר אומר במוצאי שביעית עם ישראל מותר.
ח,ו [המפריש חבילי תלתן של מעשר הרי זה פודה את העץ ואת הזרע] רבי נתן בר יוסף אומר שתילי בצלים עד ג' שנים אסורין מכאן ואילך מותרין.
ח,ז תלתן שנפלה בבור של מים ר"מ אוסר ור' יהודה מתיר אר"ש בד"א בזמן ששקעה אבל לא שקעה הרי זו מותרת.
ח,ח תפוח שרסקו ונתנו תוך העיסה וחימצה ר' יוסי אומר אין חימוצו חמץ אחד נותן טעם לשבח וא' נותן טעם לפגם זה וזה אסור דר"מ רש"א לשבח אסור לפגם מותר כגון החומץ שנפל לגריסין וגריסין שנפלו לתוך הבור של מים תמרים שנפל על גביהן יין גרוגרות שנפל על גביהן שמן [הרי זה] אסור ור"ש מתיר.
ח,ט [שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו ואח"כ נתחמץ מותר שאור של שביעית שנפל לתוך העיסה ידע בו ואח"כ נתחמץ מותר] שאור של תרומה ושל שביעית שנפל לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימצו אסור לזרים ר' אליעזר בר' שמעון מתיר לזרים היה בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימצו אסור לכהנים ר' אליעזר בר' שמעון מתיר לכהנים.
ח,י יין של תרומה שנפל על גבי [יין] וכן שמן של תרומה שנפל על הפירות ידיחן והן מותרין [וכן] על גבי יין יקפה אותו והיין מותר נפל על גבי ציר יקפנו כדי שיבטל טעם שומן שבו.
ח,יא כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור או שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא ר' אליעזר אומר אחר הראשון אני בא וחכ"א אחר האחרון שר' אליעזר אומר יהא אדם סך את כליו שמן טמא וחוזר וסכן בשמן טהור כשהן מוציאין אין מוציאין אלא מן הראשון וחכ"א יהא אדם סך את כליו שמן טהור וחוזר וסך שמן טמא כשהן מוציאין אין מוציאין אלא מן האחרון כלים שסכן שמן טמא ונגבם משתמש בהן בטהרה חזרו ויצאו מהן משקין טמאין.
ח,יב קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב [בישל בה <בשר> חולין לא יבשל בה תרומה] תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשלן ה"ז בנותן טעם.
ח,יג היו לפניו שתי קדירות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניו מדוכה אחת של תרומה נתן לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נתן [הרי אני אומר לתוך של חולין נתן] היו לפניו שתי מדוכות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניו קדירה אחת של חולין נתן מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן נתן הריני אומר מתוך של חולין נתן היו לפניו שתי קדירות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי מדוכות אחת [של תרומה וא'] של חולין נתן משתיהן ואינו יודע אם מזו לתוך זו ואם זו לתוך זו הריני אומר תרומה לתוך תרומה נתן וחולין לתוך חולין נתן ואם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שני הרי זה אסור שלא התירו ספק [דמוע] אלא בדבר שיש לו מתירין.
ח,יד חתיכה אסורה שנתערבה בחתיכות אפילו הן אלף כולן אסורות הרוטב בנותן טעם אם נמחה ה"ז בנותן טעם חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין וכן פרוסה של לחם הפנים שנתערבה בק' פרוסות של חולין הרי אלו יעלו [ר' יהודה אומר לא יעלו] חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה בק' חתיכות של חטאת טהורה וכן פרוסה של לחם הפנים [טמא שנתערבה בק' פרוסות של לחם הפנים] טהור הרי אלו יעלו רבי יהודה אומר לא יעלו וכן בחלות תודה טבל ויין נסך מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם ושאר כל האיסורין בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם.
ט,א דג טמא שכבשו עם דג טהור [וכן] גרב שמחזיק סאתים שבו משקל עשרה [זוז ביהודה] שהן עשר סלעים בגליל דג טמא צירו אסור רבי יהודה אומר רביעית בסאתים ר' יוסי אומר א' מששה עשר בו א"ר שמעון בן מנסיא אין לך גרב שמחזיק סאתים [שאין בו] משקל עשרה [זוז] ביהודה שהן י' סלעים בגליל דג טמא שאין בו רביעית א"ר יוסי בר יהודה בד"א בזמן ששולה ומניח לפניו ומצא בו כשיעור הזה אבל אם היה נוטל וזורק ראשון אע"פ שמצא בו יתר מכשיעור הזה מותר.
ט,ב דג טמא שכבשו עם דג טהור מדיחו ומותר דג טמא מליח ודג טהור תפל אסור דג טהור מליח ודג טמא תפל מותר דג טמא שבשלו עם דג טהור רואין אותו כאילו הוא קפלוט אם יש נותן טעם אסור ואם לאו מותר.
ט,ג אלו הן מיני חסיות הלוף והשום והבצלים והקפלוטות ר' יהודה אומר אין לך מיני חסיות אלא קפלוט בלבד.
ט,ד ר' יוסי אומר כובשין בצלין של תרומה בחומץ של חולין ואין כובשין בצלין של תרומה בחומץ של תרומה ואין צריך לומר בצלים של חולין בחומץ של תרומה ר' עקיבה אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין עם הבשר בשר בבשר אסור [וכולן שנתבשלו זה עם זה הרי אלו] אסורין רבי אליעזר אומר כבד אוסרת ונאסרת רבי ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר שלוקה אוסרת ואינה נאסרת [מתובלת] אוסרת ונאסרת.
ט,ה ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות ביצים ששלקן ומצא באחת מהן אפרוח אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרין באכילה ביצים מוזרות נפש יפה תאכל מצא באחת מהן דם זורק את הדם ואוכל את השאר.
ט,ו אוכל אדם דגים וחגבים בין חיין ובין מתים ואינו חושש יין של תרומה שנפל לתוך המורייס אסור לזרים ר' אליעזר בר' ישמעאל מתיר לזרים.
ט,ז נותן אדם דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותן את התבלין לא יסחטם להוציא מהן משקין בתבלין מותר מפני שהן מלאכתן צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרין ואם לאו אסורין.
ט,ח אין עושין את היין אלונתית ואת השמן ערב [ואם עשה את היין אלונתית ואת השמן ערב] סך את השמן ואין סך יין [וחומץ] השמן דרכו לסיכה יין [וחומץ] אין דרכן לסיכה.
ט,ט דבש תמרים ר' אליעזר אומר חייב במעשרות א"ר נתן מודה ר' אליעזר שפטור מן המעשרות אבל אומר היה ר' אליעזר שלא יאכל מן הדבש עד שיתקן [את] התמרים מודה ר' אליעזר שאם תקן התמרים ודובשן באספמיא שמותר דבש תמרים [ר' אליעזר] מטמא משום משקה א"ר נתן מודה ר' אליעזר שאין זה מטמא משקה על מה נחלקו על שנתן לתוכו מים שר"א מטמא משום משקה וחכ"א הולכין אחר הרוב.
ט,י זיתים של תרומה טהורים יעשו שמן טמאים לא יעשו שמן ענבים בין טמאות בין טהורות לא יעשו דברי ר' מאיר ר' יעקב אומר מודה ר"א לר' יהושע בזיתים טהורין שיעשו שמן על מה נחלקו על זיתים טמאים שר' אליעזר אומר לא יעשו ור' יהושע אומר יעשו וענבים טהורות יעשו וטמאות לא יעשו א"ר יהודה מודה ר' יהושע לר' אליעזר בזיתים [טהורים] ובענבים טהורות שיעשו על מה נחלקו על הטמאים שר"א אומר לא יעשו ורבי יהושע אומר יעשו אמר רבי לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על זיתים טהורין שיעשו ועל [ענבים טמאים שלא יעשו על מה נחלקו על זיתים טמאים ועל] ענבים טהורות שר"א אומר לא יעשו.
ט,יא תרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות ולסוך דבר שדרכו לסוך כיצד לאכול דבר שדרכו לאכול אין מחייבין אותו לאכול קנובות של ירק ולא פת שעיפשה ולא תבשיל שעברה צורתו ר' חנינא סגן הכהנים אומר תרומה שנפסלה מלאכול אדם והכלב יכול לאכלה מטמא טומאת אוכלין ושורפין [אותה במקומה] כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו להיות גומע אניגרון [וסניגרון] ולשתות יין בשמריו החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ויהא פולט אבל מגמע ובולע ומטבל כדרכו ואינו חושש החושש בגרונו לא יערענו בשמן אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע כיצד לסוך דבר שדרכו לסוך סך אדם שמן ע"ג מכתו ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית ויתן על גבי מכתו החושש בראשו וכל מי שעלו לו חטטין סך את השמן ואינו סך יין וחומץ שהשמן דרכו לסיכה יין וחומץ אין דרכן לסיכה.
ט,יב יין של תרומה אין עושין אותו אלונתית ואין עושין אותו אנומלין ולא יתן משירי הכוס בידיו והאשה לא תדיח בו את בנה רשב"ג אומר יין של תרומה שנטמא או שנתגלה שופך ושונה ואינו חושש.
י,א גרעיני זיתים גרעיני תמרים וגרעיני חרובין כולן אע"פ שאין מכונסין אסורין ושאר כל הגרעינין מכונסין אסורין שאין מכונסין מותרין.
י,ב קליפי פולין ושומשמין יש בהן אוכל אסורין אין בהן אוכל מותרין קליפי מלפפין אע"פ שאין בהן אוכל אסורין [קליפי אתרוג אסורין] גרעיני אתרוג מותרין אתרוג אסורין מפני שהקאות אוכלת קליפי אבטיח ומעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה ר' דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין ר' יעקב אומר משמו הבכרות והסייפות אסורות באמצע קיץ מותרות.
י,ג כשם שאסורות לאכול בתרומה [כך אסורות] בטבל ובמעשר טבל ובמעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שלא נפדו המצולות והרקבונות של תרומה אסורות העלו אבק מותרות סובין של חדשות אסורות של ישנות מותרות עד מתי חדשות אסורות כל זמן שבני אדם רגילין לחבוט בין הגרנות ר' אחא אומר ל' יום.
י,ד תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה אין רשאה בת ישראל לחוף אחריה אבל [מעגלת] שערה בשערה.
י,ה קטניות של תרומה אין עושין אותו טחינין ר' שמעון מתיר בכרשינין.
י,ו כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן אחד משמונה שבשמינית בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי [הרי] אפילו כל שהוא אסור בד"א [בטהורה אבל] בטמאה אפילו כל שהוא וכן אתה אומר בתרומות מעשר שבשאר כל הפירות אם יש בה כשיעור הוא נותנה לכהן ואם לאו משליכה באור ושורפה.
י,ז פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילה כרשינין של תרומה רבן שמעון בן גמליאל אומר ולא עוד אלא שזכו לה כרשינין נותן אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש.
י,ח עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אלו אוכלין בתרומה [ולא] יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו בחזקת שכהן גדול קיים.
י,ט בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל כליו של ישראל הרי זה מדליק עליהן שמן שריפה ישראל שהיה יושב בחנותו של כהן הרי זה ממלא לו את הנר שמן שריפה עולה לעליה ויורד לדור לעשות צרכיו של כהן ולא לעשות צרכיו של ישראל אם היה שותף עמו בחנות הרי זה מותר וכן כהן שהיה מיסב בתוך ביתו של ישראל הרי זה מדליק לו את הנר שמן שריפה אע"פ שעמד כהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיתכבה מאיליו ישראל שנכנס לתוך ביתו של כהן להדליק לו את הנר ומבקש לילך טובל לו פתילה בשמן שריפה וכן בת ישראל שנכנסה אצל בת כהן ומבקשת לילך טובלת לה פתילה בשמן שריפה בת כהן שהיתה בידה נר מלא שמן שריפה בערב שבת עם חשיכה הרי זו נותנת לתוכו חולין כל שהוא ומדליקו.
י,י סך כהן עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו סך כהן עצמו שמן של תרומה ונכנס למרחץ ואין הזר נמנע מלשמשנו אע"פ שניסך הימנו לא יתן כהן שמן של תרומה על גבי טבלא של שיש להתעגל עליהם רשב"ג מתיר.
י,יא שמן של תרומה אין סכין אותו בידים טמאות נפל על גבי בשר משפשף אפי' בידים טמאות שמן של תרומה אין חוסמין בו תנור וכירים ואין סכין בו מנעל וסנדל לא יסוך את רגליו והוא בתוך המנעל ולא יסוך את רגליו והוא בתוך הסנדל אבל סך את רגלו ונותנה למנעל סך את רגלו ונותנה לסנדל סך הכהן עצמו שמן של תרומה ומתעגל על גבי קטובליא חדשה ואינו חושש.
י,יב שמרים של [תרומה] ראשון אסור ושני מותר ר' מאיר אומר שני בנותן טעם ושל מעשר ראשון ושני אסור שלישי מותר [ור' יהודה אומר בנותן טעם ושל חדש ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר רבי מאיר אומר רביעי בנותן טעם שמרי נכרים שיבשו אסורין בהנאה.
י,יג [התמד] של זב ושל זבה ראשון ושני טמא שלישי טהור בד"א בזמן שנתן לתוכו מים אבל לא נתן לתוכו מים אפילו עד עשירי טמא רבי אליעזר בן יעקב אומר שלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור.
י,יד לוקחין ושואלין מימי רגלים מכל מקום ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל להיות מכנסות מימי רגליהם בשעה שהן נדות.
י,טו אין מערבין תרומת תבואה וקטנית כאחד אבל מערבין שומשמין באפילים בעדשים וכל דבר שדרכו ליכבד משחרבה יהודה מהרה תבנה התחילו לערב תבואה בתבואה וקטניות בקטניות אבל לא תבואה בקטניות ולא קטניות בתבואה.
י,טז כהן שנתנו לו תרומה ומצא בו דברים אחרים הרי אלו אסור שמשלימין לבית הדמע.
י,יז אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ומן המדבר לישוב אבל במקום שחיה אוכלתה ובהמה אוכלתה התקינו שיהא מביא ונוטל שכרו מכהן מפני [חלול השם].
י,יח עשרה אין חולקין להם בין הגרנות אלו הן חרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינוס נשים ועבדים וערל וטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו וכולן [נותנין] להם תרומה מתוך הבית <חוץ> מן הטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו.
א,א [גרנן למעשרות חייב עליו משום טבל משתיגמר מלאכתו ומלאכת מכנסתו].
א,ב כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל כגון ירק חייב בתחלתו וחייב בסופו כל שתחלתו אוכל ואין סופו אוכל כגון המקיים זרע לירק חייב בתחלתו ופטור בסופו כל שאין תחלתו אוכל [אבל סופו] אוכל כגון פירות אילן פטור בתחלתו וחייב בסופו ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אפילו לא הביא איש אלא גרגיר אחד באשכול כל האשכול כולו ה"ז חייב.
א,ג [האלסרין] והאפרסקין והאסטרובלין משיעשו קליפה האגוזין השקדין משיעשו מגורה רבי יהודה אומר משיעשו קליפה באיזו קליפה אמרו בקליפה תחתונה שעל גב אוכל נהוראי בן שוניא אומר משום ר"ש תפוחין קטנים פטורין [תפוחי נמלא] חייבין בין גדולים בין קטנים ר' ישמעאל ברבי יוסי אמר משם אביו שקדים המרים חייבין בין קטנים בין גדולים שקדים מתוקין משתפרוש קליפתן החיצונה ר' ישמעאל פוטר את המלפפונות בקטנן [משיקרחו].
א,ד הסיאה והאיזוב והקורנית משיניצו וכל האובים אדומין משיניצו היתה שניה ונכנסה שלישית הרי הן של שלישית היתה ערב שביעית ונכנסה שביעית הרי הן של שביעית רשב"ג אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור שהוא לשעבר ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבא על מה נחלקו על [האונין] שב"ש אומר לשעבר וב"ה אומר לעתיד לבא [היה מקפיץ] ראשון ראשון ומשליק ראשון ראשון כיון שגמר כל צרכו הרי זה חייב.
א,ה תורמין קשואין ודלועין אע"פ שלא [קיפץ] אבטיחין ומלפפונות אע"פ שלא שלק מלפפונות שעתידין לעלותן מן היורה אינו חייב עד שיעלם מן היורה ירק שנאגדו בשדה ועתיד [לעשותן צינק לשלוק כיון שאגדו] הרי זה חייב.
א,ו המלקט בשדה כיון שליקט כל צרכו הרי זה חייב המלקט בשדה כיון שליקט היה עתיד] לקלוע בשום ולאגד בבצל אינו חייב עד שיקלע ויאגוד שבלין הפולטות מן הגורן ומחפורות של כרי וקצצין של קטניות כיון שנתמרח הגורן לא יאכל עד שיעשר קטניות משיכבור נוטל מתחת כברה ואוכל.
א,ז המקדיש את הבור עד שלא שילה וקופה ומששלה וקיפה <בא גיזבר> ופדאו חייב הקדישו עד שלא שילה וקיפה ובא גזבר ושילה וקיפה ואח"כ פדאו הואיל ובשעת חובתו פטור [היין] משיקפה אע"פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה.
א,ח [הצינור] השמן משירד לעוקל אע"פ שירד נוטל מן העוקל ומן המלול ומבין הפסין ונותן [לחמיתה] ולתמחוי אבל לא יקבל [בכלי] להיות משתמש ממנו והולך היה אוכל והותיר וחשיכה בליל שבת מותר א"ר שמעון בן אלעזר בד"א בזמן שאכל והותיר וחשיכה בליל שבת אבל לא יתכוין ויתן לתוך אנגרון הרבה בשביל שיותיר ויכניס לתוך ביתו.
א,ט המקפה בעריבה והמקפה בכלי נותן [להמיתה] ולתמחוי המערה ממיחם למיחם ומאלפס לאלפס ומקדרה לקדרה מותר ליתן לשני ואסור ליתן לראשון.
א,י הסוחט ענבים [בתוך] ידו ה"ז פטור [בתוך הכוס] ה"ז חייב.
א,יא הבדדין המדליקין מבד לבד אין חוששין משום גזילו של בעל הבית שכך נהגו.
א,יב היה דש בחבית [ומעלה במגורה נשברה החבית ונפתחה המגורה אסור לאכול מהן עראי רבי יוסי מתיר מפני שהתחתונות צריכות לעליונות.
ב,א החמרין ובעלי [הגתים] שהיו עוברין ממקום למקום אוכלין ופטורין עד שמגיעין לאותו מקום אם ייחד להן בעל הבית בית בפני עצמן אם לנין שם חייבין לעשר ואם לאו פטורין מלעשר.
ב,ב מעשה שהלך ר' יהושע אצל רבי יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו בני עיירות [מוציאין] להם תאנים אמר מה אנו לעשר אמר להם אם לנין אנו אנו חייבין לעשר ואם לאו פטורין מלעשר הגיעו למקום לינה אפי' שתי שעות צריכין לעשר ר' מאיר אומר הגיעו למקום שביתה אפי' ביום השני [פטורה] מלעשר.
ב,ג התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדושן רבי אליעזר אומר לא יאכל מהן עראי וחכ"א אוכל מהן עראי מודה רבי אליעזר לחכמים בתורם שבלין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין שיאכל מהן עראי ומודים חכמים לרבי אליעזר בכלכלה [של תרומה] עד שלא נגמרה מלאכתה שלא יאכל ממנה עראי ור' שמעון מתיר מק"ו ומה אם בשעה שיש עליה זיקת שלשה מעשרות אוכל הימנה ארעי שעה שאין עליה אלא זיקת שני מעשרות אינו דין הוא שיאכל הימנה עראי.
ב,ד הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדושן רבי מאיר אומר לא יאכל מהן עראי ומעשרן דמאי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי מודה רבי מאיר לחכמים בלוקח שבלין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן שאוכל מהן עראי ומודים חכמים לרבי מאיר בפירות שאין צריכין גמר מלאכה שלא יאכל מהן עראי.
ב,ה הבוצר כרמו לשוק שאם לא מצא להן שוק מחזירן לגת זיתים לשוק אם לא מצא להן שוק מחזירן לבד אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי.
ב,ו אמר לו צא ולקט לך תאנים מן התאנה אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי צא ומלא לך כלכלה זו אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי בד"א בעם הארץ אבל בחבר אוכל ואין צריך לעשר דברי רבי רשב"ג אומר בד"א בעם הארץ אבל בחבר לא יאכל עד שיעשר שלא נחשדו חברין תורמין שלא מן המוקף א"ר <יהודה> [רואה אני את] דברי מדברי [רשב"ג] מוטב יתרמו חבירין שלא מן המוקף ואל יאכילו את עמי הארץ טבלים.
ב,ז אמר לו צא ולקט לי תאנים מן התאנה אוכל ואינו חושש משום גזל צא ומלא לי כלכלה זו הרי זה חושש משום גזל בין כך ובין כך מוציא עליה תרומה ומעשרות משל בעל הבית ואינו חושש.
ב,ח אמר לו צא ולקט לך עשרים תאנים מתוך שלי ואני אמלא כרסי מתוך שלך המלקט במנין חייב הממלא כריסו פטור רבי אליעזר ב"ר צדוק אומר המצרף שלש תאנים בתוך פיו פטור ארבע הרי זה חייב אמר לו צא ולקט לך כלכלה גדולה אין פחותה מסאה בינונית אין פחותה מתרקב קטנה אין פחותה מקביים.
ב,ט המביא תאנים מן השדה לאכלן בחצר שפטורה מן המעשרות שכח והכניסו לתוך ביתו מוציאן לחצר ואוכל מהן עראי.
ב,י המביא תאנים מן השדה לאוכלן [בחצר שפטורה מן המעשרות שכח והעלן לראש הגג אפילו בתוך] ביתו אוכל מהן עראי המביא תאנים מן השדה לאכלן בראש גגו [שכח והכניסן לתוך חצר חבירו] לא יאכל עד שיעשר רבי יוסי ב"ר יהודה אומר מעלן לראש הגג ואוכל.
ב,יא המוציא את פועליו לשדהו אין רשאי להאכילן אלא אם כן עישר והן אינן רשאין לאכול אלא אם כן עישרו ואם היה בעל הבית מוציא ונותן לפניהן בעין יפה אוכלין ואין צריכין לעשר.
ב,יב האומר לחבירו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים אוכל אחת אחת ופטור אם צרפן חייב [אם] היה בעל הבית מוציא ונותן לו [אוכל ואין צריך לעשר] דברי ר"מ ר' יהודה אומר בין כך ובין כך אוכל אחת אחת ופטור ואם צרף חייב.
ב,יג הלוקח גרוגרות מן המוקצה לא יאכל עד שיעשר דר"מ [א"ר] יהודה בד"א בליקט מתוך שלו אבל בליקט מתוך של חבירו אוכל ואין צריך לעשר.
ב,יד פועלין שהיו מנכשין בשדה ומעדרין בשדה לא יאכלו מן הזית ומן התאנה אא"כ נתן להן בעה"ב רשות [לפיכך אם] נתן להם בעה"ב רשות אוכלין ומצטרפין ופטורין בד"א בזמן שאין להם [עילוי] מזונות אבל אם יש להן [עילוי] מזונות אוכלין ופטורין ואם צירפו חייבין.
ב,טו פועלין שהיו עודרין בתאנים וגודרין בתמרים ומוסקין בזיתים אוכלין ופטורין שהתורה נתנה להן רשות לא יספות במלח ויאכל אא"כ נתן לו בעה"ב רשות ולא יאכל בהן פתו אלא א"כ נתן לו בעה"ב רשות.
ב,טז השוכר את הפועל לנכש בבצלים מקרטם עלה עלה ואוכל לא יאחז קלח בידו [ויאכל] אלא מקרטמו במחובר [ובקרקע] ואוכל.
ב,יז פועלין שהיו עוקרין בבצלים ואוגדין בבצלים אוכלין ופטורין שהתורה נתנה להן רשות.
ב,יח מצא כריכות ברשות היחיד אסורות משום גזל וחייבות במעשרות ברשות הרבים מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות והאלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים אסורות משום גזל וחייבות במעשרות.
ב,יט מצא תבואה ממורחת העשויה כרי אסורה משום גזל מפוזרת מותרת משום גזל בין כך ובין כך עושה אותה תרומה ומעשרות [על פירות של בעל הבית] ואינו חושש מצא כלכלה מחופה אסורה משום גזל וחייבת במעשרות [כיצד הוא עושה] עושה אותה דמים.
ב,כ מצא קציצות לא יהא קוצץ והולך בהן לפי שנחשדו רוב אדם עליהן היתה לו ערימה של בצלים ושל גרוגרות ושל חרובים בראש גגו בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן בורר ומשליך לפני בהמתו ר"ש בן אלעזר אומר אין בהמה אוכלת עראי בחצר וכולן שהכניסן מן השדה לעיר לא יאכל מהן עראי לפי שאין סופו להחזיר את המותר לעולם [יהא מאכיל] פקיעי עמיר עד שיעשה חבילות.
ב,כא ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ע כל שאחד פותח ואחד נועל [כגון שני שותפין שנים דיורין] הגגות פטורין אע"פ שהן של חצר חייבת מעלין לראש הגג ואוכל.
ב,כב בית הכנסת ובית התלמוד אם יש בהן בית דירה אין אוכל בהן עראי ואם לאו אוכל בהן עראי האוריות והאוצרות שבשדה העשויות למכנס אוכל בהן עראי לבית דירה אין אוכל בהן עראי רבי נחמיה אומר חצר [הנעדרים] הרי היא כגנה ואוכל בה עראי.
ב,כג סוכת היוצרים אחרים אומרים משום רבי נתן הפנימית חייבת והחיצונה פטורה תאנה [שעומדת בגנה ונוטה לחלון] אוכל כדרכו ופטור אם ליקט והניח על השלחן אפילו אחת חייב.
ב,כד אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בחוצה לארץ הואיל ומקצתו נטוע בארץ כאילו כולו נטוע בארץ דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר [חצר] הנטוע בארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל [חצר] הנטועה בחוצה לארץ הרי הוא כחו"ל.
ג,א רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון המהבהב בשדה ה"ז חייב השוחק את השום ואת השחלים בשדה הרי זה חייב.
ג,ב תינוקות שטמנו תאנים לשבת שחורות ומצאו לבנות לבנות ומצאו שחורות הרי אלו אסורות [מפני שספקן אסור ספקן אסור ספק] מוכנן אסור.
ג,ג כלכלת השבת ב"ש פוטרים וב"ה מחייבין רבי יהודה אומר הלל לעצמו היה אוסר [המלקט כלכלה לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר רבי יהודה אומר הלל לעצמו היה אוסר].
ג,ד [המעביר תאנים ממקום למקום ועברה עליהן שבת למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר] ר' יהודה אומר הלל לעצמו היה אוסר.
ג,ה סופי תאנים ובהן תאנים מכבדות תמרה ובהן תמרים הכניסום תינוקות או פועלין פטורין הכניסם בעל הבית חייבין הכניס שבלין לתוך ביתו לעשותן עסה פטור [לאוכלן מלילות] רבי מחייב ורבי יוסי ב"ר יהודה פוטר.
ג,ו המקליף שעורין שתים פטור שלש חייב ובחטים שלש פטור ארבע חייב אמרו לרבי אליעזר אע"פ שמחזירן למעטן הזה הרי הוא כמחזירן למעטן אחר.
ג,ז כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק חרדל שזרעו לירק וחשב עליו לזרע מתעשר זרע וירק נהגו בירקות היתר דברי ר"א אמר רבי יהושע בן קבוסאי מימי לא [גס לבי לומר לאדם] צא ולקט תמרות של [חרדל וכבוש] והוי פטור מן המעשרות.
ג,ח המטליא לא נהגו בה חכמים היתר לא למעשרות ולא לשביעית כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו.
ג,ט העוקר שתלים [מתוך שלו] ליטען בחוצה לארץ ולזרע ולהפקיר ולמוכרן לנכרי ה"ז חייב מפני שמוציאן מידי מעשרות ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר בן עזריה המשלח לחבירו שתלין ואטונין [והוצני פשתן מעשרן ודאי מפני שנחשדו רוב אדם עליהן] וחכ"א הרי הן ככל הפירות ואין מעשרן אלא דמאי.
ג,י בצלים שהשרישו [זה בזה] בקופות הרי זה בחזקתן למעשרות ולשביעית אם היו טמאים לא עלו ידי טומאתן ומותר לתלוש מהן בשבת השרישו [זה בזה] בקרקע עלייה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאין עלו ידי טומאתן ואסור לתלוש מהן בשבת [ואם תלש פטור] נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה אסורין בשביעית וחייבין במעשרות.
ג,יא [גומות] הלוף בורר גסה גסה [ומניח בתוך ידו] דקה דקה הרי זה פטור [בארץ] ובכלי ה"ז חייב אר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הבורר בארץ שהוא פטור ועל הבורר בכלי שהוא חייב על מה נחלקו על הבורר ביד שב"ש מחייבין וב"ה פוטרין.
ג,יב המפקיר שדהו [שנים ושלשה] ימים יכול לחזור בו אם אמר הרי שדי מופקרת יום אחד שבת אחד חודש אחד שנה אחת שבוע אחת עד שלא זכה [הוא] בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה [בינו לבין] אחר אינו יכול לחזור בו וקושר את בהמתו על גבי הפקר אבל לא על גבי לקט שכחה ופאה אבל עוקר ומשליך לפניה.
ג,יג [סופת] תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים ענבים ומשמר שדהו מפני ירק אם היו פועלין עוברין ביניהן אם היה בעה"ב מקפיד עליהן הרי אלו חייבין [ואם לאו הרי אלו פטורין].
ג,יד הזורה תבנו סתם ולקחו אחר [אפילו] להוציא הימנו פטור א"ר שמעון בן גמליאל מודין בית שמאי ובית הלל שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועביט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולעושה בטהרה מוכר לו חטים אע"פ שיודע בו שאינו גובל עיסתו בטהרה וכן בן לוי שנתמנו לו [עריסין ועושין בזיתים] הרי זה מפריש עשור זיתים ושמן טבל מתוך ביתו [אם אמר] מה שזיתים האלו ראויין לעשות מעשר בדרומן ותרו"מ בדרום דרומן.
ג,טו הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות פטור משבאו לעונת המעשרות חייב מלקט כדרכו ופטור דברי רבי עקיבה וחכ"א אף משבאו לעונת המעשרות חייב לפי חשבון מודים חכמים לרבי עקיבה שאם מכר לו תבואה לקצור וענבים לבצור וזיתים למסוק שלוקט כדרכו ופטור.
ג,טז איזה שום בעל בכי כל שאין לו אלא [זור] אחד מקיף את [העומד איזה הוא בצל של רכפה כל שאין עוקצו בצל מעוך לתוכו] רשב"ג אומר כל שאין לו אלא קליפה אחת.
ג,יז אלו הן גריסין הקלקין אלגוסין המרובעין רבן שמעון בן גמליאל אומר אין [לך] מרובע מששת ימי בראשית אלו הן עדשין מצרים [אלו] שגלגליהן חדין רבן שמעון ב"ג אומר כל שאין [בו צרור] רמ"א אף [הקלקל שעקציהן קטנין והלקטיהן] מרובין ר' יוסי אומר אף [הקנטין] שלמטה מהן כגון אלו צרכי חכמים ליתן בהן סימן לפי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל אבל האלרסין והאפרסקין והאצטרבילין לא צרכו חכמים ליתן בהן סימן לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל.
ג,יח פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד ושאר זרעוני גינה כגון זרע קשואין ודלועין וזרע לפת וצנונות שאין נאכלין פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ר' יהודה אומר לא אמרו אלא זרעוני גינה בלבד רבי יוסי אומר אף זרעוני שדה כגון זרע אסטים [ובקיא].
א,א מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מהרהינין אותו ואין מחליפין אותו ולא שוקלין כנגדו דינרי זהב אפי' לחלל עליהן מעשר שני אחר ולא יתנם לשולחני להתגאות בהן ולהלוותן [להתעטר] בהן אם בשביל שלא יעלו חלודה הרי זה מותר.
א,ב כיצד אין מוכרין אותו לא יאמר לו הילך מאתים ותן לי מנה כיצד אין ממשכנין אותו לא יכנס לביתו וימשכננו מעשר שני שלו כיצד אין מהרהינין אותו לא יאמר לו הילך מעשר זה ויהא בידך ותן לי עליו חולין כיצד אין מחליפין אותו לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן הילך שמן ותן לי יין אלא אומר לו הילך יין מפני שאין לי שמן והלה אומר לו הילך שמן מפני שאין לי יין נמצאו מחליפין ואין מחליפין ועושין טובה זה עם זה.
א,ג מעשר שני אין נותנין אותו לא ע"ג צינית ולא ע"ג [זוית] ואין עושין אותו קמיע.
א,ד אין מחללין מע"ש על אסימון ורבי דוסא מתיר אבל פרוטות קטנות הנתונות [סימן] במרחץ הכל שוין שאין מחללין אותו עליהן.
א,ה אין מחללין אותו לא על מטבע [מדור] ולא על מטבע שאינו יוצא ולא על המעות שאין ברשותו כיצד היו לו מעות כזביות וממעות ירושלמיות אין מחללין אותו עליהן אם חלל לא קנו [עליהן] מעשר אבל מטבע [היוצא משם] מלכים הראשונים מחללין אותו עליהן אין מחללין [אותו] לא על מעות שכן בבבל ולא על מעות שבבבל אבל אם היה כן והיו לו מעות [בבבל] מחללין אותו עליהן כיצד אין מחללין על המעות שאין ברשותו היו לו מעות [בקיסטרא] ובית המלך או שנפל [טומוניתן] כיסו לבור אע"פ שידוע שהוא שם אין מחללין אותו עליהם ואם חלל לא קנה מעשר.
א,ו [כיוצא בו] מי שבא בדרך ובידו מעות וראה אנס בא כנגדו לא יאמר [הרי הן מחוללים על מעות שיש לי בתוך ביתי אם עשה] כן דבריו קיימים היה טעון כדי יין וכדי שמן וראה אותם שנשתברו לא יאמר הרי הן עשויין תרומה ומעשרות על פירות שיש לי בתוך ביתי [אם עשה כן הרי זה אסור].
א,ז לוקחין חיה ועוף לבשר התאוה [אבל לא לזבחי שלמים] משגזרו שיהא בשר התאוה מטמא את הידים אמרו אין לוקחין חיה לבשר התאוה אבל לוקחין עוף לבשר התאוה ר' אלעזר בן יהודה אומר איש אכלים אף העוף לבשר התאוה שכל הגת שנעשה ע"ג בשר התאוה טמאה לקודש וטהור לתרומה.
א,ח הלוקח חבית בירושלים פתוחה צריך לאכול כנגד הקנקן סתומה אין צריך לאכול כנגד הקנקן בד"א בשל יין אבל בשל ציר חומץ ושל מורייס ושל שמן ושל דבש בין פתוחה בין סתומה אין צריך לאכול כנגד הקנקן.
א,ט ריתכאות של תמרה ותורסות של תמרה אין אוכל כנגדן אם היו קופות הרי זה אוכל ושאר כל הדברים אין אוכל כנגדן] לא כנגד החרצנין ולא כנגד הזגין ולא כנגד הגפת.
א,י הלוקח צבי בירושלים א"צ לאכול כנגד העור שחוט צריך לאכול כנגד העור.
א,יא אין משכירין בתים בירושלים מפני שהן של שבטים ר"א בר"ש אומר אף לא המטות עורות של קדשים בעלי אושפיזין באין ונוטלין אותן בזרוע.
א,יב לולבי הזרדין והחרובין עד שלא ימתיקו אין נקחין בכסף מעשר משימתיקו נקחין בכסף מעשר אבל הלוף והחרדל ותורמסין ושאר כל הנכבשין בין משימתיקו בין עד שלא ימתיקו נקחין בכסף מעשר.
א,יג [בנות] חריע נקחות בכסף מע"ש ואין מטמאות טומאת אוכלין [חלות חריע] א"ר יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל חלפתא אמר לו חלות חריע מה הן שילקחו בכסף מעשר אמר לו לא ילקחו אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבה אומר [ילקחו].
א,יד קור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלין [כפניות נקחות בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין] רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבר אלא שניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפירות לכל דבר אלא שפטורות מן המעשרות ר"ש אומר משום ר"א כרכום אין ניקח בכסף מעשר לפי שאין בו טעם אלא למראה א"ר יהודה בן גרוש [מפני] ר"א של בית אבא היו [מוכרין צירי בירושלים אי נמי אמר שמא דגין מוכרין עמו].
א,טו הלוקח בהמה לזבחי שלמים בשוגג יחזרו דמיה למקומן במזיד תעלה ותאכל במקום בזמן הזה תמות א"ר יהודה בד"א בזמן שמתכוין ולקחה מתחלה לשום שלמים אבל במתכוין להוציא מעות של מעשר שני לחולין בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן אם היתה בהמה בעלת מום בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן אם היו פירות טמאין בין בשוגג בין במזיד יחזרו דמים למקומן.
א,טז לוג יין שנפל לתוכו לוג דבש והרי בו ב' לוגין השבח לפי חשבון תבשיל של מעשר שני שתבלו בתבלין של חולין השבח לפי חשבון ושל חולין שתבלו בתבלין של מעשר שני אל יוציא מעשר שני שלו לפדיון קפלוט של מעשר שני ושל חולין [שניתבלו] זה עם זה השבח לפי חשבון.
א,יז היתה לו עיסה של מעשר שני ואפאה השבח [לפי חשבון] ניפלה הפת ונקדח התבשיל הפגם לשני בורר את החטים וטוחנן ומרקידן דיים שיפדה כשער החטים ר' יוסי אומר מקום שמחשבין את ההוצאה פודין את החטים ואין פודין את הככרות מקום שאין מחשבין את ההוצאה אף פודין את הככרות.
א,יח שמן של מע"ש וראשי בשמים של חולין שנתערבו השבח לפי חשבון זה הכלל אמר ר' יוסי כל המותיר במדת שבחו ניכר השבח לפי חשבון לא הותיר במדת שבחו ניכר השבח לשני.
ב,א תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה אין בת ישראל רשאי לחוף אחריה אבל מענגת [בה] בשערה.
ב,ב תלתן של מעשר יאכל צומחניות של תרומה ב"ש אומרים כל מעשיה בטהרה וב"ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפתה דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר ב"ש אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה וב"ה אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה.
ב,ג כרשינין של מעשר שני יאכלו צמחונין של תרומה ב"ש אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה [וב"ה אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה] דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר ב"ש אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים כל מעשיהן בטומאה א"ר יוסי זו משנת ר"ע לפיכך הוא אומר יתננו לכל כהן וחכמים לא הודו לו.
ב,ד אין שורין תמרים להוציא מהן שכר תמרים ולא צמוקים להוציא מהן מי צמוקים אבל שוחקן ועושה אותן טרימה בתבלין מותר מפני [שמלאכתן] צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל אם בטל טעמן מותרין ואם לאו אסורין.
ב,ה אין עושין את היין אלונתית ואת השמן ערב סך את השמן ואין סך יין וחומץ שהשמן דרכו לסיכה יין וחומץ אין דרכן לסיכה.
ב,ו מעות חולין ומעות הקדש שנתפזרו מה שלקט לקט להקדש אחד מעות במעות פירות בפירות רמונין ברמונין וכל דבר [שדרכו] ליבלל אבל דבר [שאין דרכו] ליבלל מה שלקט לקט לשניהם ומה שהותיר הותיר לשניהם.
ב,ז סלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות בן עזאי אומר בשתים סלע של חולין ושל הקדש שנתערבו בורר את היפה שבהן ואומר אם הקדש הוא הרי הוא הקדש ואם לאו הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה ושניה הרי היא מותרת וסלע של מע"ש ושל הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה נוטל את השניה ומחלל את המעות עליה סלע של מע"ש ושל חולין ושל הקדש שנתערבו [מביא בסלע מעות ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על המעות האלו] בורר את היפה שבהן ואומר אם הקדש הוא הרי הוא הקדש ואם לאו הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה נוטל את השניה ומחלל את המעות עליה ושלישית הרי זו מותרת מפני שאמרו מחללין נחושת על הכסף וכסף על הזהב כסף על הנחושת מדוחק אבל לא זהב על הכסף ר"א ב"ר שמעון אומר כשם שמחללין כסף על נחושת כך יחללו זהב על כסף אמר לו רבי מפני מה מחללין כסף על נחושת שכן מחללין כסף על הזהב [לא] יחללו זהב על הכסף שאין מחללין זהב על הנחושת ר"א ברבי שמעון [אומר] מעשר שני של זהב מחללין אותו על המעות שבירושלים בד"א בשל [דמאי אבל בשל] ודאי [הרי זה אסור אף בדמאי מחללין אותו אוכלין על אוכלין].
ב,ח מעשר שני של זהב שעשאו כלים אין לו פדיון אם היה של כסף הרי זה מותר מעשר שני של דמאי שנתערב בשל ודאי יאכלו כחמור שבהן.
ב,ט חומר בהקדש שאין במעשר שני ובמע"ש שאין בהקדש הקדש מתחללת על הכל מעשר שני אין מתחלל אלא על המעות בלבד הקדש [אין עולה מכאן ואין מע"ש עולה מכאן ואילך ושלא מכאן ואילך] הקדש נכנס לירושלים ויוצא מע"ש נכנס לירושלים ואין יוצא חומר במע"ש [מבהקדש] שמע"ש קונה את הקנקן אוסר דמיו ועירוביו ספק עירובו כל שהוא אסור לאונן וטעון [חומש] וטעון וידוי ולא הותר לאכילה אלא בפדיון ואין מדליקין בו את הנר משא"כ [בהקדש חומר בהקדש שההקדש חל על הכל ומועלין בו ולא הותר לאכילה אלא בפדיון משא"כ במע"ש].
ב,י רמ"א אין מחללין כסף ופירות על הכסף אא"כ יש עמו פרוטרוט וחכמים מתירין רבי יעקב אומר משמו שלשה דינרין כסף ודינר [ה' מעות וה' פירות] ר"ש בן אלעזר אומר שמאי הזקן אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה.
ב,יא היו לו שתי מגורות אחת של תרומה ואחת של מעשר שני ומצא ביניהן פירות קרוב לתרומה יפלו לתרומה למע"ש יפלו למעשר שני מחצה על מחצה מטילין אותו לשני חומרין ר' יוסי ב"ר יהודה אומר תיבה שנשתמשו בה חולין ומעשר שני ומצא בתוכה מעות אם רוב הניחו חולין חולין אם רוב הניחו מע"ש מע"ש אמר להם רבי שמעון הרי שלמים שיש בהן חזה ושוק שהן אסורין לזרים ר"ש בן יהודה אומר משום ר' יוסי כך אמרו ב"ה לבית שמאי אי אתם מודים בפירות שלא נגמרה מלאכתן [שאם יפדה מעשר שני שלו יאכל] בכל מקום אף פירות שנגמרה מלאכתן [שיכול להפקירן להוציאן מידי תרומה ומעשר תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן] כיוצא בהן אמרו להן [ב"ה לב"ש לא אם אמרת בפירות שלא נגמרה מלאכתן שאין יכול לעשות להפקירן להוציאן מידי תרומה ומעשרות] אמרו להן בית הלל אף פירות שנגמרה מלאכתן יכול [לעשותן תרומה ומעשרות על מקום אחר ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו].
ב,יב אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לפנים אין למע"ש שלו פדיון היה עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים אין למעשר שני שלו פדיון החזיר נופו לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון.
ב,יג בתים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ פתחיהן לחוץ וחללן לפנים ב"ש אומרים אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן מבפנים ואין אוכלין בהם קדשים קלים כאילו הן בחוץ וב"ה אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ א"ר יוסי זו משנת ר' עקיבה משנה ראשונה בית שמאי אומרים אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן מבפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלין כאילו הן מבחוץ וב"ה אומרים הרי הן כלשכות את שפתחה לפנים כלפנים ואת שפתחה לחוץ כלחוץ.
ב,יד לשכה בנויה בקדש ופתחה לחול תוכה חול וגגה קודש אוכלין בה קדשי קדשים ואין שוחטין בה קדשים קלים ואין חייבין עליה משום טומאה בנויה בחול ופתחה לקודש אע"פ שאין מקיימין כן תוכה קודש וגגה חול אוכלין בה קדשי קדשים ושוחטין בה קדשים קלים וחייבין עליה משום טומאה בנויה בקודש ופתוחה לחול ולקודש כולה קודש בנויה בחול ופתוחה לקודש ולחול כולה חול בנויה בקודש ובחול ופתוחה לקודש ולחול כגון בית המוקד תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש ומכנגד החול ולחול חול [אם לאכילת קדשים הכל הולך אחר פתחה אם לענין טומאה מכנגד חומה ולפנים הכל הולך אחר פתחה].
ב,טו היתה בנויה בחומת [ירושלים] אוכלין בה קדשי קדשים [ואין שוחטין] בה קדשים קלים היתה בנויה בחומת [עזרה שוחטין] בה קדשים קלים ואין פודין בה מעשר שני.
ב,טז בית הבנוי בחומה רבי יהודה אומר כאילו הוא מבחוץ רש"א כאילו הוא מבפנים.
ב,יז כל הלשכות כולן בנויות בקודש ר' יוסי אומר תחומי ארץ ישראל שבכתובים נידונין כחוצה לארץ ר' אלעזר ב"ר יוסי אומר נידונין כארץ ישראל.
ב,יח מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא בין שנטמא באב הטומאה ובין שנטמא בולד הטומאה בין מבפנים בין מבחוץ בש"א הכל יפדה ויאכל בפנים ובה"א הכל יפדה ויאכל מבחוץ חוץ משנטמא באב הטומאה דברי ר"מ ר' יהודה אומר בש"א הכל יפדה ויאכל בפנים חוץ מה שנטמא באב הטומאה בחוץ ובה"א הכל יפדה ויאכל בחוץ חוץ מה שנטמא בולד הטומאה מבפנים ר"א אומר נטמא באב הטומאה בין מבפנים בין מבחוץ יפדה ויאכל בחוץ נטמא בולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ יפדה ויאכל בפנים ר"ע אומר נטמא בחוץ בין באב הטומאה בין בולד הטומאה יפדה ויאכל בחוץ נטמא בפנים בין באב הטומאה בין בולד הטומאה יפדה ויאכל בפנים אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנטמא באב הטומאה בחוץ שיפדה ויאכל בחוץ ועל שנטמא בולד הטומאה בפנים שיפדה ויאכל בפנים על מה נחלקו על שנטמא באב הטומאה בפנים ובולד הטומאה בחוץ שב"ש אומרים נפדה במקום ויאכל במקום וב"ה אומרים נפדה במקום ויאכל בכל המקומות.
ב,יט הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא יפדה רבי יהודה אומר יקבר אמרו לו לרבי יהודה מחמיר בטפילה יתר מן העיקר אמר להם מצינו שהחמירו בטפילה יתר מן העיקר שהתמורה חלה על בעל מום קבוע הקדש אין חל על בעל מום קבוע אמרו לו ממקום שבאתה מה להלן תמימין אין נפדין ובעלי מומין נפדין אף כאן טהורין לא יפדו טמאין יפדו.
ב,כ המשאיל קנקנין למע"ש [אע"פ שגפם לא קנה מעשר] בד"א בשל יין אבל של ציר ושל חומץ ושל מורייס של שמן ושל דבש בין גפם בין שלא גפם קנה מעשר בין גפם בין שלא גפם עולים באחד ומאה בין גפם בין שלא גפם [מקדשין בכל שהן] אימתי אמרו קנה מעשר בזמן שכולה מעשר אבל אם הפקיד לתוכה רביעית של חולין אע"פ שגפם לא קנה מעשר.
ב,כא אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הדורך [באמצע חבית] שמפתח ואין צריך לערות על מה נחלקו על הדורך בגת שב"ש אומרים מפתח ומערה לגת וב"ה אומרים מפתח ואין צריך לערות.
ג,א המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר פודהו כשער מקומו אמר ר' יהושע בן קרחה בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי פודין אותו כשער הזול.
ג,ב פודין מעשר שני כשער הזול כמו שחנוני לוקח [ולא כמו שהוא מוכר ר"ש בן אלעזר אומר כמו שחנוני לוקח באותו המין] הפורט [דינר כסף] למעשר שני כמו שחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר המצרף דינר [זהב] למעשר שני כמו ששולחני פורט ולא כמו שהוא מצרף היה מוליכו ממקום למקום ומשתכר עליו על שויו רבע דברי ר' יהודה [רא"א] עד דינר מע"ש [אין לו דמים דין הוא] שיאמר הוא וחומשו מחולל על איסר זה.
ג,ג מעשר שני שאין דמיו ידועים נפדה ע"פ שלשה לקוחות ולא ע"פ שלשה שאין לקוחות אפילו אחד מהן נכרי ואפילו אחד מהן בעלים כופין את הבעלים לפתוח ראשון [אם] אמר הרי הוא שלי [באיסר] יכול לחזור בו זה חומר בהקדש מבמעשר שני.
ג,ד אין פודין מע"ש אכסרה [אלא מעות] כיצד היו לו פירות מרקיבין ומעות מחלידין לא יאמר כמה אדם רוצה ליתן בצבור זה וכמה אדם רוצה ליתן בכרי זה אלא אומר כמה אדם רוצה ליקח לו מעות בסלע וכמה אדם רוצה ליקח לו מעות בדינר.
ג,ה [סלע] כמה תהא חסרה ולא יהיו מחללין עליה מע"ש לסלע ארבע איסרות ולדינר איסר דברי ר"מ ר' יהודה אומר לסלע ארבע פונדיאות ולדינר פונדיון רש"א סלע שמונה פונדיאות ודינר שני פונדיאות יתר על כן מחללה בשוויה [סלע] עד שקל ובדינר עד רובע פחות מכן אפי' איסר אין רשאין להחל עליה היתה יוצא לסימון בסלע ולמטבע בשקל לסימון בשקל ולמטבע בסלע אין למע"ש אלא כשער המטבע.
ג,ו המוכר פירות לחבירו ונמצאו טבלים רץ אחריו לתקנן לא מצאו בידוע שהן קיימין צריך לעשר על ידו אם בידוע שאין קיימין אין צריך לעשר על ידו ספק שהן קיימין ספק שאינן קיימין מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהם.
ג,ז המוכר פירות לחבירו המוכר אומר טבלים מכרתי לך והלוקח אומר מתוקנין מכרת לי כופין את המוכר לתקן [את שלו] הרי שלקחו של בית המלך את גרנו אם מחמת החוב צריך לעשר על ידו אם מחמת אונס אין צריך לעשר על ידו.
ג,ח האוכל פירות מעשר בין בשוגג בין במזיד יזעק לשמים דברי [רבי ר"ש בן גמליאל] אומר בשוגג יזעק לשמים במזיד יחזרו דמים למקומן.
ג,ט [האוכל טבל] של חבירו משלם לו דמי [מעשר] טבלו דברי רבי ר' יוסי ב"ר יהודה אומר דמי חולין שבו.
ג,י ישראל שאכל פירותיו בטבלו אף ע"פ שמתחייב בהן לשמים אין לכהן בהן כלום שנאמר [בהן תרומה] אין לכהן בהן אלא עד שירימו וכן בן לוי שאכל מעשרותיו בטבלו אע"פ שמתחייב בהן לשמים אין לכהן בהן כלום שנאמר בהן (במדבר יח) וזה אשר ירימו לה' אין לך בהן אלא עד שירימו.
ג,יא המביא פירות מן הגורן לעיר הפריש תרומה ונתנה לכהן מעשר ראשון ונתנו ללוי מעשר עני [ונתנו לעני] אין מחשב עמהן דמי הבאה אבל אם קרא להן שם בגורן הרי זה מחשב עמהן דמי הבאה.
ג,יב המוכר פירות לחבירו ואמר לו פירות שמכרתי לך טבלין הם בשר בכור הוא יין נסך הוא מה שאכלו אכלו ויחזיר להן את הדמים ר"ש בן אלעזר אומר דבר שהנפש קצה בו מה שאכלו אכלו ויחזיר להן את [השאר] דבר שאין הנפש קצה בו מה שאכלו אכלו וינכה להן מן הדמים.
ג,יג אין פודין מע"ש בירושלים בזמן הזה ואין [מפרישין] מע"ש בירושלים בזמן הזה [ואין מחללין מע"ש בירושלים בזמן הזה ואין מוכרין מע"ש בירושלים בזמן הזה] ואין מוציאין מע"ש בירושלים בזמן הזה ואם הוציא הרי אלו ירקבו [מחללין] מעות על פירות בירושלים בזמן הזה ב"ש אומרים זה וזה מעשר שני וב"ה אומרים המעות כמות שהיו והפירות כמות שהיו.
ג,יד ב"ה אומרים מפריש אדם מעשר ראשון של דמאי ותורמו ואוכלו ואין צריך להפריש שני בש"א צריך להפריש שני [הורם השני הורם הראשון] הורם הראשון לא הורם השני והלכה כדברי [ב"ש].
ג,טו ראה אחד שהפריש מעשר שני נאמן על הראשון דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים נאמן על הראשון נאמן על השני אינו נאמן על השני אינו נאמן על הראשון.
ג,טז הפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ואכלן על אותו המין נאמן על מין אחר אינו נאמן דברי ר"א וחכ"א אף על אותו המין אינו נאמן לא כל הימנו שיתקין את עצמו ויבא ויקלקלנו.
ג,יז האומר מע"ש שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר"ש אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוסי שנכנסו אצל בעה"ב לכזיב אמרו [לא] נדע היאך בעה"ב הזה מתקן את פירותיו כיון שהרגיש בהן הלך והביא לפניהן דלוסקיא מלא דינרי זהב אמרו לו היאך אתה מתקן את פירותיך אמר להם כך וכך אני אומר מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה אמרו לו צא ואכול את פירותיך השתכרת במעות אבדת נפשות.
ג,יח חבר שמת והניח פירות אפילו באותו היום כנסן הרי הן בחזקת מתוקנין.
ד,א הפודה מעשר שני שלו הרי זה חייב בחומש אחד הכונס מתוך שלו ואחד הלוקח מן הכותי ומן הנכרי פירות טבלים אחד שירש ואחד שניתן לו במתנה ה"ז חייב בחומש כיצד חייב בחומש הפודה [בסלע] נותן חמשה דנרין ר"א ב"ר שמעון אומר הפודה בשקל נותן חומשה של סלע הפודה במעשר אם רצה לדקדק ידקדק כיצד חלל על הסלע ונמצאת רעה על הטריסית ונמצאת רעה יחליף.
ד,ב מערימין על מעשר שני לפוטרו מן החומש כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים לעבדו לשפחתו העברים הילך מעות אלו ופדה בהן את מעשר זה אבל לא יאמר לו פדה לי בהן את מעשר זה אמר רבי יהושע בן קרחה בראשונה היו נוהגין כך משרבו הרמאין אומר אדם לחבירו הרי הפירות האלו נתונין לך במתנה וחוזר ואומר לו הרי הן מחוללין על פירות שיש לי בבית ובלבד שלא יאמר לו הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בתוך הכיס עד שיזכה בעל הבית לתוך ידו או עד שישכור לו [את] מקומו.
ד,ג מפקיד אדם מעשר שני שלו אצל חבר ושל דמאי אצל עם הארץ אבא חלקיה מן קרויה אומר בראשונה היו עושין כן חזרו לומר אפילו חבר אין מפקידין אצלו שאין אתה יודע מי עומד אחריו.
ד,ד נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש ר"א אומר חילל וחכ"א לא חילל אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר בשבת ודברי חכמים בחול.
ד,ה מי שלא קרא שם [לתרומת מעשר] של דמאי ר"א אומר יאכל וחכ"א לא יאכל אמר רבי יוסי נראין דברי רבי אליעזר בשבת ודברי חכמים בחול.
ד,ו שני אחין ושני שותפין אב ובנו פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני אמר רבי יהודה תבא מארה לאדם שנותן מעשר עני לאביו [אמרו לו מה אלו היו] שניהם עניים.
ד,ז אשתו פודה לו את המעשר [כדברי] רבי שמעון בן אליעזר אשתו [אין] פודה לו את המעשר.
ד,ח כל אלו שאמרו פודין זה לזה מעשר שני נותנין זה לזה מעשר עני מודה ר' שמעון בן אלעזר באשתו שאע"פ שפודה לו את המעשר שאין נותנין לה מעשר עני.
ד,ט מפרישין תרומת מעשר על פירות עם הארץ אע"פ שעושה תקלה לבאין אחריו כיצד הוציא פירות מתוך ביתו ואמר לו הפרש על אלו לא הפריש אלא עד מקום שהוא לוקח מחללין מעשר שני על מעות ע"ה אע"פ שעושה תקלה לבאים אחריו כיצד הוציא מעות מתוך ביתו ואמר לו חלל על אלו לא חלל אלא עד מקום לוקח ופורט לו דינר לאלתר אם מחמת החוב מותר ואם מחמת מלוה ה"ז אסור עד שילך לתוך ביתו ויחזור.
ד,י קטן שמוכר בשוק מפרישין עליו מע"ש כיצד נתן לו טריסית בין שהיא ביד הלוקח בין שהיא ביד המוכר בין שהיא באונקלין מפריש עליו והולך וחוזר ומביאו נטל הימנו דינר מפריש עליו והולך ולא עוד אלא שאדם מוציא דינר מתוך ביתו מפריש עליו והולך וחוזר ומביאו לו באחרונה ואומר לו על זה חללתו.
ד,יא לקח הימנו עשרה דנרין של זהב לא יחלל על כולן אלא על אחד מהם לקח הימנו עשרה כורין של חטין לא יפריש על כל המגורה אלא על אחד מהם לקח הימנו י' חביות של יין לא יפריש על כל האוצר אלא על אחת מהן לקח הימנו עשר אגודת של ירק לא יפריש על כל האונקלי אלא על אחת מהן שלא להפחית את השוק בעיניו.
ד,יב מוכר מעשר שני לשם חולין לא ימכרנו לשם מעשר מפני שפגם את המעשר יש לו חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה ומבקש למוכרן מוכר ראשון ראשון ונותן לתוך האונקלי נתנן כולן בכרך נוטל דמיהן בכרך אלו שרוצה מוכר לשם חולין ואלו שרוצה מוכר לשם מע"ש.
ד,יג האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה ועל דינר שיעלה בידי מכיס זה רבי יוסי אומר לא חילל וחכ"א חילל מודה ר' יוסי לחכמים באומר מעשר שני מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מכיס זה ועל דינר חדש שיעלה בידי מכיס זה שזה חילל מודים חכמים לרבי יוסי באומר מעשר שני מחולל על סלע שהיתה ביד בני ועל דינר שהיה ביד בני שלא חלל שאני אומר שמא לא היתה בידו באותה שעה.
ד,יד האומר מעשר שני מחולל על סלע [שאפריש] מן הדינר ועל טריסין שאפרוט מן הסלע פורט [לו] דינר ונוטל הימנו [סלע סלע] ונוטל הימנו טריסית נותן אדם לחבירו טריסית טברית ונוטל הימנו צפורית צפורית ונוטל הימנו שני פונדיון פונדיון ונוטל הימנו שני אסרין [בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי הרי זה אסור אף בדמאי מחללין אותו נחושת על נחושת נותן אדם לחבירו גולני' ונוטל הימנו דינר ונוטל הימנו פונדיון] אמר ר' יוסי בד"א בדמאי ובדוחק אבל בודאי ובריוח הרי זה אסור.
ד,טו היה עובר ממקום למקום ובידו מעות אם עתיד לחזור למקומו מחללן כשער מקומו ואם לאו מחללן [בשויהן כשער] אותו מקום.
ד,טז הפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ולא קרא להן שם ר' יוסי אומר נתקדשו ר' יהודה אומר לא נתקדשו ר' מאיר אומר אם עתיד לקרות להן שם אין בהן קדושה עד שיקרא להן שם אם אין עתיד לקרות להן שם כיון שהפרישן נתקדשו.
ד,יז פדה הימנו מעשר בסלע ולא הספיק [למושכו] עד שעמד בשתים מה שפדה פדה ומדת הדין ביניהם פדה ממנו מעשר בשתים ולא הספיק למושכו עד שעמד בסלע מה שפדה פדה ומדת הדין ביניהם [שמע"ש פדייתו היא משיכתו ר' שמעון ב"ג ור' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקא אומרים אף הקדש פדייתו היא משיכתו].
ד,יח המניח איסר ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון יאכל עליו עוד איסר המניח פונדיון ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא באיסר יאכל עליו [פלג] זה הכלל עד שלא פדאו מה שהשביח השביח לפי חשבון ומה שפגם פגם לפי חשבון אחר שפדאו מה שהשביח השביח לשני ומה שפגם פגם לשני.
ה,א מצא כלי וכתוב עליו אל"ף דל"ת ריש תי"ו הרי זו תרומה יו"ד מ"ם הרי זה מעשר פ"א שי"ן הרי זה שני וחכ"א כולן שמות אדם הן אבל מצא חבית מלאה פירות וכתוב עליה תרומה ה"ז תרומה מעשר הרי זה מעשר א"ר יוסי אפי' מצא חבית מלאה פירות וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה וחזר ומלאה חולין מודה ר' יוסי שאם כתוב בחרס ונתון על גבי חבית בנייר ונתון ע"פ עגול אם תרומה ה"ז תרומה אם מעשר ה"ז מעשר.
ה,ב מצא כלי חרס וכתוב עליה [קו"ף] קרבן [הוא] קרבן ומה שבתוכו קרבן דברי רבי מאיר וחכ"א אין דרך אדם להיות מקדיש כלי חרס מצא כלי מתכות כתוב עליו קרבן אם היה ריקן אסור להשתמש בו עד שיודע שהוא של הקדש ונפדה.
ה,ג מצא כלי חרס וכתוב עליה קרבן ה"ז קרבן מצא כלי חרס וכתוב עליה מעשר ה"ז מעשר [עוד] לשם יוסף לשם שמעון לא אמר כלום לעלות ולאוכלו בירושלים הרי אלו חולין מעשר סתם מטילין עליו שני חומרין.
ה,ד האומר מעשר שני [יש] לי בבית ונמצא בעליה בעליה ונמצא בבית בכיס ונמצא בדלסקים בדלסקים ונמצא בכיס הרי אלו [מעשר שני] מעשר שני [יש לי] והלך ומצאו בין בבית בין בעליה בין בכיס בין בדלסקים הרי אלו [חולין] כיס מע"ש יש לי בתוך הבית [הלך] ומצא שם ב' ג' כיסין הגדול מע"ש ושנים הקטנים חולין לא יאכל מן קטנים עד שיחללם על הגדול.
ה,ה שמונה של זהב יש לי בכיס והלך ומצא שמנה דינרי זהב הרי אלו מע"ש שמונה דינרי זהב יש לי בכיס והלך ומצא שמנה של זהב הרי אלו חולין שמנה של חולין יש לי בכיס והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז מאתים זוז או חמשים סלע ואח"כ מצא שמנה דינרי זהב הרי אלו מעשר שני שמונה דינרי זהב יש לי בכיס והלך ומצא חמשים זוז או מאתים זוז מאתים זוז או חמשים סלע אח"כ מצא שמנה הרי אלו חולין הרי שם מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי רבי וחכ"א הכל חולין מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ"א הכל חולין.
ה,ו היה חולה ומשותק אמרו לו היכן מעשר שני שלך הראן באצבעו כך וכך הן שמא במקום פלוני הן הרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן דבריו קיימין היה מצטער היכן מעשר שני של אבא בא בעל חלום אמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן זה היה מעשה ומצאו שם מעות ובאו ושאלו את החכמים ואמרו הרי אלו חולין שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
ה,ז האומר לבניו אפילו אתם מתים אל תגעו בזוית זו הלכו ומצאו שם מעות הרי אלו חולין ראו את אביהן שהטמין מעות בשידה בתיבה במגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן אם כמערים לא אמר כלום אם כמתכוין לעדות דבריו קיימין אמר להם אחד אני ראיתי את אביכם שהטמין בשידה בתיבה ובמגדל [לא אמר כלום] במקום פלוני בשידה פלונית [דבריו קיימין] זה הכלל כל המצוי להם [לא אמר כלום] כל שאין מצוי להם דבריו קיימין.
ה,ח אמר לו כובס טלית זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו נאמן הוא הפה שאסר הוא הפה שהתיר אם יש עדים שהיה של אביו ואומר לקחתיה הימנו אינו נאמן.
ה,ט אחרים אומרים סוקרין אותו בסיקרא בית ע"ז מפחמין אותו בפחמין בית מנוגע מטילין עליו אפר מקלה מקום הרוג מציינין אותו בדם עגלה ערופה מציינין אותו במגורה של אבנים.
ה,י כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום לכל צד בד"א בכרם שיש בו חמשה גפנים אבל כרם שאין בו ה' גפנים ושאר כל האילן הרי זה נפדה סמוך לחומה רשב"ג אומר אחד כרם שיש בו חמשה גפנים ואחד כרם שאין בו חמשה גפנים הרי זה עולה לירושלים ומחלק הימנו לשכיניו ולקרוביו ולמיודעיו ומעטר בו את השוק אמר ר"ש אין בזה עיטור השוק אלא פודהו בשער הזול ודמיו נאכל כמעשר שני משחרב הבית בית דין הראשון לא אמרו בו כלום בית דין האחרון גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה מעשה בר"א שהיה לו כרם בצד כפר טבי במזרח [ולא רצה לפדותו אמרו תלמידיו רבי משגזרו] שיהא זה נפדה סמוך לחומה [אתה צריך לפדותו] עמד ר"א ובצרו ופדאו ושאר כל האילן [נטע רבעי] כמעשר שני.
ה,יא כרם רבעי בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו [חומש] בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע [יש לו חומש ויש לו ביעור דברי רבי רבן גמליאל אומר אחד שביעית ואחד שני שבוע] בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו בש"א אין גוממין אותו ובה"א גוממין [אותו] בש"א אין פודין אותו ענבים אלא יין ובה"א יין וענבים [אבל] הכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע בש"א אין נוטעין אותו ברביעית שהרביעית שלו חל להיות בשביעית וב"ה מתירין.
ה,יב אילן שנטעו בערב ראש השנה של שביעית אין מעשר שני שלו מתבער אלא בשביעית המקדיש מעשר שני שלו הרי זה פודה על מנת ליתן להקדש את שלו ולמעשר שני את שלו.
ה,יג רבי יוסי אומר (דברים כו) בערתי הקדש מן הבית זו חלה [וגם] נתתיו ללוי זו מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זו מעשר עני [ואכלו בשעריך ושבעו] זו מעשר שני ד"א כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה זקוק לו.
ה,יד כל העוסקין במצות פיהם פתוח בתפלה לפני המקום שנא' (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך וגו' ואומר (ישעיהו לח) ויסב חזקיהו פניו וגו' ויאמר אנא ה' זכר נא וגו' ואומר (דברים כו) השקיפה ממעון קדשך וגו' זו מקום השקפה שנאמר (תהילים פה) אמת מארץ תצמח וגו' מן השמים מאוצר טוב שבשמים שנאמר (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וברך את עמך הכל בכלל הברכה (שם) ברוך אתה בעיר את ישראל הכל בזכות ישראל שנאמר (דברים לג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב ואת האדמה בזכות המזבח שנאמר (שמות כ) מזבח אדמה תעשה וגו' אשר נתת לנו הכל [לפי] מתנות שנא' (דברים ו) ובתים מלאים כל טוב וגו' כאשר נשבעת זו שבועה של אברהם שנאמר (בראשית כב) ויאמר בי נשבעתי נאום ה' יען כי וגו' לאבותינו [הכל] בזכות שבטים שנאמר (חבקוק ג) שבועות מטות אומר סלה ארץ זו ארץ עצמה מפאת קדים עד פאת ים דן אחד מפאת קדים ועד פאת ים ראובן אחד מפאת קדים עד פאת ים נפתלי אחד זבת חלב ודבש מלמד שהמעשרות נותנין טעם וריח [ושמן ודגן] בפירות רבי שמעון בן אלעזר אומר טהרה נטלה את הטעם ואת הריח מעשרות נטלו את השמן ואת הדגן.
א,א רבי יוחנן בן נורי אומר אף הקרמית חייבת בחלה רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משם אביו איזהו חלוט הנותן קמח לתוך חמין המעיסה חמין לתוך קמח וחכ"א אחד זו ואחד זו הנעשית באילפס ובקדירה פטורה הנעשית בתנור חייבת.
א,ב המלוי של ישראל ופועלי נכרים עושין בתוכו חייב בחלה המלוי של נכרים ופועלי ישראל עושין בתוכו פטור מן החלה העושה עיסה לרבים חייב בחלה העושה עיסה לאכלה בצק חייב בחלה.
א,ג קמח קלוי שגבלו ועשאו עיסה חייב בחלה עיסת ארנונא חייבת בחלה מפני שחייב באחריותה עד שעה שימסור עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה ספק מדומע חייב בחלה דברי ר"מ ור' יוסי פוטר וחכ"א מדומע פטור מן החלה ספק מדומע נאכל משום דמע וחייב בחלה.
א,ד א"ר אלעאי שאלתי את ר' יהושע חלות תודה ורקיקי נזיר מה הן בחלה אמר לי פטורות וכשבאתי ושאלתי את רבי אליעזר אמר לי עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב וכשבאתי והרצתי דברים לפני רבי אלעזר בן עזריה אמר לי הברית אלו דברים נאמרו מהר חורב.
א,ה רבי יהודה אומר עיסת כלבים מעצמה ניכרת עשאן [ככרין] חייבת עשאה למודין פטורה.
א,ו כהן ששייר קמח בעסק עיסתו וכן האשה ששיירה קמח בעיסתה הקמח והשאור מצטרפין לחמשת רבעים לאסור את העיסה א"ר יהודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבע מפני שעינו יפה בעיסתו נחתום א' מארבעים ושמונה מפני שעינו צרה בעיסתו וחכ"א לא מן השם הוא זה אלא בעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן.
א,ז הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מן בעל הבית ומן המתארחין אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ניטלת אחד מארבעים ושמונה ר"ש אומר אפילו לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא.
א,ח מי שאין יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה ר"ע אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין שכשם שקורא על הטהורה כך קורא על הטמאה על זו קורא חלה לשם ועל זו קורא חלה לשם אבל קבין אין בהן חלק לשם אמרו לפני ר"ע אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה עמוד וקלקל בשביל שתתקן.
א,ט ר"א אומר חלה ניטלת מן הטהור על הטמא אמרו לפני רבי ישמעאל הלא פלוני יש בדרום והיה מורה כהוראה הזאת אמר להם לבוש שלבש בו אבא וציץ שנתן בין עיניו אם לא אלמד בו לכל מורה הוראות אמרו לו בשם רבי אליעזר אמר להם אף הוא יש לו במה יתלה.
א,י האשה [שהפקידה] עיסתה או שמכרתה או שנתנתה במתנה פטורה עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים אין חייבת בחלה עד שיהא [בדגן] כשיעור גלגלה בחטים וטמטמה בשעורים אע"פ שאין בכל אחד ואחד אלא כזית חייבת בחלה.
א,יא נולד לעיסה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה [בטהרה] משגלגלה תעשה [בטומאה] וחלתה תלויה באיזה ספק אמרו בדבר הספק לחלה וכן פירות שנולד להן ספק טומאה עד שלא נגמרה מלאכתן יעשו [בטהרה] משנגמרה מלאכתן יעשו [בטומאה] ותרומתן תלוי' באיזה ספק אמרו בדבר הספק לתרומה.
א,יב גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשה עד שלא קרמו פניה חייבת משקרמו פניה פטורה דברי ר"ע רבי יוחנן בן נורי אומר עד שלא תתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים חייבת גלגלה בחטים וטמטמה בשעורים פטורה אחרים אמרו משם רבי יהודה בן בתירה משתעשה מקרצות.
ב,א העושה עיסה מן החטים ומן האורז רבן שמעון בן גמליאל אומר אין חייבת בחלה עד שיהא בדגן כשיעור ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עד שיהא [בה] כשיעור.
ב,ב הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה הרי זה מביא קמח ממקום אחר ומצרפו לחמשת רבעים [לחייב עליו] לפי חשבון.
ב,ג קב מכאן וקב מכאן וקב חדש באמצע קב מכאן וקב מכאן וקב שעורים באמצע הרי אלו מצטרפין הוסיפו עליהן קב מכאן [וקב מכאן] וקב של אשה אחרת באמצע וקב מכאן וקב מכאן וקב דבר שנטלה חלתו באמצע הרי אלו מצטרפין קב מכאן וקב מכאן וקב הנכרי באמצע קב מכאן וקב מכאן וקב אורז באמצע קב מכאן וקב מכאן וקב [מרובה] באמצע אין מצטרפין קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו מצטרפין כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין אמר ראב"י הנוטל חלה מן הקב למה הוא דומה לתורם תבואה שלא הביאה שליש שאין תרומתו תרומה חזרו לומר לא כך ולא כך שהרי הקב הזה [מצטרף הוא] עם אחרים.
ב,ד קמח טמא שנתערב בקמח טהור ואין בטמא כשיעור כשהוא נוטל אומר ה"ז חלה חוץ מן הטמא שיש בו חטים טמאות שנתערבו בחטים טהורות ואין בטמאות כשיעור כשהוא תורם אומר הרי זו תרומה חוץ מן הטמאות שבהן.
ב,ה אמר רבי אליעזר ב"ר צדוק אע"פ שהיה רבן גמליאל פוטר את אריסות בסוריא אוסר היה מלארס אם ארס הרי זה פטור ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדים על ידו הוא בוצר והן דורכים על ידו הוא מוסק והן עוטנין על ידו אלא הן מלקטין והוא אוגד על ידיהן הן בוצרין והוא דורך על ידיהן הן מוסקין והוא עוטן על ידיהן וכן היה רבי אלעזר ב"ר צדוק אומר לא היה רבן גמליאל מחייב בסוריא אלא חלה אחת בלבד.
ב,ו הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי רבן גמליאל וחכ"א אין צריך להפריש חלת דמאי מנהר דרומה של כזיב ואילך שתי חלות דמאי ר"ש אומר אם לא תרם את האחד כשיעור לא יאכל מן השני.
ב,ז חלות הנכרים [בחוצה לארץ] ותרומת הנכרים בחו"ל מזריעין אותו שאינו חייב בחלה נאכלת לזרים.
ב,ח עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ובפרט ובברית מלח אלו הן עשר במקדש וארבע בירושלים ועשר בגבולין עשר במקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן של מצורע שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר ארבע בירושלים הבכורה והבכורים והמורם מתודה ואיל נזיר ועורות קדשים עשר בגבולין תרומה ותרומת מעשר וחלה ראשית הגז הזרוע והלחיים והקיבה ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל גר כל אלו נתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח לחייב על הכלל ולחייב על הפרט ליתן שכר על כלל וליתן שכר לפרט העובר עליהן כעובר משום כלל ומשום פרט.
ב,ט איזו היא הארץ ואיזו היא חו"ל כל השופע מטורי אמנון ואילך ארץ ישראל מטורי אמנון ולהלן חוצה לארץ הניסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנון ועד נחל מצרים מחוט ולפנים ארץ ישראל מלחוט ולחוץ חוצה לארץ ר' יהודה אומר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל שנא' (במדבר לד) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול הניסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס מנחל מצרים ועד אוקיינוס מחוט ולפנים ארץ ישראל מחוט ולחוץ חוצה לארץ.
ב,י ספינה שהיא באה מחוצה לארץ לארץ והיתה בה עיסה עד שלא קרמו פניה חייבת משקרמו פניה פטורה.
א,א הנוטע לסייג לקורות ולעצים פטור מן הערלה אמר רבן שמעון בן גמליאל בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם אבל נטע לסייג ולקורות לעצים דבר שאין ראוי להם חייב בערלה נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מאימתי מונה לו משעת נטיעתו.
א,ב הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר ר"ש בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה העולה לרבים פטור מן הערלה.
א,ג הנוטע בספינה בעציץ ובראש הגג חייב בערלה נזרעו בעציץ שאינו נקוב נשבר וחזר וזרען בעציץ נקוב אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור כיצד יודע אם יכול לחיות ואם לאו חופר לו גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור.
א,ד אילן העולה בין מן הגזע ובין מן השרשים חייב רבי יהודה אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור הקדישו ואח"כ נטע פטור נטע ואח"כ הקדיש ופדאו מאימתי מונה לו משעת נטיעתו.
א,ה נכרי שהרכיב עץ מאכל על גבי עץ סרק מונה לו משעת נטיעתו רבי יוסי אומר נוטעים יחור של ערלה ואין נוטעים אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין כפניות של ערלה רבי שמעון בן אלעזר אומר סמני ערלה עולה באחד ומאתים צובע בהן בבלול והולכין אחר הרוב.
א,ו ר' שמעון בן אלעזר אומר בשר בחלב מותר בהנאה בעלי מומין אסורין כל שהן רבי יוסי אומר בעלי מומין יבקר.
א,ז תנור שהסיקו בקליפי ערלה אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה ובשל בגחלים מותר אפה בכולן מותר חוץ מעצי אשירה אפר בגדים שנתנגעו ועפר בתים שנתנגעו אסורין בהנאה.
א,ח ספק ערלה בארץ ישראל אסור בסוריא בחוצה לארץ מותר כיצד כרם ושדה שנטע ירק וירק נמכר חוצה לו ספיקו בארץ ישראל אסור בסוריא ובחוצה לארץ מותר רבי יהודה אומר אף זה ספיקו בסוריא אסור איזהו ספיקו מותר כרם שנטע ירק ושדה ירק בצידו וירק נמכר חוצה לו ספיקו בארץ ישראל אסור בסוריא ובחוצה לארץ מותר הרי שנמצא נטיעה קטנה בתוך שדהו ספיקו בא"י אסור בסוריא ובחוצה לארץ מותרת ר' אליעזר בר' יוסי אומר משום ר' יוסי בן דורמסקית שאמר משם ר' יוחנן בן נורי שאמר משם רבי אליעזר הגדול אין ערלה בחוצה לארץ.
א,א אין מביאין בכורים קודם לעצרת ואם הביא ימתין עד שתבא עצרת ויקרא עליהן.
א,ב הקונה אילן אחד בתוך של חבירו הרי זה מביא ולא קורא מפני שלא קנה קרקע דברי ר"מ וחכ"א לא מביא ולא קורא.
א,ג רבי יהודה אומר כל הגרים כולן מביאין ולא קורין בני קיני חותן משה מביאין וקורין שנאמר (במדבר י) והיה כי תלך עמנו וגו'.
א,ד ר' יוסי אומר היה ר"מ אומר כהנים מביאין ולא קורין מפני שלא נטלו חלק בארץ ואני אומר כשם שנטלו לוים כך נטלו כהנים בין מדבר מרובה בין מדבר מועט.
א,ה הפריש את בכוריו ומכר את שדהו מביא ואינו קורא והשני מהו להביא מאותו המין אינו מביא ממין אחר מביא וקורא ר' יהודה אומר אף מאותו המין מביא וקורא.
א,ו הרי שהפריש את בכוריו וקרא עליהן וחזר וקנה שדה אחרת ונתבכרו לו מחמשת המינין אע"פ שנתן לתוכן מאותו המין מביא ולא קורא שאין אדם קורא פעמים בשנה.
א,ז ר' יהודה אומר עד באר הגולה חייב באחריותן מבאר הגולה אינו חייב באחריותן ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שנים אין חייבין עליהן חומש.
א,ח רבן שמעון בן גמליאל אומר אין מביאין בכורים מתמרים חוץ מן התמרים שביריחו ואין קורין אלא על הכותבות בלבד ר' שמעון בן אלעזר אומר רימוני עמקים מביאין וקורין.
א,ט חומר בתרומה שאין במעשר שני ובכורים ובמעשר שני שאין בתרומה שהתרומה אין ניטלת אלא מן המוקף ואין ניטלת אלא מן הגמור ואין ניטלת מן הטהור על הטמא ומדמעת וחייבין עליה חומש ונוהגת בכל הפירות מה שאין כן בבכורים ונוהגת בשאר שנים מה שאין כן במעשר שני.
א,י חומר במעשר שני שמע"ש קנה את הקנקן ואוסר דמיו ועירוביו וספק עירובו כל שהוא אסור לאונן [וטעון חומש] וטעון וידוי ולא הותר לאכילה אלא בפדיון ואין מדליקין בו את הנר מה שאין כן בתרומה.
א,יא חומר בתרומה ובמעשר שני שאין בבכורים שהתרומה ומעשר שני נוהגין בעמון ומואב מה שאין כן בבכורים חומר במעשר שני ובכורים שאין בתרומה שמע"ש ובכורים טעונין הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורין לאונן ורבי שמעון מתיר וחייבין בביעור רבי שמעון אומר בכורים פטורין מן הבעור רבי יוסי אומר מע"ש טעון וידוי וביכורים טעונין וידוי מה מע"ש טעון ביעור אף ביכורים טעונין ביעור אמר לו ר' שמעון מה למעשר שני שטעון ביעור שכן דמיו טעונין ביעור תאמר בבכורים שאין דמיהן טעונין ביעור.
א,יב וכן היה ר' שמעון אומר [בכורים לא אמרו גידוליהן] לאכול בירושלים מעשר באיזה מעשר אמרו [בדבר שזרעו כלה נכנס לירושלים ויוצא] בשאין בו שו"פ [ובשאין לו פדיון] ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בכורים אין חייבים עליהם במחובר לקרקע.
ב,א כוי כיצד דומה לחיה דמו טעון כסוי [כמו החיה] רבי אליעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי כיצד שוה לחיה ולבהמה [מפסיד] בו חבור כחיה וכבהמה ונוהג בו גיד הנשה כחיה וכבהמה אם אמר הריני נזיר [שזה חיה ובהמה ה"ז נזיר] ר' יוסי אומר כוי בריה לעצמו ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם חיה אם בהמה.
ב,ב אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים ויש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים.
ב,ג דרכים ששוה [בהן] לאנשים מטמא בלובן כאנשים נושא אבל לא נושא כאנשים ואין מתייחד עם הנשים כאנשים ואינו נתזן עם הבנות כאנשים [ואין מטמא למתים כאנשים] ועובר על בל תקיף [ועובר על בל] תשחית כאנשים וחייב בכל המצות האמורות בתורה כאנשים.
ב,ד דרכים ששוה לנשים מטמא באודם כנשים ואין מתייחד עם האנשים כנשים ואין זוקק ליבום כנשים ואין חולק עם הבנים כנשים ואין [חולק] בקדשי קדשים כנשים ופסול לכל עדות שבתורה כנשים ואם נבעל בעבירה פסול [מן הכהונה] כנשים.
ב,ה דרכים ששוה [בהן] לאנשים ולנשים חייבין על נזקו [בין איש בין אשה] ההורגו במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט [אמו יושבת עליו בדם טוהר כאנשים] וכנשים ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים [ונוחל בכל נחלות כאנשים וכנשים חולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים ואם אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר].
ב,ו דרכים [שלא] שוה [בהן לא] לאנשים [ולא לנשים] אין חייבין על [חטאתו] ואין שורפין על טומאתו ואין נערך לא כאנשים [ולא כנשים] אין נמכר לעבד עברי לא כאנשים [ולא כנשים] אם אמר הריני נזיר שאין זה איש ואשה הרי זה נזיר ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה [לעצמו ולא יכלו חכמים להכריע עליו] אם איש הוא [אם] אשה [הוא] אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או [ספק] אשה.
ב,ז כיצד מפרישין את הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר קושרן במשיחה ואומר הרי אלו בכורים ר"ש אומר חוזר וקורא אותן בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע.
ב,ח מצוה להביאם בשבעה כלים ואם הביאן בכלי א' יצא כיצד הוא עושה מביא שעורין ונותן למטה ודבר אחר על גביהן חטין [מלמטן ודבר אחר] על גביהן זיתים על גביהן תאנים למעלה מכולן ומקיפין להם אשכולות של ענבים מבחוץ לא היו עולין יחידים אלא פלכים פלכים לא היו מהלכים כל היום כולו אלא שתי ידות ביום חזני בית הכנסת עולין עמהם ולנין ברחובה של עיר לא היו נכנסים לבתים מפני אהל טומאה וטעונה עולה ושלמים לא היו מתעסקין בהליכה כדרך שמתעסקין בהן בחזירה זמן עצי הכהנים והעם בתשעה באב וטעונין לינה לא היו מתעסקין בהן כדרך שמתעסקין בבכורים כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנן לעבדו או לקרובו עד שמגיע להר הבית הגיע להר הבית אפי' אגריפס המלך נוטל את הסל על כתיפו ונכנס עד שמגיע לעזרה הגיע לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהילים ל) הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות <ומה> שבידן נותנים לכהנים.
ב,ט תוספת הבכורים מין במינו ועיטור הבכורים מין בשאינו מינו תוספת הבכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הוידוי ואין צריך לומר מן הדמאי עיטור הבכורים ממין על מינו מדבר שהוא חייב בבכורים פטור מן הודאי ואין צריך לומר מן הדמאי עיטור הבכורים מין בשאינו מינו דבר שאין חייב בדמאי ואין צריך לומר בודאי עיטור הבכורים ממין על מינו דבר שאין חייב בבכורים או מעמון ומואב אפילו דבר שחייב בבכורים אין מקבלין הימנו.
ב,י המוכר ספר תורתו אינו רואה סימן ברכה לעולם כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין שלא לשם שמים אינן רואין סימן ברכה לעולם אם היו עוסקין לשם שמים הרי הן בכלל ברכה תגרי שמיטה ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות אינן רואין סימן ברכה לעולם העסוקין לגבוה אם היו עסוקין לשם שמים הרי הן בכלל ברכה.
